עבודת המפיק היא עבודה כפוית טובה. הוא האדם שבזכותו סרט או סדרה בכלל יכולים לקרות, ובכל זאת, בניגוד לשחקנים ובמאים, מפיקים נשארים באלמוניותם רוב הזמן. אנחנו פה כדי להתחיל לתקן את העוול הזה באמצעות שם אחד – דיוויד ברנאד, האיש מאחורי סדרות כמו "הלוטוס הלבן", "סופרסטור", "עושות כותרות" ו"מוארת", וסרטים כמו "אנצ'רטד" בכיכובו של טום הולנד ו"הפרד" בכיכובו של קלינט איסטווד. ברנאד התארח השבוע בארץ כמנטור אורח בחממת סם שפיגל לסדרות, שנערכת השנה בפעם הראשונה בירושלים בשיתוף פעולה עם נטפליקס, פרמאונט ומשרד החוץ.
"המפיק הוא מנוע הפרויקט", מסביר ברנאד, שזה הביקור השלישי שלו בישראל (הראשון היה במסגרת פרויקט "תגלית"), "הוא זה שדוחף את הפרויקט קדימה. כשמישהו מסרב, הוא אמור להבין איך אפשר לגרום לו להסכים. כשיוצרים סרט או סדרת טלוויזיה הוא צריך להתמודד עם כל בעיה או סוגייה, כשהצילומים נגמרים הוא מתמודד עם השיווק והפרסום. בכל השלבים, הוא המנוע של המכונה, והוא זה שמוודא שהיא רצה מהר ומתקדמת בלי שאף חלק לא יישבר".
מה גורם לך לשמוע רעיון לסדרה או לסרט ולומר "אני חייב לעשות את זה"?
"זה בתוכי. זה כמו כשאתה שומע שיר מעולה; אתה לא יודע שאתה עומד לאהוב את השיר הזה, אבל פתאום אתה מתעורר לחיים וההבנה הזו מכה בך".
אתה יכול לספר על מקרה כזה?
"כשג'סטין ספיצר בא להציע לי את 'סופרסטור', הדמויות היו כל כך ספציפיות, הסיבה שבגללה הוא רצה לספר את הסיפור הזה הייתה כל כך מרגשת, ואני זוכר כמה התרגשתי. זוהי העבודה שלי כמפיק – שיהיה לי טעם טוב ושאזהה רעיונות טובים. כשג'סטין, יוצר הסדרה, הגיע אליי, הוא סיפר לי שחמו הוא עורך דין שמייצג עובדים ברשת 'וולמארט'. עובדים בשכר נמוך שחיים ממשכורת למשכורת. ג'סטין נמשך לרעיון שיספר סיפור יומיומי על אנשים רגילים, ובמקום להציג אותם כקורבנות או להקטין אותם, הוא רצה לספר אותם בצורה הומניסטית, כפיסה מהחיים. הרבה פעמים אנשים אמרו לי על הסדרה הזאת 'היה לי את הרעיון הזה כבר!', אבל לאף אחד לא היה את הרעיון הזה. זה קרה בזכות הדמויות שהוא הציג. אנשים יכולים לבוא ולכתוב קומדיה ממקום דרמטי ואמיתי, אבל ג'סטין פשוט ניסה לכתוב דמויות אמיתיות. אני ממש גאה בסדרה הזאת".
דרמה בסצנת פיזור האפר
ברנאד עומד להיזכר בשנים הקרובות כמי שאחראי לאחת הסדרות האהובות של התקופה: "הלוטוס הלבן". הסדרה, שסיפרה על אורחיו המגה-עשירים של מלון יוקרתי בהוואי ועל רשת השטויות שהם מתערבבים בה, נוצרה על ידי השחקן והתסריטאי מייק ווייט, יוצר הסדרה "מוארת". מעבר להיותו תסריטאי ויוצר, ווייט ידוע לרבים כחברו של ג'ק בלאק בסרט "רוק בבית הספר" ואחד ממשתתפי "הישרדות" האמריקאית. העונה השנייה של "הלוטוס" מצטלמת בימים אלה בסיציליה.
"ראיתי סרטים של מייק כשהייתי צעיר יותר, ובעיניי 'רוק בבית הספר' הוא סרט מושלם. לא חשבתי שאי פעם אעבוד איתו, אבל למזלי פגשתי אותו דרך חבר. מייק הוא אדם מדהים, טוב לב ונאמן, והוא אמן במובן הכי אמיתי. הוא מסוג האנשים שאתה רוצה לעבוד איתם, כמפיק: אנשים עם נקודת מבט משלהם שיש להם מה לומר. זה מקל על העבודה שלי. מייק הוא מישהו שאני יכול להילחם עבור כל פרויקט שלו ולגבות אותו".
איך "הלוטוס הלבן" קרתה בעצם?
