1. הטקסט הזה אמור לסכם גם את הגמר ה"גדול" של "גולסטאריות 3", ששודר השבוע - אבל כמו כל כך הרבה דברים שם, באמת שלא קרה שום דבר שמצדיק שנתעכב עליו. היה משחק, באו בנות מעונות קודמות, כל חצי דקה קיבלנו טסטה של סילבי ז'אן אומרת "ידעתי שאנחנו חייבות לנצח" ואז את טיילור מלכוב אומרת "אין, הפעם אנחנו מנצחות", ובסוף הנבחרת הנוכחית ניצחה. מי שהיו צריכים לנצח על כל המעט הזה הם צעקני (סליחה, "פרשני") הכדורגל האמיתיים יהונתן כהן ואייל לחמן, שהשאירו אבק למאמן רז זהבי בכל הנוגע לצרחות חסרות פרופוציה עם אפס עניין אמיתי במה שקורה מולם.

    ככה, עם טינטון באוזניים, הסתיימה לה עוד עונה של אחד ממותגי הריאליטי הכי ותיקים שיש כאן. פורמט השידור היומי והתחושה ש"עוד רגע יגיע החלק המעניין" עזרו להפוך את "גולסטאריות 3" לנסבלת צפייה - אבל יש סיבה שאף אחד לא דיבר עליה. "גולסטאריות" לא הייתה גילטי פלז'ר מביך שלא נעים להודות בפומבי שאתה צופה בו, אלא תוכנית שלא הצליחה לספק את המעט שהבטיחה לעצמה. ניסיון מייאש לפעול לפי ספר החוקים של הריאליטי, מבלי להבין איך עושים טלוויזיה מהנה. 
    ניצול כל כך מועט של נשים כל כך מעניינות. משתתפות העונה השלישית של "גולסטאריות"|צילום: אוהד רומנו, יח"צ באדיבות HOT
  2. מהרגע הראשון היה ברור, למשל, שההכרזה על עונה שמוקדשת למלחמה בגזענות לא הולכת יד ביד עם הליהוק של תמי יחזקאל, אישה שכבר בפרק הבכורה הגדירה את נעמי הורביץ כמי ש"עד אתמול קיפלה מגבות של ברבורים" (ואז חזרה על זה, לפחות פעמיים בכל פרק). יחזקאל הייתה קלישאת ריאליטי מהסוג העצוב ביותר, זו שנמצאת בתוכנית על תקן האתנחתא הקומית המעייפת, כשלרוב מדובר באישה מבוגרת ממוצא מזרחי. זה הרגיש מתוסרט כי זה היה מתוסרט, וגם רגעי השבירה האותנטיים היו צפויים.

    רגע שבירה שכזה קרה מוקדם יותר העונה, כשבין כל הצעקות וה"שונטל" וה"ג'חרי", יחזקאל יצאה מהדמות וסיפרה בדמעות על העבר המורכב שלה. היה עצוב ומרגש לראות אותה מדברת על התלאות שהתמודדה איתן, אבל גם כאן אי אפשר היה להתנתק מהתחושה שליוותה כל רגע בעונה הזאת של "גולסטאריות" - הכל כל כך מאולץ ומתוכנן. אם לא מתוכנן מצד ההפקה, אז מתוכנן מצד המשתתפות: נשים שמבינות עניין בריאליטי ויודעות מה לעשות בשביל שזה יעבוד.
  3. אמרתם נשים שמבינות בריאליטי, אמרתם ליהיא גרינר - שהצטרפה במערכה האחרונה של העונה, בצל פרשת ה"המלטות" ועזיבת הצילומים, בעיקר בשביל לחמם. לגרינר הטלוויזיונית יש כמה דברים שלאחרות אין (למשל, מודעות עצמית מספיק גבוהה בשביל שאנחנו נדע שהיא יודעת שאנחנו יודעים שהיא מצפצפת על כל מה שקורה סביבה), אבל כמו רבות אחרות, גם היא התבזבזה כאן. למרות שהיא כבר מזמן "האח הגדול" עם מדי כדורגל, ב"גולסטאריות" עדיין יש יומרה להיות תוכנית שמוקדשת לספורט, ולכן רוב הפרקים התמקדו בעיקר באימונים, משחקים ומשימות שלא עניינו אף אחד. בטח שלא את הבנות.

    הריבים (ברובם) הרגישו מאולצים. משחקי הכדורגל נשענו בעיקר על סילבי ז'אן ומיטל דיין, השחקניות המקצועיות של הנבחרת. המשימות ושיחות החולין יצאו ממדריך לריאליטי שנוסח מתישהו סביב 2007 - והמכלול הבהיר ש"גולסטאריות" לא מבינה מה ההבדל בין "פשוטה" ל"מיושנת". מלהקים אחרים היו הורגים בשביל קאסט שכולל את רוסלנה רודינה, תקוה גדעון, ליהיא גרינר ואורטל עמר, וקשה למחול על ניצול כל כך מועט של נשים כל כך מעניינות. "גולסטאריות" כן עשתה ניסיון להתקדם (היא ניתקה את הבנות מבני הזוג המפורסמים שלהן, וגם נפלה למעט מאוד מלכודות רגישות חוץ מזו של הגזענות), אבל כשכל פרק הוא באורך רבע שעה נטו, וחצי ממנו מורכב מאותן בנות חוזרות על אותם משפטים אחת אחרי השנייה, לא נשאר מקום לכלום. 
    טיילור מלכוב,
    היחידה שהתנהגה בהתאם לגיל שלה. טיילור מלכוב ב"גולסטאריות"|צילום: HOT, צילום מסך
  4. בין כל החשודות המיידיות, בקאסט של "גולסטאריות" היו גם כמה נשים מסקרנות באמת, כאלה שלא נחרשו לעייפה על המסך, כמו נעמי הורביץ, מירב בן ארי (שהצטלמה בין עזיבת הכנסת לחזרה אליה) ומאיה בוסקילה. ובזמן שרוב הבנות לא קיבלו אפילו דמות מספיק מוגדרת להיכנס אליה - במשך עונה שלמה לא הייתה הצדקה אחת לליהוק של ליטל סמדג'ה - בוסיקלה הייתה הנבלית הגדולה. זו שרבה כל הזמן, מודחת די מהר, נעלבת מטיילור מלכוב כאילו היא לא גדולה ממנה ב-25 שנה, ובסוף עוד כמעט חוזרת לגמר בגלגל ההצלה. ואז חוזרת לשיר את ההמנון. ואז שרה עוד שיר שלה. ואת הפתיח של העונה. 


    בכלל, מעניין להסתכל על הפער הזה בין בוסקילה למלכוב - שסיימה את משחק הגמר עם תואר השחקנית המצטיינת. מלכוב היא לא רק המשתתפת הכי צעירה של העונה, אלא גם אחת הבודדות שלא חזרה הביתה לילדים ומשפחה משלה. בזמן שהריאליטי מתמלא בנערות שחושבות שהן יודעות הכל (גל גברעם כבר כנראה אורזת לקראת "גולסטאריות 4"), כאן קיבלנו קאסט של נשים בוגרות והגיוניות, שמסתכלות על גיל 30 מלמעלה ובכל זאת רחוקות מלממש את הפוטנציאל הטלוויזיוני שלהן, אפילו כשזו לא אשמתן. אז לא פלא שהשחקנית המצטיינת הייתה מלכוב: היא היחידה שהתנהגה בהתאם לגיל שלה.