"הייתי על סף מוות, והרופאים אמרו שאני לא נלחם מספיק חזק"

לא מחלת הסרטן, לא מגפת הקורונה ולא שביתת השחקנים בהוליווד עמדו בדרכו של זוכה האוסקר ג'ף ברידג'ס, אל סדרת הטלוויזיה "הזקן" בכיכובו. המבקרים תיארו את תפקידו בתור סוכן CIA בדימוס כאחד המשובחים ביותר בקריירה שלו בת שבעת העשורים, ואת הסטמפה הנוספת על איכויותיו (כאילו ששחקן במעמדו צריך כזו) הוא קיבל בדמות מועמדויות לפרסי האמי וגלובוס הזהב. 

סדרת המתח-פעולה "הזקן" עלתה ב-2022, ובמזל רב היא צולמה ברובה עוד לפני התפרצות הקורונה - אך עדיין נדרשה להשלמות. כאשר הצליחו להסדיר מחדש נהלי עבודה קפדניים בקפסולות, היה זה מצבו הבריאותי של ברידג'ס שטרף את הקלפים עת אובחן עם לימפומה - מה ששוב עיכב את ההפקה לפרק זמן ארוך. השחקן לקח אז צעד אחורה בזמן שעבר טיפולים כימותרפיים במשך כשנה, עד שהבריא ויכל לחזור לעבוד.

גם העונה השנייה סבלה מחבלי לידה, שכן בקיץ 2023 העבודות עליה הוקפאו כשהחלו בהוליווד שביתות התסריטאים והשחקנים. כעת, עם עלייתה בשבוע הבא בדיסני+, אפשר לברך על המוגמר. "עכשיו אני באמת מרגיש שהרווחתי את תואר 'הזקן', בטח יותר מאשר כשעוד רק לוהקתי, ולפני ההרפתקאות בדרך", אומר בחיוך ברידג'ס, שיחגוג בעוד חודש יום הולדת 75, בריאיון מיוחד שנערך עימו בלוס אנג'לס. "כשאני חושב על מה שחוויתי באופן אישי בשנים האחרונות, אני מבין בדיעבד שזה גרם לי להבין בצורה מובהקת מי אני באמת.

"כששאלת החיים או המוות היא על סף דלתך, כפי שקרה לי, אתה שולף את כל הכלים והתובנות שאגרת לאורך השנים. אתה מציף את כל הפילוסופיות לפיהן חיית עד כה, את האמונות והמרכיבים הרוחניים שלך, כל האסטרטגיות שבהן נקטת בכל מיני צמתים שחצית - וקולט שהגיע הרגע לשנס מותניים ולהבין חד וחלק מה עליך לעשות כדי שהסיפור כולו לא יגיע לקיצו בטרם עת. אתה מתעמת חזיתית עם כל מה שיש לך כדי להבין מה עושים עכשיו. אני גיליתי בכל התהליך הזה כמה הפכתי לאדם עמוק יותר, מתבונן יותר, קשוב ובשל מאי-פעם. כמו תה שמערבבים אותו עם כפית הרבה זמן, עד לאותו רגע שהוא בדיוק בטעם המושלם. זה אני בגרסה המבוגרת והשלמה שלי".

היו חששות כשחזרת לשחק?
"הייתי מודאג שהזיכרון שלי הלך. כבר לא כזה קל עם הגיל לשנן שורות כבעבר, ואפילו לא לזכור שמות של אנשים. אם להיות כן, פעמים רבות אני מאבד את חוט המחשבה שלי. כמה חודשים אחרי שמצאו אצלי את הסרטן והייתי כבר בכימותרפיה, נדבקתי בקורונה והמערכת החיסונית שלי הייתה על סף קריסה. האמן לי שלא ביקשתי את הצרות הללו - קודם סרטן ואז נגיף שמשגע את העולם, ולבסוף שביתה של חבריי למקצוע? כשאושפזתי, הרופאים בבית החולים אמרו שאני לא נלחם מספיק חזק. הייתי אז על סף מוות, אבל לקח לי זמן להילחם עד שלבסוף יצאתי מזה. גם כשחזרתי לעבודה היו סצנות שלעתים צילמנו פעם נוספת, רק כדי לחזור לכושר. עבורי זה היה כיף גדול, כי בשורה התחתונה חזרתי לעשות את מה שאני הכי אוהב".

