היי לימור, מאז איך את מסכמת את החוויה בתכנית?
"היה כיף-כיף-כיף. תראה, זה לא פשוט לראות את עצמך אבל זה כיף, היה באמת חוויה".
היו קצת ריבים עם סיגל...
"לקחנו את התכנית הזאת בצורה מאוד כיפית והומוריסטית והבאנו את עצמנו לתכנית, יכול להיות שמכיוון ששתינו נשים מאוד דומיננטיות, אז זה בא לידי ביטוי בעקיצות קטנות ככה, אבל הכל היה באמת בהומור, זה לא השאיר טעם לפגם וזה לא גרם לנו חלילה וחס לאיזשהו קצר, ממש לא. הבאנו את עצמנו".
אז ככה החברות שלכן, עקיצות?
"החברות בינינו זה לא שאנחנו 24 שעות יחד, פה היינו קצת שבוע שלם בצמידות, לא הייתה הפסקה לרגע, היו רגעים לחוצים, אז כן, זה מוציא קצת את הצהוב ממך, אבל בגדול זה באמת היה בהומור, לא משהו אישי חלילה. סיגל היא פרפקציוניסטית בקטעים שלה, מה שהיא רואה היא אומרת, היא לא חושבת פעמיים... רוצה שאעלה אותה על הקו? נעשה שיחת ועידה כזאת מדליקה?".
כן, בטח.
"בוא נראה מה ייצא ממנה, אמאל'ה. בוא נוציא אותה, היא פשוט אין לה שליטה".
מהמם.
לימור: "תגידי שלום לאיתמר ממאקו".
סיגל: "איתמר ממאקו, מה קורה?".
שלום סיגל, נעים מאוד.
סיגל: "אתה יודע איפה אתה תופס אותי? בהתנדבות בבית חולים סביב מלא ילדים".
לימור: "תלכי רגע לצד, אי אפשר לשמוע אותך".
סיגל: "סורי, יש פה מעל 20 ילד, אני לא שומעת כלום".
אז קודם כל נעים מאוד. מה חשבת על היום הראשון? אני מנסה להכניס ביניכן תככים - איך הרגשת כשהיא נתנה לך פקודות?
סיגל: "לא מספיק תככים הכנסתם בינינו? עוד אתה רוצה? קודם כל איתמר, בנאדם אחד יכול לעשות סדר בחיים שלי, זאת לימור, אף אחד אחר לא יכול. אם אני הצלחתי להיכנס איתה למטבח ולעשות איתה ארוחה, היא יכולה לקבל את הקרדיט, למה אצלי בבית אף אחד לא נכנס למטבח. חופשי, גם לא לטוסטר".
לימור אמרה שאתן ביחסים טובים ולא נשארו מתיחויות.
סיגל: "מה נראה לך, שאתה תצליח לפגוע לנו ביחסים? זה לא יקרה".
לימור: "לא, הוא חשב את יודעת בעקבות התככים אולי יש בינינו איזה...".
סיגל: "מה פתאום, נהפוך הוא, אנחנו אוהבות אחת את השניה יותר".
בואו נדבר על הזוגות האחרים.
סיגל: "לימור, את רוצה שאני אגיד את מה שאני חושבת?".
לימור: "וואי, לסיגל יש דברים קשים להגיד, אז אני רוצה לתת לה את זכות הדיבור".
סיגל: "אני רוצה להגיד לך דבר אחד, גם שזאת תכנית וגם שצריך באיזשהו שלב לקבל פרס, גם אנושיות קודמת לכל הפרסים. כמו שאמר אלכס, אותי לא מעניין הנקודות, נקודות זה רק מספר, האנושיות קודמת להכל, וזה היה משפט מנצח מבחינתי".
לימור: "מה את באה להגיד?".
סיגל: "הבנות, סליחה, ברחוב אם אני אראה אותן, אפילו שלום הן לא ישמעו ממני, אפילו שהיינו באותה תכנית".
לימור: "אמאל'ה".
סיגל: "חופשי, הן ציירו אותי כל כך מגעיל, מזל שיש כמה אנשים שמכירים אותי. מה שההפקה עשתה עם התכנית, אנחנו חתמנו על זה, זה היה ידוע. אבל הבנות דיברו לא יפה והן צחקו כמו בהמות כל התכנית, וזה היה מכוער בעיני, זהו, זאת דעתי".
הרגשת שהן צחקו עליך?