"זה קרה קצת בגלל הקורונה. מייק ואני עמדנו לעשות סרט בשבדיה עם אוברי פלאזה (שחקנית שמופיעה גם בעונה השנייה של 'הלוטוס הלבן' – ז"א). ואז התחילה המגיפה והמממנים שלנו התקפלו. מייק היה בדיכאון, עזב את לוס אנג'לס ויצא לרוד טריפ בארה"ב. הוא שלח מייל לפרנצ'סקה אורסי, אחת הבכירות ב-HBO, ואמר לה 'היי, סרט שלי התפרק עכשיו, אם את רוצה לדבר'. היא שאלה אותו אם יש לו רעיון למשהו שאפשר להפיק, לצלם ולשדר עד 2021. הרי הכל נסגר, ו-HBO היו צריכים לשדר משהו. מייק הסכים, ופשוט עשינו את זה".
איך מציעים סיפור כל כך עוקצני נגד עשירים, כמו "הלוטוס הלבן", לחדר שמלא בבכירי רשתות שהם בעצמם מולטי-מיליונרים?
"לזכותם של HBO ייאמר שהם לא ידעו מה זה הולך להיות כשהם נתנו לסדרה הזאת אור ירוק. הם קראו את הפרק הראשון, שרק הציב את כל החלקים על השולחן. שום דבר לא קורה באמת עדיין בפרק הראשון, שעל פיו הם אישרו את הסדרה. כשהגענו להוואי, הערוץ עדיין לא באמת ידע מה יקרה בסדרה".
"אמרתי לחברים שלי מלוס אנג'לס שאני בא לפה להעביר סדנה לתסריטאים ישראלים, והם אמרו לי 'למה שיהיה להם אכפת ממך? למה אתה זה שטס לשם? הם צריכים להיות אלה שמלמדים אותנו על תוכן'"
אתה זוכר רגע אחד שמתמצת מה זה להיות מפיק של דרמת יוקרה ל-HBO בימי הקורונה?
"כל יום אתה מתעורר בלחץ מפחד משיחת הטלפון שתקבל, אבל הרגע הכי קשה בצילומים היה כשהיינו שלושה ימים לפני הסוף. כבר חשבנו שנסיים בטוב, וגם רגע לפני חג המולד, וצילמנו את הסצנה שבה הדמות של ג'ניפר קולידג', טניה, זורקת את האפר של אמא שלה לים".
"ג'ניפר קולידג' היא האדם הטוב ביותר בעולם, היא חברה טובה ואדם נהדר, כולם אוהבים אותה. קיבלתי שיחת טלפון מאחראי הקורונה שלנו שאמר שהעוזרת האישית של ג'ניפר נדבקה. ידענו שהעוזרת הייתה עם ג'ניפר, וג'ניפר הייתה על הסירה ההיא עם כולם. ידענו שנצטרך לעצור את הצילומים ולהוריד את כולם מהסירה, ושג'ניפר תצטרך להיכנס לבידוד לשבועיים ולהפסיד את חג המולד ואת ראש השנה האזרחית. סגרנו את ההפקה, ג'ניפר ירדה מהסירה, וידעתי שאני צריך עכשיו להודיע לה את זה. בגלל כל זה לא הספקנו לצלם כמה מהסצנות, ואת סצנת פיזור האפר צילמנו חודשיים לאחר מכן".
"תוכן ישראלי נחשב ליוקרתי במיוחד"
אחד הדברים החשובים שברנאד לימד את משתתפי החממה היה הדרך הנכונה לעשות פיצ'ינג – או, בעברית, הדרך הנכונה להציע לחברות הפקה ולערוצים את הפרויקט שלך, בתקווה שיתנו לך מספיק כסף כדי להפוך את החלום שלך למציאות מהסוג שרואים על המסך.
מה הדבר האחד שאסור בתכלית האיסור לעשות כשאתה מציע סדרה?
ברנד צוחק. "זאת שאלה קשה, כי יש כל כך הרבה דברים שאסור לעשות. לומר משהו גזעני, למשל. אבל הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות הוא להתייחס לסדרה אחרת. הלכתי לאמזון פעם, והם אמרו שהם רוצים לעשות משהו מסחרי. נכנסנו, ומישהו מהקבוצה שעבדתי איתה לא הבין למה הם התכוונו, אז כשהצענו את הסדרה הוא אמר 'זה יהיה ה'טרנספרנט' הבא שלכם'. באותו רגע ראית איך הם מפסיקים להקשיב לו".
ומה לגבי סדרות זרות? למה שהצופה האמריקאי הממוצע ירצה לראות סדרה ישראלית בעברית?
"אמריקה נפתחת לתוכן זר בצורה שלא קרתה בעבר. תראה את מה שקרה עם 'משחק הדיונון', לדוגמה. אבל מה שמצחיק זה שאמרתי לחברים שלי מלוס אנג'לס שאני בא לפה להעביר סדנה לתסריטאים ישראלים, והם אמרו לי 'למה שיהיה להם אכפת ממך? למה אתה זה שטס לשם? הם צריכים להיות אלה שמלמדים אותנו על תוכן'. אני לא צוחק. תוכן ישראלי נחשב ליוקרתי במיוחד. חלום שלי לעשות משהו בישראל".