"בכל תהליך ההחלמה מסרטן, הפכתי לאדם עמוק יותר, מתבונן וקשוב מאי-פעם. כמו תה שמערבבים הרבה עד שהוא בדיוק בטעם המושלם. זה אני בגרסה המבוגרת והשלמה שלי"

עם כל סצנות האקשן, לרגע שוכחים שאתה כבר לא בחור צעיר.
"אני בעסק שבו מוכרים אשליות. לייצר סדרות או סרטים זה לא פחות ממעשי קסמים, לשכנע את הקהל כמה שרק אפשר לכמה אתה כביכול מסוגל. מתחילים בשלב התסריט שנותן את הקו המנחה של העלילה ומה הדמות עומדת לעבור, אחר כך אתה כשחקן מפרש את הטקסט באופן פרטני ומפצח כיצד היית מגיב בסיטואציה מסוימת לו הייתה קורית לך, ולבסוף אתה מחפש מומחים בתחום שיכוונו אותך.

"רק כשהתחלנו לעבוד על העונה השנייה קלטתי שלעונה הראשונה צילמתי סצנות אקשן עם גידול של איזה 25 סנטימטר בבטן, לפני שאובחנתי, ולא כאב לי בכלל. יש לנו פעלולנים מקצועיים שיודעים את העבודה, אחד מהם היה יוצא CIA שממש עזר לי להבין כיצד לנהוג על סמך הטכניקות שברשותו. וכמובן מעל כולם יש במאי שנותן את הטון. זה הדבר שאני הכי אוהב במקצוע, אותה חבירה יחד לכדי יצירת סיפור שירגיש הכי אמיתי ומרתק. החוכמה כשחקן היא לנצל אחרים ולקחת מהם הכוונה".

איך אתה מרגיש כיום?
"אני מרגיש פנטסטי! הסרטן היה שנה וחצי ביזאריות של חלום בלהות ומרגיש בדיעבד כמו הזייה, כאילו נעדרתי מהעולם במשך השנה וחצי הללו וכשחזרתי שאלתי 'מה לעזאזל קרה פה?'. שמחתי כשיכולתי לחזור לעבודה כי בתוכי אני עדיין ילד שרק משתוקק לדהור על הסוס וליהנות, גם אם לפעמים אפול. אני לא חושב שיצאתי אדם שונה אחרי שהבראתי מהמחלה. הגישה שלי לחיים נותרה כשהייתה, אבל התמונה התחדדה יותר. יצאתי מחוזק".

מהקולנוע למסך הקטן

"הזקן" היא עיבוד לרומן המתח של הסופר תומאס פרי, שיצא לאור ב-2017. במרכז העלילה ניצב דן צ'ייס (ברידג'ס), סוכן חשאי לשעבר של ה-CIA, שמזה 30 שנה חי מתחת לרדאר בעיירה קטנה בצפון מדינת ניו יורק. יום אחד הוא נדרש לצאת מגמלאות בעל כורחו ולהימלט למקום מסתור, כאשר הוא חוזר להיות על הכוונת של יריבו משכבר הימים מצמרת המודיעין של ה-FBI, הרולד הארפר (ג'ון לית'גו).

העונה הקודמת הסתיימה כאשר השניים נאלצים לשים את המחלוקות בצד ולשתף פעולה במטרה להציל את בתו החורגת של צ'ייס, אמילי (אליה שוקט, "משפחה בהפרעה"), שנלקחה על ידי מבוקש אפגני מסוכן בשם פראז האמזד (נאביד נגהאבן, "הומלנד" ו"טהרן") - שהוא למעשה אביה הביולוגי.

