לקח לה זמן לפרוץ לתודעה, זה לא קרה ברגע. רק כשלירז חממי, היום בת 37, עברה ללונדון בעקבות האהבה – היא סוף סוף קטפה תפקידי משחק גדולים ומוכרים בישראל. היום היא מככבת בתור פקד טל בן הרוש ב"מנאייכ", הדרמה המשטרתית זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה וחביבת הצופים והמבקרים. בסוף השבוע האחרון עלתה העונה השנייה של הסדרה, וחממי רק מתחילה להתרגל לסטטוס החדש.

"לא קיבלתי את התפקיד שנה-שנתיים אחרי שסיימתי בית ספר למשחק", היא מזכירה. "אין ספק שטל הייתה סוג של תפקיד חלום שלי, לא קיבלתי את זה נורא מהר. צפיתי בכל כך הרבה סדרות וייחלתי לעצמי תפקיד כמו טל".

אנחנו מדברים בשיחת טלפון בשעות הבוקר. חממי משוחחת איתי מביתה שבלונדון, אותו רכשה יחד עם בן זוגה, בן ניילור, ובו הם מגדלים את בתם המשותפת ארייה. החיים על הקו שבין לונדון לישראל היו טובים אליה, כך היא מספרת, עד שנולדה בתה – ואז הכל הפך להרבה יותר מורכב. "זה הרגיש מאוד חי. לאנשים שאוהבים עבודה דינמית זה בעצם החלום, כי את פשוט נהנית מכל העולמות", מסבירה חממי. "אבל ברגע שהיא נולדה הלוגיסטיקה הפכה להיות אולי הדבר המרכזי, ואז העבודה מוכפלת בכל פרויקט... כי גם צריך לדאוג ללוגיסטיקה של לעבור למדינה אחרת לזמן מה, כי את עושה את זה עם תינוקת על השד. וגם צריך לתת עבודה, לבוא מוכנים, לא עייפים. אף אחד לא מעניין אותו שאת עייפה. זה לא יכול להיות חלק מהתוצאה הסופית. הייתי צריכה לעבוד מאוד מאוד קשה כדי שיהיה לי את הביטחון להשאיר את ארייה בידיים בטוחות ולנסוע ליום צילום שיכול לקחת גם 12 שעות, בלי לדאוג למה היא אוכלת, אם היא ישנה, אם לא מתגעגעת יותר מדי. זה קשה. בעלי לקח חופשות ארוכות מהעבודה שלו כדי לתמוך בקריירה שלי". 

לירז חממי,
חממי בתור פקד טל בן הרוש ב"מנאייכ"|צילום: רואי רוט, יחסי ציבור

סיפרת בראיונות עבר ששקלת לחזור לארץ. זה משהו שאת עדיין חושבת עליו? 

"כן. קנינו את הבית שאנחנו חיים בו עכשיו משהו כמו שבוע לפני שפרצה הקורונה, אני חזרתי מקייב מצילומי העונה הראשונה. בגדול, קילפנו את העור כדי לקנות את הבית הזה, וכשזה סוף סוף קרה הקורונה פרצה ונקלענו למצב כלכלי. כמו כל אחיי האמנים - גם בעלי הוא עצמאי, במאי ומורה למשחק. כולנו נכנסנו לפלונטר הנוראי הזה, של מה הולך להיות עלינו ולאורך כמה זמן. ובנוסף לפלונטר הכלכלי-מקצועי, אנחנו קנינו הרגע בית שצריך להיכנס לשיפוצים - ואנחנו לא יכולים לשפץ אותו כי הקבלן שלנו היה תקוע בדרום אפריקה. ופתאום כולם תפוסים, ואנחנו מוצאים את עצמנו משלמים גם משכנתא וגם שכירות על הדירה שאנחנו חיים בה. ואז חלינו בקורונה, ובן כמעט התאשפז. היינו במצב מזעזע ומאוד מאוד מלחיץ. ואני זוכרת שפשוט ראיתי את בן בחרדה איומה לגבי העבודה שלו, ופתאום אמרתי לו - אם אתה מאבד את העבודה, אנחנו פשוט משכירים את הבית כמו שהוא ועוברים לארץ. ואני זוכרת שראיתי שזה מחלחל אליו ומרגיע אותו, התחבקנו והוא חזר לסלון והמשיך לעבוד. אני הלכתי לשטוף כלים, ופתאום אני קולטת שאני ממש רוצה שזה יקרה. בן כל כך פחד שיפטרו אותו בגלל כל מה שקרה בבתי הספר למשחק, כי אי אפשר ללמד משחק בזום. אז הדבר הקשוח הזה היה נראה כמו הפתרון המושלם לעבור לארץ. והיום זה שונה".

למה?

"אני לנצח אמשיך לרצות לעבוד ולשחק בעברית. זה הדבר העיקרי, לא משנה לי איפה זה, בארץ או בחו"ל. אני רוצה לשחק בשפה שלי. מה שהיה לי הכי קשה ברילוקיישן זה שלא היה לי עם מי לדבר בעברית. לא הכרתי מספיק ישראלים ולא היו לי פה מספיק חברים. הסקייפ אצלי עבד שעות נוספות".

