ביום שישי האחרון, בראיון לתוכנית "רשות השידור" ברדיו תל אביב 102FM, אילה חסון הייתה מופתעת: לא רק שהיא הוזמנה לפולואפ נדיר למדי על אחת מחשיפותיה הטריות, היא גם זכתה למחמאות משני המגישים, שי גולדן ויובל נתן, שחיזקו אותה על עבודתה העיתונאית הבלתי מתפשרת. מי שמסתובב בחוגים הרלוונטיים ברשת או צורך חדשות באופן כפייתי כנראה יודע באיזו חשיפה מדובר - העובדה שבית משפחת בנט ברעננה הפך למעון ראש הממשלה דה-פקטו. אבל מה לגבי כל השאר? 

חסון היא עיתונאית מהסוג שנתפס לסיפור ולא מרפה ממנו בשום שלב. לפעמים זה חשוב (פרשת הרפז), לפעמים קצת פחות (האסלות במשרד של גדעון סער), ותמיד היא מביאה את המידע לקהל בלהט שכל כך מאפיין אותה. לטוב ולרע. הסגנון הזה, והעובדה שכמו כל עיתונאית גם היא יכולה לטעות מדי פעם, מצריך לבודד את הפרטים בחשיפה החדשה. אבל אפילו כשהם נטולי הקשר הם מקוממים מאין כמותם.

אז מה עומד מאחורי השיפוצים האימתניים ברחוב השקט ברעננה שבו מתגורר ראש הממשלה? לפי חסון, מדובר בבקשה של המשפחה להפוך את הבית למעון רשמי, כך שראש הממשלה לא יעבור למעון בבלפור שבירושלים. לפי אנשי בנט, מדובר בצעד שנכפה עליו על ידי השב"כ, אולי אפילו בגלל החלטה ישנה של משפחת נתניהו. כמה השיפוץ הזה עולה? חסון טוענת שמדובר ב-45 מיליון שקלים. בן כספית, שהתקוטט איתה בטוויטר אחרי פרסום התחקיר הראשון שלה, טוען שהסכום לא עולה על 15.

ההד היחיד: חיקוי ב"ארץ נהדרת"

התשובה המדויקת, עם כל הכבוד לכספי הציבור ולרצון שלנו ברכילות טובה (ע"ע בקשתה של גילת בנט לשיפוץ המרצפות), לא מספיק חשובה ומעניינת. השורה התחתונה, שעליה אין ויכוח, דווקא כן: מעון ראש הממשלה, המקום שאמור לארח מנהיגים מכל העולם, נמצא מחוץ לירושלים. השיפוצים שלו מאמללים את חייהם של שכנים (רבים מהם התראיינו לכתבות של חסון) שגילו שהשכונה הפסטורלית שבה הם גרים הפכה לשילוב בין אתר בנייה למתקן צבאי. אם הכסף שמושקע היום בשיפוץ ברעננה היה מושקע בשיפוץ שנדרש בבלפור, הוא כבר היה מסתיים. בנט היה שוכן בירושלים כשמתאים לו, והבית ברעננה היה מוקף באמצעי אבטחה דלים בהרבה. ועוד דבר אחד - השיפוץ, לכשיסתיים, יהיה רלוונטי לשנה אחת בלבד. אולי מעט יותר מזה. ב-27 באוגוסט 2023 יאיר לפיד צפוי להתמנות לראש הממשלה. ככל הידוע כעת, אין לו כוונה לעבור לגור בבית של משפחת בנט.

אז חסון חושפת, חוטפת ומתכתשת - ולדבריה אף מקבלת איומים מלשכת בנט - והתקשורת שותקת. נכון, יניב ביטון החזיר את החיקוי המבריק שלה ל"ארץ נהדרת", אבל כאן זה פחות או יותר מסתכם. שום התייחסות משמעותית, אם בכלל, במהדורות ובפאנלים. שום נוכחות בשערי העיתונים, גם לא בישראל היום. כי מה שהיה עד לאחרונה עיתון שנחשב לביביסטי לא הפך לעיתון ניטרלי, אלא לעיתון שמזוהה עם בנט. העיתונאים, על המסך ובטורי סוף השבוע, מתחרים ביניהם מי מדברר יותר. מוסדות שעד לא מזמן נחשבו לביקורתיים ונשכניים נראים כמו ביטאון בית הספר של ממשלת ישראל. חוסר הבושה לא נעלם, הוא פשוט עבר צד, וכל התעלמות מהחשיפה של חסון (או לחלקים ממנה) היא מעילה בתפקיד. מעילה באמת. 

חסון מעולם לא נחשבה לעיתונאית פרו-ביבי, אם כי כמה מרגעיה הפחות מוצלחים אכן היטיבו עם ראש הממשלה לשעבר ואולי גם פגעו לה במוניטין. אבל זה שהיא טעתה לא אומר שהיום היא לא צודקת - והקולגות שלא מתייחסות לסיפור הזה ברצינות, אפילו בערוץ 13, צריכות להתבייש. המציאות התקשורתית הזו מאפשרת ללשכת בנט להעביר תגובה מגוחכת, שטוענת שחסון ואנשיה לא העבירו שום שאלה קונקרטית, למרות שלפי חסון זו לא האמת. כבר התרגלנו לפחות מזה מהפוליטיקאים שלנו, אבל לא מהתקשורת הממוסדת. כל יום שבו הפרשה לא זוכה להתייחסות רצינית רק מחזקת את הטענות של אנשי התקשורת הביביסטיים ביותר, וספק אם מישהו מקברניטי הערוצים והעיתונים מעוניין בזה.