סיגל: "לא, הן צחקו... תראה, אני בנאדם מאוד מצחיק, אבל ברגע שאתה צוחק בציניות וזלזול, זה מגעיל, אני לא אהבתי את זה. הן איפשהו לדעתי רצו לקחת את זה למקום שאנחנו נהיה החברות כביכול רעות שרבות והן יהיו האנג'ל (מלאך), לא. זה לא עובד, גם בין בעל ואשה אין Sweet Angels".
ומה חשבת על הבית שלה? כשנכנסת למטבח וראית את כל הבלאגן?
סיגל: "אני יש לי... לימור יודעת את הנושא -".
לימור: "יש לה פטיש לניקיון, מדובר באשה שכל החיים שלה זה פשוט סדר ארגון וניקיון, OCD. בדיוק ההיפך ממני, אני הכי בלאגניסטית בעולם, היא נכנסה לשם...".
סיגל: "לא את לא, יש הבדל. את יודעת לשחרר שליטה, שזה גדול בעיני, אני עוד לא הייתי שם".
לימור: "היא נכנסה לשם, היא קיבלה טירוף, לא יכלה להתמודד עם המראה ה... מבחינתה זה מראה לא תקין. אני רוצה להגיד לך לגבי הבנות, אני לא מטריד אותי כלום, אני אחת שלא אכפת לי מה חושבים ומה אומרים, אני כל כך בטוחה במקום שלי, זה לא עניין אותי בכלל שהן צחקו, או שלדוגמה הן בהתחלה השוו אותי לפנינה טורנה".
סיגל: "למה? זה דווקא היה מגניב".
לימור: "לא יודעת, אני לא יכולה להגיד אם אהבתי או לא אהבתי את זה, לא נכנסת לזה. אני לקחתי את זה כהומור, זה לא עניין אותי, זה הצחיק אותי, ואני כן אגיד להן שלום ברחוב ואני כן הייתי מוכנה לשתות איתן צ'ייסר".
סיגל: "אני לא".
תגידו, כשהן הוציאו את המיקסר מלפני 20 שנה...
סיגל: "אז מה, גם לאמא שלי יש מיקסר מלפני 20 שנה, אבל אמא שלי מנקה אותו כל פעם, הוא נראה חדש. בטח יש בו בשר גם מלפני 20 שנה תקוע שם".
ואת אכלת מזה.
סיגל: "אני לא אכלתי מהבשר, אני לא אוכלת בשר, אני אכלתי מהפטריה, לא משנה שגם הפטריה הבנתי אחרי זה שלא שטפו אותה, אבל לא משנה. לא קרה לי כלום, עובדה שאני חיה. יותר הגעיל אותי לראות את הבננה השחורה (במנת הגלידה של אלכס. א"ר), זה הריץ אותי לשירותים להקיא אתמול... לא, מה זו הבננה הזו, לימור?".
היא הייתה שחורה כי היא הייתה במקפיא.
סיגל: "היא שחורה כי היא הייתה רקובה. ר-ק-ו-ב-ה".
וזה שהם עשו הכל בידיים.
סיגל: "אוי, אוי, זה נורא".
לימור: "היא שבוע שלם הרגה אותי, שבוע שלם חיסלה אותי, כל הזמן התלוננה. לי זה לא מפריע, אני יכולה גם לאכול מהרצפה, אני הבנאדם הכי קל ונוח בעולם, אין לי בעיה"
התלוננה למה הבאת אותה לשם?
לימור: "לא, היא אהבה את הקונספט והיא אהבה שהבאתי אותה, היא רק אמרה לי 'סבל בלתי יתואר מה שאת עושה לי'. היה לה קשה מאוד להיכנס בבית ולראות חוסר ניקיון לדוגמה".
סיגל: "והנעליים, למה אני צריכה להוריד נעליים?".
לימור: "אתה יודע כמה רבתי איתה כל הדרך במונית, איך זה יכול להיות שהיא לא מורידה נעליים. מה מבקשים ממך? להוריד, לחלוץ נעליים?".
סיגל: "אני לא מורידה נעליים".
לימור: "היא רבה איתי. קשה לה מאוד להסתגל לכל מיני תרבויות ובכלל לסגנון של אנשים אחרים, מה שלי מאוד קל. כאילו מה הבעיה, מה הסרט?".
סיגל: "וואלה לא יודעת, אני אלמד לשחרר את זה".
מה סיגל, אם תבואי אלי הביתה את לא תסכימי לשתות מהכוסות שלי?
סיגל: "לא צריך להגזים, לא".