"הקורונה פרצה ונקלענו למצב כלכלי. ואז חלינו בקורונה, ובן כמעט התאשפז. היינו במצב מזעזע ומאוד מאוד מלחיץ. ואני זוכרת שפשוט ראיתי את בן בחרדה איומה, ואמרתי לו - אם אתה מאבד את העבודה, אנחנו משכירים את הבית כמו שהוא ועוברים לארץ. הלכתי לשטוף כלים, ופתאום אני קולטת שאני ממש רוצה שזה יקרה"

"אז היום, אם תשאל אותי, יש לנו כבר בית, יש לי ילדה, והיא מאוד בריטית. אני לא רוצה לעקור אותה", היא מודה. "גם התהפוכות שהמדינה עוברת, התחושה שהממשלה לא יציבה. אתה לא יודע מה יקרה מחר במדינה. לי אין בעיה לחזור לארץ, אני יודעת איך הדברים עובדים ויודעת איך להתנהל מולם. אבל יש פה עוד שני אנשים, זה לא רק אני, זה גם בן זוג וגם ילדה. אני צריכה לשאת את האחריות הזאת על הכתפיים שלי. וזה לא משהו שאני מרגישה בטוחה לעשות".

המגורים בלונדון לא עושים לך חשק לקריירה בינלאומית?

"ברור, מה זאת אומרת? ברור. זה בעצם להתחיל פה הכל מאפס, אף אחד לא מכיר אותי פה. מתחילה הכל מהתחלה. אבל למצוא סוכן שמבין מי אני, שרוצה לייצג אותי ורוצה לדחוף את הקריירה שלי קדימה, זאת עבודה בפני עצמה".

בוני וקלייד פינת לורל והארדי

כשמדברים עם חממי מבינים כמה היא שחקנית טובה – כי למרות כמה קווי דמיון, היא די שונה מהדמות בכיכובה. פקד טל בן הרוש עצורה ומחושבת, ולרגעים ניתן לזהות את התכונות הללו גם אצל חממי, אך ברוב הזמן היא מדברת בפתיחות. כשהיא מספרת על העבודה בסט אפילו נקוות בעיניה כמה דמעות. "אחד הדברים שלא חוויתי כמו טל זה ההתנהלות בסביבה עבודה גברית וסקסיסטית. נכון שהרבה פעמים הייתי השחקנית היחידה על הסט, אבל לא הייתי האישה היחידה על הסט", היא מסבירה. "ומעבר לזה, מרועי עידן היוצר, אלון זינגמן הבמאי, שלום, עמוס, ישי וכל שאר השחקנים, הם פרגנו המון ובעונה הזו הם היו פרטנרים מצוינים ותומכים. בכלל, הרגשתי כל הזמן שהם רואים את כובד התפקיד ומאוד מעריכים את העבודה. כבר בעונה הראשונה אמרתי שאני ושלום זו הכלאה של בוני וקלייד פינת לורל והארדי".

כשהיא נשאלת איך עובד שיתוף הפעולה עם אסייג, היא עוצרת לרגע. "אני לא יודעת למה אני כל כך מתרגשת, עולות לי דמעות". 

בגלל שלום?

"לא לא, בגלל הכל. אני מתרגשת מאוד מאוד מהעונה הזאת. שלום זה פרטנר, הוא תומך, הוא מפרגן והוא רואה ויודע מתי לתת מילה טובה. יש כל כך הרבה סצנות בעונה השנייה שדורשות ממנו יכולת הכלה כזאת גבוהה, והוא פשוט היה שם - הרגשתי שהוא ממש רואה, גם בתור איזי הוא רואה את טל וגם בתור שלום רואה את לירז. אין לי מילים עליו, פרטנר שאני מאחלת לכל שחקן ושחקנית בארץ. וגם העבודה איתו בהכנות לצילומים היא עבודה מדהימה, כי גם הוא יוצר בעצמו. הוא נורא מבין איך לגשת לטקסט ולסצנות. הוא מבין עבודת צוות מהי".

"אני יכולה להבין אנשים שלא רצו להיבדק לקורונה, אני לא שופטת את אורנה פיטוסי. כולנו היינו צריכים להסתגל מאוד מהר לאינספור שינויים וההחלטה של אורנה הייתה אחד מהם. אני מאוד אוהבת אותה ברמה האישית, היא שחקנית מצוינת, אבל לאף אחד לא היה זמן להתעכב על זה"

אחד האירועים המצחיקים שהתרחשו בצילומי העונה השנייה נגעו להופעתה החיצונית של חממי. בעונה החדשה דמותה של בן הרוש בהיריון, מה שדרש מחממי להסתובב עם בטן היריון מזויפת. "ההיריון היה נראה כל כך אמיתי, שזה הזכיר לי כמה אפשר לנצל את הסביבה", היא מודה. "כשאת אישה בהיריון הסטטוס שלך זה הסטטוס הכי גבוה שיכול להיות לאישה בחיים. ולהרכיב את התותבת של הבטן דורש המון עבודה, כי צריך לתפור את זה עליי כדי שזה יהיה צמוד. אז לפעמים היינו יוצאים לאכול והייתי נשארת עם התותבת. ואז אנשים לא נתנו לי לחכות בתור, הביאו לי ישר את האוכל - לא בגלל שמזהים אותי, או כי אוהבים את הסדרה, רק בגלל שאני עם תותבת של בטן וכולם חושבים שאני בהריון. אם הייתי אוכלת סושי אנשים היו נותנים לי מבטים נורא מצחיקים".