"חבר העניק לי במתנה את הספר לפני כמה שנים והוא ישב אצלי על המדף מבלי שקראתי", מספר ברידג'ס, שמשמש גם מפיק שותף בסדרה. "כשקיבלתי את התסריט אמרתי לאשתי שהשם מצלצל לי מוכר. אחרי שקראתי אותו, קראתי גם את התסריט ומאוד נהניתי, אבל היו לי לבטים. בכל פעם שאתה חותם על תפקיד אחד אתה מוותר על תפקיד אחר. פרויקטים תמיד באים אחד על חשבון השני בתעשייה, מבלי שאתה יודע מהי ההזדמנות שמחכה לך מעבר לפינה - ובטח כשזאת סדרה והמחויבות היא ארוכת טווח".

איך קיבלת את ההחלטה להשתתף?
"נפגשתי עם יוצרי הסדרה והמפיק האחראי וורן ליטלפילד ("סיפורה של שפחה", "פארגו") ובאתי אליהם באופן גלוי עם חששות לגבי המדיום הטלוויזיוני. ניסיתי לחשוב איך זה ישתווה לעבודה על סרט קולנוע, והבנתי שאין שום הבדל. באופי שלי אני נוטה להתנגד ולרצות לסרב, כי אני יודע היטב כמה מאמץ וזמן כל פרויקט מצריך, ובתחושה הראשונית זה תמיד כבד עליי. בראש ובראשונה אני איש משפחה, יש לי דברים אחרים בחיי, אבל חונכתי לעבודה קשה. אבא שלי היה מורה הדרך שלי. מגיל צעיר ראיתי כמה זה פס ייצור מאוד מוגדר, ואין יותר מדי זמן בין פרק לפרק. מצלמים יחסית מהר וצריך להספיק כמה שיותר.

"ובכל זאת, אי אפשר שלא להביט סביב ולראות כמה תוכן נפלא יש בטלוויזיה בימינו, והגעתי למסקנה שהגיעה השעה שגם אני אכנס לעניינים ואחקור את העניין לעומק. ברגע ששמעתי את החזון של היוצרים, הבנתי שאני רוצה להשתתף, ובהמשך הצטרפו אנשי מקצוע ושחקנים שאני מעריך. הרבה מההצלחה תלויה בזהות האנשים שלצדך, וכל הבחירות שנעשו היו מדויקות".

האם כבר התרגלת להיות כוכב טלוויזיה?
"אם בתחילת הדרך זאת הייתה חוויה ראשונית של להופיע בתפקיד ראשי בסדרה, הרי שבצילומי העונה החדשה זאת הייתה חוויה ראשונית של לחזור ולגלם דמות. אני רגיל לבוא, לצלם תפקיד בסרט, התחלה-אמצע-סוף וזהו. עכשיו יש עוד סיפור לדמות שלי. אני עדיין לא יודע מה יהיה בעתיד, זה לא תסריט אחד ודי, אז הכל פתוח. יש על הסט סוכן לשעבר שמדריך ומכוון אותי וזה עוזר לי, ויש חיבור ביני לבין ג'ון (לית'גו, ד"כ) - אביו עבד בתיאטרון, אז שנינו בעצם דור שני במקצוע והשיטה שלנו דומה. לא כמו אותם אלו שדורשים 'תפנה אליי רק בשם של הדמות, ומעבר לזה אל תדבר איתי'. להפך, אנחנו נהנים להיות גלויים ולהכיר אחד את השני תוך כדי עבודה. לפעמים אנחנו בסצנה מחכים ל'אקשן' ומשוחחים שיחות נפש מבלי להיזכר שאנחנו מחוברים עם מיקרופונים, וכל הצוות מאזין לנו".

