לו מוח קונספירטיבי היה מחפש מניעים קצת פחות טריוויאליים לתזמון הריאיון שומט הלסתות של כריסטיאנו רונאלדו לפירס מורגן בסופ"ש ערב המונדיאל השנוי במחלוקת (בלשון המעטה) בקטאר, אפשר שהוא היה נוחת אצל האמירים מדוחא ומחפש העברות שמנות אל חשבונות הבנק של מורגן ושל הבוס שלו ב-TalkTV, טייקון המדיה הכול-יכול רופרט מרדוק. בשפת הספינים קוראים לזה Big-Elsewhere - ומה יותר גדול מאשר הכוכב הכי נוצץ בעולם הכדורגל בשני העשורים החולפים, מתפוצץ ומפוצץ את מנצ'סטר יונייטד לרסיסים, בשביל לצנן סיקור תקשורתי שגם מאתיים מיליארד דולרים לא הצליחו לקבור. דברים קטנים כמו הפרות זכויות אדם וכפייה דתית, זמרות כמו שאקירה ודואה ליפה שסירבו להגיע ולהיות מזוהות, וכמובן עננת השחיתות המרחפת מעל ושאת קורותיה המפורטים אפשר וכדאי לראות בדוקו הנטפליקסי המפורט "פיפ"א: חשיפה" שעלה לאחרונה.
אבל האמת מאחורי הריאיון עם רונאלדו היא כנראה הרבה פחות מתוחכמת, בטח כאשר הנרקיסיסט הגדול ביותר בתולדות הכדורגל (סליחה זלאטן), מרגיש מתוסכל ומחוץ לעניינים ערב אירוע הכדורגל הגדול בעולם. אותה אמת פשוטה להבדיל, היא שרגע אחרי שהמונדיאל ייצא היום לדרך במשחק הפתיחה בין קטאר לאקוודור, כל הדיבורים על קטאר, להט"ב וזכויות אדם יתפוגגו כאדי האלכוהול שלא נמזג - ממש כמו באירועי ספורט-ווש אחרים לאורך ההיסטוריה. לא צריך לחזור עד ברלין או אל מונדיאל החונטות בארגנטינה לפני 44 שנה, זה קרה רק לפני ארבע שנים אצל פוטין ואף אחד לא קם. גם הפעם, ברגע שמסי, אמבפה, דה בריינה, ניימאר, לבנדובסקי ורונאלדו יעלו על כר הדשא, הדבר היחיד שיעניין את העולם הנאור והלא נאור גם יחד הוא כמה-כמה.
מחזיר את הצהוב ללחיים
מי שלא יתפוגגו במהרה הם ההדים, שלא לומר קולות הנפץ, מהריאיון של רונאלדו למורגן, שעלה בסוף השבוע עם תרגום גם בשירות ה-VOD של yes, וזמין במלואו בפודקאסט המומלץ "Piers Morgan Uncensored". ריאיון שהרבה יותר מאשר סך הכותרות הספורטיביות שיצאו ממנו, מהווה הצהרה תרבותית בדבר שובה של עיתונות הסנסציה לחיינו. יכול להיות שזה רק סמלי שזה קורה במקביל לעלייתה של העונה החמישית של "הכתר", שמתמקדת בנסיכה דיאנה ומזכירה את ההשפעה העצומה שהייתה לצהובונים הבריטיים על החברה המערבית בשנות התשעים. כך או אחרת, מורגן מחזיר לעיתונות את הצהוב ללחיים, בעידן שנדמה שהיא כבר נבלעה עמוק בתוך הפילטרים של אינסטגרם, ובתוך תוכניות הריאליטי, שעל פניו לפחות, לא משאירות שום מקום לדמיון.
מה כבר אפשר לחשוף על סלבריטאים שחושפים את עצמם ללא הפסקה? מצייצים כל מחשבה שחולפת להם בראש בזמן אמת, הופכים את צלמי הפפראצי למיותרים ובגדול משדרים את החיים שלהם בלייב שאינו נגמר? אז מתברר שלא מעט, ומורגן שהשיק את תוכנית הריאיונות שלו לפי כחצי שנה, אחרי שבעצמו היה קרוב ליפול קורבן לתרבות הביטול (לאחר שנכנס חזיתית בדוכסית מ"Suits" מייגן מרקל), מנצח על תחיית התזמורת כמאסטרו מיומן בשירות אימפריית הסאן של מרדוק. את הריאיון הראשון הוא הקדיש לדונלד טראמפ ששבר אז שתיקה ארוכה (וכדרכו, לא שתק מאז), ומשם המשיך להרים בידיים חשופות את תפוחי האדמה הלוהטים ביותר במדיה העולמית - כולל שעה וחצי הזויות, מופרעות ומרתקות עם קניה ווסט, אחרי השערוריות האנטישמיות שלו רק לפני מספר שבועות.