לירז חממי בצילומי
לירז חממי בצילומי "מנאייכ"|צילום: אסף גיק

בהפקה היו דקדקנים בנוגע לקורונה, ולא ויתרו לאף אחד על בדיקות. אורנה פיטוסי סירבה לעשות בדיקות ולכן לא המשיכה לעונה השנייה. מה חושבת על זה? איך קיבלתם את זה?

"אני יכולה להבין אנשים שלא רצו, אני לא שופטת אותה. האמת היא שאני קראתי את התסריטים רק אחרי הסיפור הזה, אז אני לא יודעת מה בעצם היה צריך להשתנות בעקבות הסירוב שלה לבדיקות קורונה. תשמע, רועי הוא יוצר באמת מחונן, אני חושבת שכמות הבלת"מים שקרו לנו בעקבות הקורונה, אנשים הבינו את זה. כולנו היינו צריכים להסתגל מאוד מהר לאינספור שינויים וההחלטה של אורנה הייתה אחד מהם. זה לא היה הבלת"ם הראשון. אני מאוד אוהבת אותה ברמה האישית, היא שחקנית מצוינת. זה היה מבאס שהיא עזבה, אבל עוד פעם, זה היה דבר אחד מבין כל כך הרבה דברים שקרו. לאף אחד לא היה זמן להתעכב על זה ואני חושבת שכולם כיבדו את זה. כל אחד עושה את ההחלטה שלו לגבי בדיקות וחיסונים וזה בסדר. אף אחד לא שמר טינה ולא כעס, הבינו. נורא מהר התקדמנו, היינו צריכים להתמודד עם בלת"ם אחר".

מה הקושי שהיה לך בעונה הנוכחית? 

"בנוסף לזה שטסתי לארץ ולא יכולתי לבקר את הבת שלי ולנוח בתדירות שרציתי, גם הדמות שלי וימי הצילום שלי היו מאוד לא קלים. סצנה אחרי סצנה אחרי סצנה, הייתי צריכה להביא את עצמי למקומות מאוד חשוכים. להביא את טל למקומות מאוד חשוכים. אבל הגוף בשלב מסוים עושה הכלאה, וכדי להכיל את הכאב של טל ואת מה שהיא עוברת הייתי צריכה להכיל את זה בעצמי בגוף שלי. אין ספק שלקח לי המון זמן לשחרר את זה לאט לאט ולחזור לאיזון הטבעי שלי כשחזרתי הביתה". 

לירז חממי (צילום: מלי פנסו, באדיבות המרואיינת)
חממי, ניילור וארייה|צילום: מלי פנסו, באדיבות המרואיינת

קיבלת גם תגובות שליליות על התפקיד שלך ב"מנאייכ"?

"אחרי הכתבה הראשונה שעשו בחיים שלי וקראתי טוקבקים הבנתי למה אנשים אומרים לא לקרוא טוקבקים, ומאז הפסקתי. מעולם לא קיבלתי הודעה שלילית לאינסטגרם, תודה לאל, אני מקווה שזה יישאר ככה. אבל אני כן מאוד מאוד סקרנית מה יהיו התגובות על העונה השנייה. זה הרבה יותר מעניין אותי". 

העונה השנייה תהיה טובה כמו הראשונה?

"אני בטוחה. אם יש דבר אחד שלא נסבול ממנו, זה הסינדרום הזה של העונה השנייה. ברור שכולנו חששנו מזה, אבל מה שכל כך מעורר השתאות ברועי, זו קודם כל עבודת התחקיר שהוא עושה. אני כל הזמן מגלה כמה הוא חקר לעומקם של הדברים לפני שהוא כתב כל משפט. והדבר השני שמדהים זה שהוא באמת הצליח להביא בעונה השנייה של 'מנאייכ' הרבה יותר מכל דבר שהיה – וגם לקח את הדמויות שאנחנו מחוברים אליהן, מכירים אותן ורוצים בטובתן, והפך את זה להרבה יותר אישי. הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך שלא יעשה לך ספוילר, זה שהדברים הולכים להתהפך. כבר על הפרק הראשון אנחנו מבינים עם מה אנחנו מתמודדים. לצד הרדיפה האינסופית אחרי ברק (עמוס תמם), כל ציר הסדרה מסתובב - וזה משהו שקורה לטל. השחיתות נכנסת הביתה ופוגעת בבטן הרכה. הכל הופך להיות הרבה יותר אישי".