"אי אפשר שלא להביט סביב ולראות כמה תוכן נפלא יש בטלוויזיה בימינו, והגעתי למסקנה שהגיעה השעה שגם אני אכנס לעניינים ואחקור את העניין לעומק"

העלילה עוסקת רבות בשאלה "על מי אפשר לסמוך". אתה טיפוס שבוטח באנשים?
"אני לא חושב שאפשר באמת לבטוח עד הסוף באף אחד. לך תדע מה קורה מאחורי גבך רוב הזמן. זה עניין מאוד סובייקטיבי ונקודת המבט משתנה כל הזמן. במבט לאחור אתה יכול להחכים, להיזכר במה עברת ולהסיק מי נגד מי, כמו בצפייה בסרט כשהעלילה נפרשת לנגד עינייך ואתה מבין את מאזן הכוחות. אבל בחיים יש הפתעות כל הזמן, אתה נוכח לראות מדי פעם שהטובים הם אולי רעים ולהפך. אני לא חושב שיש הגדרות, הכל פתוח ואני בעצמי לא יודע תמיד במי אפשר לבטוח. הכי הסתדרתי בסדרה עם הכלבים. היו חמישה כלבים שעבדתי עמם והם תמיד היו נהדרים, וגם העבודה עם המאלפת שלהם עברה חלק. בהם בטחתי".

יש מבקרים שהשוו את קור הרוח של הדמות בסדרה לזו המיתולוגית שלך של ה-dude ב"ביג לבובסקי", הסרט של האחים כהן מ-1998.
"כן, ראיתי, אבל אלו שתי דמויות שונות בתכלית. מה שאהבו בדמות מ'ביג לבובסקי' זה שהוא מי שהוא מבלי להתנצל. רוצים או לא רוצים - זה הטיפוס. אבל לגלם סוכן CIA לשעבר, שהוא בעצם סוג של מרגל, המשמעות היא שזה בן אדם שכן משנה זהויות בהתאם לצורך, ושלמעשה נמנע מלחשוף את מי שהוא באמת כמגננה. הוא לעולם לא ירצה שיגלו עליו פרטים מאפיינים. אלו שני אנשים שלא קשורים זה לזה בעיניי. כשצילמנו את 'ביג לבובסקי' חשבתי לעצמי שאני יכול להיות מסטול מסמים קלים ולגלם את הדמות בצורה מושלמת, אבל אני לא מעשן ובאופן כללי אני פיכח, ולכן עד היום אני זוכר היטב את החוויה. וגם צריך לזכור שחייתי בשנות ה-70' עם אלכוהול, סמים, מריחואנה. אף פעם לא הייתי מכור או נכנסתי לגמילה, זו פשוט הייתה תקופה בחיים וכיום אני שותה פה ושם".

ה-dude של ברידג'ס עשה קאמבק רגעי לשיח הציבורי לפני כשלושה חודשים, כשקמלה האריס הכריזה כי תרוץ לנשיאות ארצות הברית במקומו של ג'ו ביידן. המהלך הפוליטי ששינה את מערכת הבחירות הביא ליוזמות מיידיות בקרב מצביעים דמוקרטים של אירועי גיוס כספים, אחד מהם תחת הכותרת "White Dudes for Kamala". קרוב ל-200 אלף משתתפים צפו באותו מפגש וירטואלי שבו לקחו חלק שחקנים כגון מארק האמיל, ג'וזף גורדון-לויט, מארק רפאלו וגם ברידג'ס, שאמר "אני לבן, אני ה-dude ואני בעד האריס - אישה נשיאה, כמה מרגש". לסיום, הוא קינח בציטוט מהסרט: "That’s just like my opinion, man". 