אבל אתה יהודי שהיה פה ב"תגלית", הגיוני שתתעניין. למה שעובדת סוציאלית קתולית מיוסטון, טקסס תרצה לראות "פאודה"?
"בגלל הכוח של קולנוע וטלוויזיה טובים. סיפור טוב, דרמה טובה, וחוויה אנושית הם אוניברסליים. תראה את 'משחקי דיונון' – זה התחבר ברמה הגלובלית לאנשים שאהבו את הסיפור. סדרות ישראליות ודמויות ישראליות הן מקוריות במיוחד. יש בהן תחושה מסוימת של דחיפות, מסיבות מובנות, ולכן גם לסיפור עצמו יש תחושה של בהילות. אני חונך כאן תסריטאים במסגרת החממה, והרעיונות שאני קורא כל כך ייחודיים – אלה דברים שלא שמעתי או קראתי עליהם מעולם בגלל שהחוויה כאן כל כך יחידה במינה, וזה בא לידי ביטוי בדרך שבה הם מספרים סיפור".
"איסטווד לא שואל שאלות שאפשר להגיד להן לא"
ברנאד הפיק סרטים עצמאיים בתקציבים מזעריים, אבל גם יצא לו לראות איך הוליווד השבעה עובדת, כשהיה ממפיקי "אנצ'רטד" שתוקצב במעל ל-100 מיליון דולר. לטענתו, זו בסופו של דבר אותה העבודה: "לא משנה כמה גדול התקציב, אתה עדיין מתמודד עם אותן סוגיות: אנשים שונאים את האוכל, אתה תמיד בפיגור בלוח הזמנים, אף פעם אין לך מספיק זמן והימים קצרים מדי. ההבדל הוא שעם תקציב גדול יותר, יש לך רשת ביטחון גדולה יותר. יש לך אפשרות לתקן בעיות, והחוויה פשוט פחות מלחיצה".
אני מתאר לעצמי שמפיק צריך לומר "לא" לאנשים מאוד חזקים על הסט. איך אומרים "לא" לקלינט איסטווד?
"איסטווד לא שואל שאלות שאפשר לסרב להן. הוא פשוט עושה את זה. הוא הרוויח את הזכות להתעלם מהערות ולהקשיב למישהו, האולפנים והמפיקים כבר יודעים את זה מראש".
מאוחר יותר השנה תעלה ל-HBO עוד מיני סדרה בהפקתו של ברנד: "השרברבים מהבית הלבן", שתספר את סיפורם של שניים מבכירי ממשל ניקסון שבטעות היו אלה שגרמו למפלתו בעקבות פרשיית ווטרגייט ("באנו עם הרעיון הזה כמה שנים לפני 'גזליט', אבל אז הגיעה הקורונה", הוא מודה).
בן אפלק סיפר לאחרונה שאם היה רוצה ליצור היום את זוכה האוסקר שלו, "ארגו", הוא היה מפיק אותו כמיני סדרה. גם "הלוטוס הלבן" היה יכול להיות סרט מצוין בן שעתיים. למה אנחנו רואים יותר סיפורים שנעשים כמיני סדרות ומעט סרטים למבוגרים שיוצאים לקולנוע?
"הבעיה היא שסרטים שמוקרנים בבתי קולנוע לאחרונה הם רק סרטי אימה, סרטי המשך וסרטי מארוול. סרטים שמתוקצבים בין 30 ל-70 מיליון דולר לא יוצאים יותר לקולנוע, הם יוצאים רק לרשתות הסטרימינג. סרטים שבשנות התשעים והאלפיים המוקדמות היו מקבלים תקציב של 40 מיליון דולר ומופצים ביוניברסל עכשיו הופכים למיני סדרות. 'השרברבים מהבית הלבן' הייתה יוצאת כסרט אם היינו מפיקים אותה לפני 20 שנה. יש קהל גדול יותר לטלוויזיה עכשיו. במקום לספר סיפור בשעתיים, אפשר לספר אותו בחמש שעות. הצופה יכול לחיות עם הדמויות יותר זמן, ואנחנו יכולים לספר את הסיפור טוב יותר".
יש דרך לוודא שהצוות והקאסט שלך יישארו פיכחים כשאתה מנהל סט בהשתתפותו של וודי הארלסון?
ברנד ממש מנסה שלא להתפוצץ מצחוק בשלב הזה. "וודי הוא אדם מעולה. יודע את שמו של כל אחד על הסט, והוא פשוט בא כדי ליהנות ולעשות עבודה טובה".
ומה בנוגע לתשובה?
"זה לא קל, אבל זה אפשרי".