אופוריה של HBO הגיעה אתמול לסיומה והותירה אותי ברגשות מעורבים. מצד אחד, היא הייתה מפוזרת, לא אמינה וקליפית לעייפה. מצד שני, היא הייתה יפהפיה, מהפנטת וממכרת להחריד. כל פרק נתן את התחושה שלא קרה בו כלום אבל בשניה שהגיעו הקרדיטים הייתי בקריז לקראת הפרק. אופוריה היא סדרה לא טובה, ואיכשהו היא גם אחת הסדרות הכי טובות שנעשו בשנים האחרונות. ולא בטוח שחייבים להחליט, אבל כן בטוח שמדובר בסדרה ששוה את הדיון.
אופוריה היא לא באמת סדרה טובה:
1. היא לוקה בעלילה דלה
בהתחלה היה מאכזב לגלות שהסדרה בת שמונה פרקים בלבד, אבל בסוף הפרק האחרון היה ברור שהעלילה לא מחזיקה אפילו סרט קצר. בפרק הראשון המסך הוצף בדמויות, סיפורים וטוויסטים, והתחושה הייתה שההתפתחויות העלילתיות עוד לפנינו. אבל בהמשך התברר שקורים בה בערך שני דברים וגם הם התבזבזו בארבעת הפרקים הראשונים. הדלות העלילתית הזו השאירה לנו בסופו של דבר בעיקר סצנות פילר של קלוז-אפ נוגה, רכיבה על אופניים או של דמות שמתבוננת במראה ובוכה. ברור שמדובר בפילרים יפהפיים, כן? אבל אם היינו רוצים לראות סרטון יפה עם מוזיקה ברקע, היינו פותחים יוטיוב.
2. היא נעלמה בתוך הגימיק של עצמה
HBO יצאו מגדרם כדי להבהיר לנו עד כמה הסדרה הזאת הולכת להיות נועזת ופרובוקטיבית. "אתם לא תדעו מאיפה זה בא לכם! יש סצינה עם שלושים בולבולים על המסך! שלושים בולבולים!". אחרי שפמפמו בכל מקום שמדובר בסדרה על סקס וסמים, שמחתי לגלות שזו בכלל סדרה על מערכות יחסים בגיל ההתבגרות. זו הייתה הדרך הלגיטימית של הרשת למכור לנו סדרה על רגשות באמצעות סקס, כמו שאנחנו נותנים לכלב שלנו כדור נגד תולעים מגולגל בנקניק. הבעיה היא שבאיזשהו שלב התכנית שכחה מה היא רוצה להגיד בעצם. הדמויות מתעלסות, מתחרמנות ולוקחות מלא סמים, אבל לא ברור מה הן לומדות מזה או מה הן מרגישות לגבי זה. זה בסדר אם סדרה בוחרת להיות לא דידקטית, אבל אי אפשר להגיד שאופוריה נמנעת מאמירה אם כל פרק נפתח במונולג שמגולל את חייה של דמות, ומסביר את כל הסיבות לדפיקויות שלה. זה הכי דידקטי שיש.
3. היא עצלנית
אין ספק שאופוריה היא סדרה מאוד שאפתנית: נקודת הפתיחה שלה הייתה לעקוב לנבור בחייהן של לא מעט דמויות בעלות היסטוריה משפחתית ואישית מורכבת. אבל אחרי כמה פרקים שבהם הייתה לדמויות הזדמנות לעבור התפתחות אורגנית והדרגתית, תפרו לנו את כל הקצוות בגסות בפרק האחרון (וגם זה רק בערך). הדוגמה הכי מובהקת לכך היא העלילה של קאט, שגילתה את המיניות שלה, שכבה עם כמה גברים, ומשום מה רק ברגע האחרון הבינה שזה קריפי לדבר עם גברים לוזרים בני 40 באינטרנט והחליטה שהיא בכלל רוצה להיות עם החננה מהכיתה שלה. את מה שקרה עם שאר הדמויות אחסוך לכם מפאת ספוילרים, אבל הבנתם את הדריל - הבטחות כמו חול ואין מה לאכול.
4. יש לה בעיית אמינות
סדרה שמתיימרת לדבר על הנוער של היום באופן אותנטי ובלי פילטרים, לא יכולה להרשות לעצמה לפשל בדברים כל כך קריטיים. הדמויות של מאדי וקאסי, למשל, מתוארות כבנות שטחיות בלי הרבה מודעות, אבל באותה נשימה הן מפזרות רפרנסים לסרטים ישנים ואיזטוריים (בחלקם) כאילו היו היפסטריות בחוג לקולנוע. והנצנצים בעיניים, מה איתם? בקושי היה לי זמן לעשות מחליק כל יום לפני בית ספר, אז בטח ובטח שלאף אחת אין זמן להדביק 700 נצנצים מסביב לעין בצורה מדויקת ומפונשת. ואיפה כל האנשים שלא עושים סקס וסמים וסתם יושבים כל היום מול המחשב? מה, כל בני הנוער היום הם יצורים היפר-מיניים עם ליבידו מטורף ומספר לא מבוטל של פרטנרים למיטה, נרקומנים בתפקוד גבוה או פסיכופטים אלימים? התשובה היא לא.
