כמו שאנחנו מכירים אותה, גם בעונתה הנוכחית ממשיכה "בואו לאכול איתי" ללהק מתמודדים שיבחשו בדרכם הייחודית בנושאים חברתיים בוערים. בשבוע הנוכחי של העונה החמישית, עלה לשולחן האוכל דיון סוער בסוגיית הסטריאוטיפים על נשים בלונדיניות.
ביום הראשון התארחו המתמודדים בביתה של חנה מחצור הגלילית. תוך כדי אכילת המנה הראשונה שאלה המארחת את אורחיה מה הם עושים למחייתם; אריאל סיפר על עבודתו כחקלאי, וינה – עורכת הדין הרוסייה והבלונדינית מחיפה - לא יכולה הייתה שלא להתלהב. היא שאלה בחיוך גדול אם הם זקוקים למתנדבים שם בשדה. "קוץ אחד והיא תברח בחזרה הביתה", קפץ מיד עימראן, הערבי המשכיל והשמרן שמוכיח פעם אחר פעם שיכול להיות ליהוק מעיק יותר מזה של בגדדי בעונה הקודמת של "האח הגדול". למרבה המזל, ינה עמדה על שלה: "אתה ממש מזלזל", היא הטיחה בו, והסבירה שהוא מאפשר לתדמית המתוקתקת שלה להטעות אותו. ובכל זאת, נשאר עימראן איתן בדעתו: "קשה לי לדמיין בחורה כזו עם לק ובלונד עובדת באדמה".
תפיסתו השגויה של עימראן את העולם ואת הנשים שבו המשיכה לבוא לידי ביטוי גם בפרק השני לאותו שבוע, בו התארחה החבורה בביתו שלו עצמו. שיחה קולחת על הרגלי התזונה של ינה הביאה את עימראן לפצוח בנאום בדבר תובנה שהלכה עם כולנו עוד מהדקה הראשונה של הפרק הראשון: ינה היא אישה חכמה. רק מה? במקרה של עימראן, האינטליגנציה של ינה באה לו בהפתעה, או במילותיו שלו "הבלונד הזה מטעה". כשחנה – בלונדינית בעצמה - פתחה חזית, הוא הסביר ש"בדרך כלל בלונדינית היא אישה עדינה". אבל זו העמידה אותו במקום – "אתה רוצה להגיד שבלונדינית היא אישה טיפשה", היא קבעה והמשיכה לסשן תעופה עצמית כמו שרק היא יודעת.
ההצהרות המנותקות של אותו אופטומטריסט רברבן רק גרמו לנו להבין ששאריות של אותו דימוי כוזב, זה שחשבנו שכבר עבר מן העולם, כנראה עדיין מעצבות את חשיבתם של רבים. והדימוי הנ"ל לא צמח מכלום ושום דבר - הרי אנשים לא "סתם" חושבים שבלונדיניות הן טיפשות: המדיה האכילה אותם בשקר הזה מאז ומתמיד. קשה לומר מאיפה בדיוק התחילה החשיבה השגויה הזו על האיי קיו של בלונדיניות, אבל נוכחותן של נשים בהירות שיער וקלות דעת מופיעה על מסך הטלוויזיה והקולנוע בערך מאז קיומו הראשון של המסך, מה שבוודאי ובוודאי גיבש את תודעת הציבור.
יש כל כך הרבה אז נסתפק בדוגמאות ספורות. דמותה של כריסי סנואו מהסיטקום מהסבנטיז "שלושה בדירה אחת", שתמיד הסתובבה עם קוקיות כאילו הייתה ילדה קטנה; דמותה של פני מ"המפץ הגדול" משנות האלפיים, שלא הביעה עניין וחצי עניין בנושאים שברומו-של-עולם בהם עסקו שאר חברי הקאסט (הגברים). גם כאן בישראל הסטריאוטיפ פרח (זוכרים את עוגן מ"שמש"?). למעשה, דמות הבלונדינית הטיפשה לא נכתבה רק בקומדיות שנוצרו על ידי גברים (כמו השלוש הנ"ל), אלא גם ביצירות נשיות לחלוטין: הדוגמה המתבקשת ביותר היא הטייפקאסט החוזר על עצמו בעבודתה של טינה פיי, לראיה קארן מ"ילדות רעות" וג'נה מ"רוק 30".
לצד זאת, הטלוויזיה והקולנוע רוויים בדמויות נשיות בלונדיניות שמרגישות צורך להוכיח לעולם שהן חכמות. אל וודס (ריס ווית'רספון ב"לא רק בלונדינית") היא כנראה ההוכחה המתבקשת ביותר למגמה הזו. גם סמנת'ה מ"סקס והעיר הגדולה" או גאלה מ"מנדלבאום בלש פרטי" הישראלית יושבות באותה קטגוריה. בשנים האחרונות אפשר היה לחשוב שהתיקון הושלם: הטלוויזיה הוצפה בדמויות נשים בלונדיניות שבכלל לא צריכות לצאת למלחמה על תדמיתן, כי מלכתחילה זו איננה מהווה אישיו: נינה מ"אהבה מלידה", אלינור מ"המקום הטוב", חאליסי מ"משחקי הכס" והרשימה עוד ארוכה.
אז למה התפיסה שנשים בלונדיניות הן טיפשות עדיין קיימת? אם אפשר בכלל לענות על השאלה, שורש התשובה ככל הנראה עמוק יותר. הייצוגים של בלונדיניות טיפשות בתרבות הפופולרית הם רבים, אבל הבלונד מעולם לא היה רק סממן לטיפשות: הוא היה גם אלמנט מעורר משיכה. נשים בלונדיניות נחשבות לנחשקות וכוכבות רבות ניצלו את התפיסה לטובתן וצבעו את שיערן בצהוב (מרילין מונרו היא רק אחת מהן). אי אפשר לקבוע אם בלונד היה מאפיין חיצוני נחשק לפני שהיה מאפיין חיצוני שמסמל טמטום, ואפשר לומר שזו שאלת "הביצה והתרנגולת" קלאסית.
מה שכן, הקהל הנמשך לבלונדיניות הוא לא פעם אותו קהל שמזלזל בחוכמתן. ויותר מזה – היותה של הבלונדינית "פצצה" הוא חלק בלתי נפרד מאותו דימוי מעוות שנתפר לה, ו"בלונדינית טיפשה ומכוערת" מעולם לא היה טייפקאסט נפוץ בתרבות הפופולרית. כל אותן דמויות נשיות ובלונדיניות מהקומדיות של פעם היו גם כאלה שנתפסות כאטרקטיביות ושהוחפצו בלי בושה על המסך. למעשה, הבלונדיניות היו פשוט קורבן נוח להלביש עליו את האידאל הגברי, וחומות השיער קיבלו את התכונות ה"גבריות": במילים אחרות, גברים אוהבים את הנשים שלהן טיפשות, ועל כן הם ימשיכו להלביש על הנשים היפות בעיניהם את התכונה הזו. עד שזה לא ישתנה – אפשר לשכוח מניפוץ הסטיגמה.