על נפו-בייביז והדור הבא

ברידג'ס נולד ב-1949 בלוס אנג'לס היישר אל עולם המשחק, לזוג השחקנים דורותי ולויד ברידג'ס. אחיו הבכור הוא בו ברידג'ס, שחקן זוכה אמי וגראמי שמוכר מסרטים כמו "נורמה ריי" ו"ג'רי מגווייר", עימו שיחק בסרט "נערי בייקר המופלאים". המונח "נפו-בייבי" אומנם הומצא עשורים רבים אחרי הולדתו של ג'ף - אבל בניגוד לרבים מהדור החדש של "הילדים של" - ברידג'ס לא מפחד להכריז: "אני נפו-בייבי".

"כל חיי הם פועל יוצא של הדרך שאבי סלל עבורי. הוא עצמו עשה הרבה סדרות בתקופתו, ובניגוד לדעה הרווחת בקרב שחקנים - ובכלל אנשים בשואוביזנס - אבי עודד אותנו להצטרף אליו. הוא אהב את המקצוע עד כדי כך". ואכן, את דרכו על המסך החל עוד כילד בן 8, כששיחק לצד אביו בסדרה "מצוד ימי" (דרמת פעולה ששודרה בשנים 1958-1961). "אני זוכר שישבתי איתו בחדר ההורים להתכונן, והוא לימד אותי את רזי המשחק", נזכר ברידג'ס. "בבגרותי שיחקנו שוב יחד ב'טאקר: האיש והחלום' ובמותחן 'ספירה לאחור', ואז הבנתי סופית את הטכניקה שלו.

"הדבר המרכזי שלקחתי מאבי הוא ההנאה שהסבה לו העבודה והפכה למדבקת. כשהוא הגיע לסט צילומים, מצב הרוח המרומם שלו והחדווה למקצוע היו מאוד מורגשים וגרמו לכולם להרגיש בנוח. אין צורך לקחת דברים ברצינות יתרה ושישרור מתח כלשהו. בסופו של דבר באנו לייצר דבר מה יפהפה ואין אפשרות להשיג זאת בלחץ. כולנו מנסים להימנע ממתחים לא רצויים בחיים, אבל כאלו הם החיים - מתוחים. לכן זה משהו שאתה צריך תמיד להתאמן כיצד להתמודד איתו ולא לבכות על מר גורלך ולהתחרט על החלטות שקיבלת בעבר. כשאתה מודע ונערך מראש אתה פועל טוב יותר".

לקחת את הטכניקה לעצמך?
"אני מאמין שמרבית השחקנים נוקטים בגישה הזאת, כי יש לנו פרק זמן קצוב להוציא את המוצר הטוב ביותר. כשיש תמימות דעים, זו סביבת עבודה פוריה של אנשי מקצוע שיודעים את המשימה. כולנו כלים מנגנים בהרמוניה בתזמורת אחת. אני מאמין בלהביא את מה שיש לך. כששיחקתי עם אחי, יכולתי להישען על זה שכמו בסרט, אנחנו באמת אחים. וגם בסדרה 'הזקן' - אני אדם זקן, אז אני מבין את נקודת המבט של הסיפור. ולא משנה מי זה, אם אתה מוקף בסביבה תומכת, אתה בר מזל. הגיל המבוגר עבורי הוא כמו גיל התבגרות חדש בצורה מצחיקה, כי יש בעולם כל כך הרבה חידושים שאפילו לפני עשור לא חלמנו שיהיו".

"אני אדם זקן, אז בסדרה אני מבין את נקודת המבט של הסיפור. הגיל המבוגר עבורי הוא כמו גיל התבגרות חדש בצורה מצחיקה, כי יש בעולם כל כך הרבה חידושים שאפילו לפני עשור לא חלמנו שיהיו"

הפריצה של ברידג'ס הגיעה בגיל 21 כשכיכב בסרטו המכונן של פיטר בוגדנוביץ' "הצגת הקולנוע האחרונה", שעל תפקידו הוא קיבל מועמדות ראשונה לאוסקר (אך הפסיד לבן ג'ונסון, ששיחק לצדו). לאורך השנים, הוא היה מועמד פעמים נוספות לאוסקר על שלל תפקידיו בקולנוע ("חזיז ורעם", "איש הכוכבים", "המועמדת", "אומץ אמיתי", "באש ובמים"), ובשנת 2010 קטף את הפסלון הנכסף על תפקידו ב"לב לא שפוי" - שהביא לו גם את פרס גלובוס הזהב. ב-2019 זכה בפרס מפעל חיים מטעם גלובוס הזהב.