אופוריה היא אחת הסדרות הטובות של השנים האחרונות:
1. היא מעצימה
אין מילה שאני יותר שונאת בימים אלה מ"מעצים", אבל קשה לחשוב על מילה מדויקת יותר מזו. אופוריה לקחה נרטיבים שהופיעו בהמון סדרות נוער מהשנים האחרונות, כמו התמודדות עם תקיפה מינית והפצת סרטונים, והפכה את הגיבורות הנשיות במרכזן לכל דבר מלבד לאשמות. להציג דמות נשית שנעשה לה עוול, לחזק אותה ולהעצים אותה זה שיעור חשוב מאין כמוהו עבור נערות צעירות שיצפו בסדרה. הן לא אלה שצריכות להתבייש ולכסות את פניהן, אלא החלאה שפגע בהן. וכל זה בלי שהזכרנו בכלל את הדמויות של ג'ולס וקאט - טרנסג'נדרית ונערה שמנה, בהתאם. בסדרות אחרות הן היו מקבלות מקום של קוריוז, כשבאופוריה הן מטופלות בדיוק כמו הדמויות האחרות, בלי להפוך את המאפיינים האלה לאישו המרכזי שלהן, וזה מנרמל, מרענן ואפילו חשוב.
2. זנדאיה
כל ילדת פלא של דיסני תהיה מן הסתם מוכשרת, אבל זנדאיה צלחה את המעבר מכוכבת ילדים לשחקנית רצינית. היא זנחה מאחור את גינוני המשחק הצעקניים השמורים לסיטקומים של דיסני ונתנה באופוריה תצוגת משחק כריזמטית, רגישה ולעתים ממש מחשמלת, שלא הותירה מקום לספק בכך שהיא אחת הכוכבות הצעירות הכי מוכשרות כרגע על המסך.
3. היא יפהפייה
נכון, הרבה פעמים הסדרה בחרה להיות קליפ במקום לספר סיפור. אבל אם כבר קליפ אז שיהיה מרשים, וכולם יכולים להסכים שאופוריה נראית פשוט וואו. צילומים מרהיבים ושאפתניים, עריכה קצבית שמכפרת על התקדמות העלילה האיטית והפרקים הארוכים (50-60 דקות) וארט מהמם שככל הנראה יהפוך את השנה הזו לשנה המשגשגת ביותר של תעשיית איפור הנצנצים. HBO הוכיחו שסדרה יכולה להיות מרהיבה ויזואלית גם בלי דרקונים, צילומי מעוף הציפור בסקנדינביה ומיליוני ניצבים במלחמה מדממת.
4. היא לא ניסיון מביך של מבוגרים לכתוב לצעירים
לתת לאנשים מבוגרים לכתוב בני נוער זו כמעט משימת התאבדות, אבל אופוריה עמדה במשימה הזו בגבורה. אמנם היו להם פלופים פה ושם ברפרנסים, אבל התסריטאים הצליחו לתפוס כמה ניואנסים מדויקים בדיבור ובהתנהגות של בני נוער מהעשור האחרון. למשל, איפה מלבד סאות'פארק נתקלתם בהתייחסות לעולם הפאנפיקים וסדרות אנימה, למרות שזה חלק בלתי נפרד מעולם הדימויים של הנוער? ומעבר לעולם התרבותי, אופוריה הציגה דינמיקה מאוד אמינה של בית ספר תיכון: בניגוד להרבה סדרות נוער שמציגות דיכוטומיה של מקובלים מול דחויים או חנונים מול בריונים, הסדרה מציעה מציאות חברתית מורכבת וריאליסטית יותר, בה כולם קצת חברים של כולם, אבל גם האויבים שלהם. לא נמצא פה בריון שלוקח את ארוחת הצהריים של החנון הממושקף, אבל הבריונות תבוא ועוד איך בצורת סחיטה ברשתות החברתיות, דבר שלצערנו הוא נפוץ וחמקמק הרבה יותר.
העונה הראשונה של אופוריה לא היתה מושלמת וחשוב להכיר בפגמים שלה, אבל בכנות, לא רציתי שהפרק האחרון יגמר - וכנראה שזו הפואנטה. במובן הזה, היא הצליחה להיות מעין התגלמות של מה שהיא מדברת עליו - היא היתה טובה ומרימה, היא רעה ומבאסת, אבל אלוהים, כמה שהיא ממכרת.