מבחינה תרבותית ותקשורתית זה מרתק ומדגיש עד כמה הרשתות החברתיות מספקות לנו רק אשליה של חשיפה אישית, במסווה של פוטושופ יחצ"ני מהוקצע. כריסטיאנו רונאלדו הוא הרי האדם הפופולרי ביותר באינסטגרם, עם קרוב לחצי מיליארד עוקבים. הרבה יותר מביונסה, מסלינה גומז, מטיילר סוויפט ומכל אחת מהקרדשיאניות. ודאי שיותר מכל פוליטיקאי. שום דבר לא עצר אותו מלהביע סלידה מהמאמן שלו שם, לפרסם פוסט תחת הכותרת "יונייטד בגדה בי" או להגיד את מה שרבים מאוהדי יונייטד אומרים מאז שהגלייזרים רכשו את המועדון - שהדבר היחיד שמעניין אותם היא שורת הרווח. ובכל זאת, את כל הפצצות האלה שהוא הטיל בשעה וחצי של שיחה פנים אל פנים עם מורגן אף אחד מהעוקבים שלו לא ראה, צפה או דמיין אפילו. לא באינסטגרם ולא למעלה מ-150 מיליון העוקבים שלו בפייסבוק - פי שניים ממספר העוקבים של מנצ'סטר יונייטד ויותר מכל אדם אחר בעולם. מה זה אומר על האותנטיות של הרשתות החברתיות, שכל אחד ישפוט בעצמו.
מן האותנטיות של רונאלדו בריאיון ששודר בשני חלקים, אפשר דווקא להתרשם. אם לפני שלוש שנים אותו רונאלדו, ואז עדיין בזנב שיאו הספורטיבי (אחרי המעבר מריאל מדריד ליובנטוס), התראיין למורגן לריאיון אישי זחוח להפליא כמו שהתרגלו לראות ממנו, אמר שהוא מספר 1 ו-1 ו-1 והבנתם; הרי בריאיון שפורסם כעת זה רונאלדו אחר. הרבה יותר מאופק, מבוגר - בכל זאת אוטוטו 38 - כולל באאוטפיט סולידי שלא מבליט את השרירים המפלצתיים שלו, ובעיקר פגיע. כן, רונאלדו פגיע, כולל בחשיפה אישית משפחתית קשה. זה משהו שלא ראינו עד כה, וכשמדובר במי שזכה חמש פעמים בתואר שחקן השנה בעולם, חמש פעמים בליגת האלופות, ובגדול בנה לעצמו תדמית של אל יווני - זה לא פחות ממהפנט.
ההזדמנות האחרונה
מאז שהוא חזר למה שאמור היה להיות הריקוד האחרון בקריירה שלו במנצ'סטר יונייטד, רונאלדו נמצא בתהליך של דעיכה. יונייטד לא מגרדת את היריבה העירונית סיטי, לא את המיתולוגית ליברפול, והעונה אפילו גווייתה של ארסנל התעוררה לחיים. מה יש לרונאלדו לומר על זה? פרט לאי לקיחת אחריות על חלקו בסיפור - כמה ישראלי מצדו - הוא חושף בריאיון תובנות ששווה להתעכב עליהן.
האחת, והרלבנטית לאוהדי יונייטד, עד לא מזמן הקבוצה הגדולה בכדורגל האנגלי, היא למה זה הפסיק לעבוד. התשובה: כי יונייטד נתקעה בזמן. רונאלדו חזר ליונייטד אחרי תשע עונות בריאל מדריד ושלוש ביובנטוס בשביל לגלות ששום דבר לא השתנה. לא התנאים, לא התזונה ולא התפיסה. בהתחשב בזינוק הטכנולוגי שעשה עולם הכדורגל מאז, זה בלתי נתפס. רונאלדו לא היה מגיע לגיל הזה כשחקן פעיל לו היה נשאר ביונייטד הזאת. כנראה שהוא כבר מזמן היה בפרישה כמו וויין רוני, ולא עם קוביות בבטן.
עוד דבר ששווה לשים אליו לב הוא האופן שבו רונאלדו תופס את פערי הדורות בעולם הכדורגל. הוא מבקר את השחקנים הצעירים על כך שפשוט לא אכפת להם, והכול בא להם בקלות. זה אמנם נשמע בהתחלה כמו הרבה כוכבים לשעבר שמדברים על הדור שאחריהם מתוך תסכול ומרמור, אבל רונאלדו זה לא עוד שחקן ובטח שלא לשעבר. כשהוא מדבר על הדור הצעיר ועל הפוטנציאל שלו לייצר את הרונאלדו והמסי הבאים - שניים שיותר מכל מסמנים עקביות נדירה בטופ העולמי - כדאי להקשיב.
מעבר לכותרות של מה רונאלדו חושב על מסי (רק דברים טובים אגב), או על וויין רוני (אותו דבר רק ברעים), הערך המוסף של הריאיון הוא הצצה אל הפסיכולוגיה והדרייב של כוכב העל. מייקל ג'ורדן סיפר ב"הריקוד האחרון" איך הוא היה ממציא לעצמו יריבים. קובי בראיינט תואר על ידי החברים שלו לקבוצה כמי שיעשה הכול כדי לנצח, בדוקו על הרידים-טים. רונאלדו מספק כאן הצצה אל מה שמניע אותו: תודעת האנדרדוג. אז נכון שבכל הזדמנות שהוא יישאל הוא יגיד שהוא מספר 1, אבל רונאלדו יודע שרובכם חושבים שהוא רק שני למסי, וזה לא נותן לו מנוח. ממש כמו שהמונדיאל הזה מסומן כהזדמנות האחרונה של מסי, אבל באותה מידה היא גם שלו, אבל על זה לא תשמעו.
תסמכו על רונאלדו שאת הדרייב הזה הוא יביא אל המגרש - ומי יודע, אולי דווקא זה יהיה הריקוד האחרון שלו עם גביע עולם ראשון לפורטוגל ושח-מט על הנמסיס מארגנטינה. כך או אחרת, עם יונייטד זה נגמר.