בצעירותו יוחסו לו מערכות יחסים עם סיביל שפרד ופארה פוסט. ב-1977 נישא לסוזן גסטון, אותה הכיר בצילומי קומדיית המערבון "ראנצ'ו דלוקס". יש להם שלוש בנות - איזבל, ג'סיקה והיילי, ושני נכדים מבתו הגדולה. "שתי הבנות הגדולות שלנו גרות בצפון קליפורניה, ואיזי בירכה אותנו בנכדה ונכד, אז אנחנו משתדלים לנסוע לבקר אותם בכל הזדמנות", הוא מספר. "בדומה לאבי, גם אני לא הייתי שם מספיק בזמן שהבנות גדלו, וזה לא שאני מנסה לפצות על משהו מהילדות שלהן, אבל כיום אני משתדל כמה שיותר לבלות זמן במחיצתן.

"רק בשלב זה של החיים אני מבין שזו חרטה ומשהו שקרה, כי זה מה שאני הכרתי מאיך שאני גדלתי ולא חלילה מיצר אנוכי להתרכז בעצמי. כמו אבי, החמצתי רגעים רבים ועדיין דאגתי שתהיה לי מערכת יחסים טובה עם כל אחת מהן כי אנחנו מדברים על הכל ותמיד פתוחים. אני מנסה למצוא דרכים ייחודיות למצוא חיבור לכל בת. איזי הוציאה לאור ספר ילדים ואני הייתי אחראי על האיורים, ג'סי מנגנת על גיטרה ואנחנו מנגנים יחד כחלק מלהקה ומופיעים כשיוצא, והיילי עזרה לסו ולי לעצב מחדש את הבית שלנו אחרי שהקן התרוקן. כלומר, אני עובד על הקשר עם כל אחת כל הזמן, תמיד לשפר".

איך אתה עובד על לשפר את עצמך?
"אני עושה מדיטציה, נותן לרגשות להציף אותי. לכל אחד מאיתנו יש את האמת שלו. כשאני ואשתי מתווכחים זה כי שנינו מציגים שתי אמיתות שונות אבל נכונות עבור עצמנו והצד השני לא מבין. זה הכל. אני קורא ספרים ונוטה לבודהיזם במערכת האמונות שלי כאדם. בטרמינולוגיה הבודהיסטית יש את פרח הלוטוס שפורח מתוך בוץ, כלומר שניהם באים יחד, והאהבה היא פתיחות ואמון שמגיעים באופן טבעי. אני מניח שההפך הוא פחד, הרבה יותר מאשר שנאה. אהבה נותנת לך את הביטחון שבסוף הכל יהיה בסדר. אנחנו מסוגלים לחזור ולעמוד על רגלינו. גם כשזה נראה הכי קודר וחסר סיכוי, יש ביכולתנו לשרוד - ולא רק כי נדאג לעצמנו, אלא אם נדאג גם לזולת.

"יום אחד בזמן שטיילתי ליד הבית פצחתי בשיחת חולין עם גנן, והוא אמר שלדעתו יש רעב בעולם כי אין מספיק ערבות וקהילתיות. מאוד התחברתי לזה. אני חושב שהרבה בעיות בעולם היו נפתרות אם היינו מבינים כמה בני אדם הם משפחה אחת גדולה ועלינו לדאוג כל איש לרעהו".