לימור: "בוא אני אספר לך איך זה קורה, היא נכנסת אליך הביתה, היא מתחילה לשטוף לך את כל הכוסות והיא נכנסת לארון ועושה לך סדר בכל הארון, גם אם אתה לא רוצה".
סיגל: "את מלכלכת עלי עכשיו".
לימור: "אני לא מלכלכת, אני פשוט, זאת המציאות".
בית שמנקים בו פעם בשבוע, זה לא מספיק?
סיגל: "כל יום מנקים, מה זה פעם בשבוע? איתמר, אתה מתרחץ פעם בשבוע?".
אבל זה רצפה, את הרצפה לא רוחצים כל יום.
סיגל: "שאלתי אותך שאלה, אתה מתרחץ פעם בשבוע?".
אני מתרחץ פעם ביום.
סיגל: "יפה, אז מה הסיבה שהבית שלך לא יתרחץ פעם ביום, לא הבנתי, זה אותו דבר".
זה בית, הוא לא מזיע, הוא מתלכלך יותר מדי.
סיגל: "מתלכלך, מתלכלך".
לימור: "למה אנחנו צריכים לעבוד קשה כשאפשר לשלם ולהביא עוזרת?".
סיגל: "זה משהו אחר, אבל מנקים אותו. אצלך נקי".
לימור: "היא נכנסת אלי, היא באה לארון של דיוויד, אומרת לי 'בושה וחרפה, תסתכלי איך הבגדים', היא לוקחת אותם, זה לא סתם קיפול, זה קיפול כמו בחנויות בכיכר המדינה. מוציאים חולצה חולצה, שמים ניירות A4. אם אין לי, היא נוסעת אלי למשרד בפנורמה, לוקחת לי את כל הדפים, באה אלי לתוך הארון וחולצה חולצה ב-A4. עכשיו, אני פותחת חולצה, נראה לך הגיוני שאני יכולה להחזיר אחר כך את ה-A4? זה נשמע לך הגיוני?".
סיגל: "בטח".
לימור: "אחרי 4 שניות, כל הארון מגולגל בחזרה ונראה טינופת".
סיגל: "לא נכון, היא שומרת. היא מפחדת אז היא שומרת".
לימור: "דרך אגב, מתי את באה לסדר לי את הארון? המצב קשה".
סיגל: "בשבוע הבא".
לימור: "תודה ממי".
סיגל: "קודם נראה את התכנית עד הסוף, נראה אם נמשיך להיות חברות אחרי זה... בקיצור, הבנות לא באו לי טוב, באו לי מקולקל. הן ניסו כל התכנית רק לדבר איך אנחנו רבות אחת עם השנייה, איך אנחנו חתול ועכבר אחת עם השניה. הן לא מבינות שבחברות אמיתית זה כמו טנגו, צריך שתיים. וגם בזוגיות יש מריבות וגם בין חברות יש חיכוכים ומריבות וזה בסדר, כי אנחנו שתי בחורות דומיננטיות, שתינו עקרביות, שאת זה שי אביבי לא הדגיש. עקרביות, קשה להן לשחרר שליטה".
הרגשתן שהן מתנשאות עליכן?
לימור: "בתכנית לא, אבל אחרי התכנית שראיתי וצפיתי, זה היה נראה קצת... לא יודעת אם מתנשאות, זאת לא המילה...".
סיגל: "למה לא? זאת כן המילה".
לימור: "לא יודעת אם זאת המילה".
סיגל: "ביקורתיות"
לימור: "כן, ביקורתיות".
סיגל: "אני הרגשתי כמו בתכנית של אמנון לוי איתן, חד משמעית, או רפי, איך קוראים לו, מכלבוטק. מה, אתן באות לעשות עלינו ניתוח? תזרמו, מה".
את מתחרטת שלא יצאת עליהן יותר חזק?
סיגל: "תחזיר אותי לתכנית! תן לי תכנית בודדת, תראה איך אני עונה להן יפה".
לימור: "הנה, איתמר נותן לך כרגע את הקול, דברי, קדימה".
סיגל: "אני... ככה...".
לימור: "סיגל פותחת ג'ורה, לא סתם אמרתי בתחילת התכנית, סיגל באה לריב".
סיגל: "לא בדיוק לריב, זה לא לריב, זה להעביר ביקורת, כמו שהן עשו כל התכנית. אם אתה נותן לי במה להעביר ביקורת, אני חושבת שהן היו מתחת לכל ביקורת. במילה אחת מסכמת, זה מה שאני חושבת עליהן".