הבמאית הסינית ננפו וואנג חיה בארה"ב בתשע השנים האחרונות, אבל בכל חודש ינואר היא חוזרת למולדתה כדי לחגוג שם את ערב ראש השנה האזרחית. כך עשתה גם ב-2020, כשההמונים חגגו ברחובות אבל ברשתות החברתיות כבר החלו לצוץ דיווחים על נגיף חדש ומסתורי שגובה קורבנות, תוך שהממשלה הסינית עושה מאמצים למחוק את הפרסומים ובתקשורת המיינסטרים לא מסקרים את הנושא.
כבמאית סרטים דוקומנטריים (ב-2019 היא הוציאה את "אומה של ילד אחד" שזכה לשבחים נלהבים), וואנג מיד הבינה שהיא נפלה על הזדמנות נדירה לתעד את מה שהתברר בדיעבד כתחילתו של משבר הקורונה. מהר מאוד היא גייסה צוות צילום מקומי שיתעד עבורה את המתרחש בשטח בווהאן (העיר בה המגפה פרצה לראשונה) והצליחה לקבל אישור לצלם בתוך בתי חולים; היא הגדילה ראש והשיגה צילומים של מצלמות אבטחה מתוך מרפאה אליה הגיעו חולים שהתלוננו על אותם סימפטומים שאנחנו כבר מכירים היטב - חום גבוה, צמרמורות או קושי בנשימה. בנוסף, גילתה וואנג פורום אינטרנטי של אנשים שקיבלו תוצאות בדיקה חיוביות לקורונה בימיה הראשונים של התפרצות הווירוס, אבל לא זכו לקבל טיפול עקב העומס בבתי החולים.
וואנג עזבה את סין בדיוק כשנפלה ההחלטה לבודד את ווהאן, כך שהיא חזרה לארה"ב בדיוק כששם התרחש תהליך דומה מאוד לזה שהרתחש בסין - שמועות על הנגיף, הכחשה וזלזול מצד השלטון ובהמשך קבלה וניסיון לשנות את הנרטיב. משם נולד סרטה "באותה נשימה" - לא בהכרח הסרט שהיא ידעה שהיא רוצה לעשות, אבל הסרט שלכד את המציאות המוטרפת אליה היא נקלעה. הוא מלווה בקריינות שלה, ומציג עדויות של כמה מחולי הקורונה הראשונים בעולם, יחד עם תיעודים של חולים הנמצאים במצב קריטי. אבל יותר מאשר מהווה הסרט מסמך היסטורי בדבר מגפת הקורונה, הוא מדגים שתגובת השלטונות הסיניים למגפה ותגובת השלטונות האמריקאיים לא היו כה שונות זו מזו: שי ג'ינפינג (הנשיא הסיני) ודונלד טראמפ הפיצו דיסאינפורמציה וזרעו בלבול בהמונים.
"הכוונה שלי מעולם לא הייתה להשוות בין המדינות", אמרה וואנג בראיון למגזין הגרדיאן. "אני גם חושבת שזה דבר חסר משמעות לעשות, למרות שזה בדיוק מה שהממשלות של שתי המדינות עושות. זה רק מעודד את הלאומנות של כל אחת מהמדינות, ואפילו תורם להסיח את דעתם מהבעיות האמיתיות. אז בסרט הזה, אני מקווה שאנשים יראו שלמרות ההבדלים ששתי המדינות טוענות שיש ביניהן - אידיאולוגית ופוליטית - בסופו של דבר בעיות של אינפורמציה שגויה, היעדר שקיפות, צנזורה ופרופגנדה, קיימות בשתיהן. מבחינתי, הסרט היה ניסיון להבין מה אמיתי, איך אני יכולה לגלות מה באמת קורה? ככל שחפרתי יותר עמוק, כך הבנתי שמה שהממשלות אומרות לאנשים ולשאר העולם זו לא האמת. זה מה שהניע אותי לעשות את הסרט".
בהמשך הראיון, הבמאית התייחסה גם לאופן בו הגיבו המנהיגים לאחר שכבר לא יכלו להסתיר את קיומו של הווירוס, כששינו את הנרטיב הציבורי משיח של הכחשה לשיח על הגיבורות והגיבורים שנלחמים בנגיף. "זה מאוד טיפוסי בהתחשב במה שאני מכירה מכל השנים בהן חייתי בסין", היא אומרת. "בכל פעם שיש טרגדיה - אם זה לא אסון טבע - הצעד הראשון תמיד יהיה לנסות להעלים את זה מהציבור. הצעד הבא, אם כבר אי אפשר להסתיר, הוא להפוך את זה לסיפור ניצחון. אבל גם כאן, הייתי אומרת שזה לא ייחודי לסין. למרבה הצער ראינו את זה קורה במהלך המגפה גם במדינות דמוקרטיות".
וואנג נחתה בארה"ב בדיוק בזמן לשמוע את אותה ההכחשה והזלזול, הפעם מצידו של דונלד טראמפ. אבל גם כאן היא מזכירה שחשוב לא להפיל הכל על אדם אחד, אלא על המערכת כולה. "כל כך הרבה דיווחים שמו דגש על ההערות שלו וההכחשה שלו, כמה הדברים שהוא אמר היו שקריים, ולא צריך גם את הסרט שלי שיעשה את זה. הסרט שלי מראה שזו טעות לחשוב שכל הבעיות והטעויות האלה נעשו בגלל אדם אחד, ושאחרי הבחירות הכל טוב וכל בעיה תיעלם. זו לא האמת. במדינה דמוקרטית צריך לבדוק מקרוב כל ממשלה וכל מנהיג, כל אדם בעמדה של כוח, בדיוק כמו שבחנו מקרוב את טראמפ".
בשורה התחתונה, חשוב לוואנג שאנשים יבינו שמשבר הקורונה הוא לא הנושא האמיתי של הסרט, והוא מנסה להגיד משהו גדול יותר. "זה לא סרט על וירוס או על קורונה, ואני מקווה שהם יוכלו לראות אותו מעבר לסיפור המגפה ולהבין כמה בעיות קיימות בחברה שלנו, בין אם מדובר בסין או ארה"ב, כמה מידע שגוי יש, כמה תעמולה וצנזורה קיימת גם בחיי היומיום השגרתיים שלנו. וכל כך קשה לראות ולאתר את הבעיות האלה, שהן מסוכנות יותר מהווירוס עצמו. גם אותן קשה לאתר והן עוברות מאדם אחד, בעיקר אם לאדם הזה יש כוח, לאלפי אנשים שחוזרים על אותם הדברים. זה מדבק בדיוק כמו וירוס, אבל אם לא נבין את זה - זה יכול להיות אפילו מסוכן יותר".
"באותה נשימה" ("In the Same Breath") עלה ל- HOT VOD,סלקום טיוי, yesVOD ו-STINGTV היום (19.8), ב-yes דוקו ב-23.8 וב-HOT8 ב-26.8.