- "כסף קונה את שתיקתו של אדם לזמן מה, חץ בלב קונה אותה לתמיד" -

תשובות! זה מה שאנחנו רוצים עכשיו! מי רצח את ג'ופרי? איפה הוחבא הרעל ולמה לנה הידי ממשיכה לצרוח בהיסטריה כבר פרק שני ברציפות? אז הנה סר דונטס, מוליך את סנסה סוף סוף אל מחוץ לעיר ואל הסירה וממנה אל הים. ואז...רגע, ספינה עם מפרשים שחורים, ערפל, זאת לא "הפנינה השחורה"? וואו, איזה טוויסט, הם הביאו את ג'ק ספארו! איך זה קרה? הוא לא מצלם את "שודדי הקאריביים 30"? אה לא, זה פטיר בייליש. שוב הוא כאן כדי לחפור לנו במבטא סקוטי כבד. סנסה המסכנה, עוד לא הספיקה לברר אם יש קצת רום להרטיב את הגרון והופ, סר דונטס חוטף חץ בפרצוף. האם זהו הגורל שלה, לעבור מחסותו של פסיכופת רצחני אחד לשני? אם חשבנו שהיא הייתה מסכנה עד עכשיו, תחת חסותו של ג'ופרי בעיר הכי מסוכנת בעולם - מה נאמר עכשיו כשהיא נמצאת בדרכה לדודה הכי מופרעת בשבע הממלכות, מלווה באיש שמעיד על עצמו כשקרן ורוצח? נו מילא, לפחות הראש שלה עדיין מחובר לגוף. אצל בני סטארק זה חתיכת הישג.

אז אם לא את זהות המרעיל, לפחות קיבלנו תשובה מיהו המלך החדש, אבל מי זה הילדון הזה בדיוק? ובכן, בזמן שמצמצנו באחד מפרקי העונה הראשונה, הסתבר שג'ופרי הוא לא הילד היחיד ב"מעלה מלך" שיכול להשוויץ בכך שאבא שלו הוא גם הדוד. גם טומן ומירסלה לאניסטר הם צאצאי הזוגיות הנורמלית לחלוטין בין סרסיי וג'יימי. ואיזה זמן טוב יותר יש לקבל חניכה לתפקיד החדש מסבא טייווין, מאשר מעל גופתו הטרייה של אחיך המניאק? בכלל, מוות בבית לאניסטר הוא די כמו ליל הסדר אצלנו. תירוץ טוב לאיחוד משפחתי: טומן שואל את הקושיות, סבא חופר על אירועים היסטוריים ואבא ג'יימי מנסה למצוא את האפיקומן של אמא סרסיי, בזמן שהיא שרה "די דיינו". רק את דוד טיריון אף אחד לא טרח להזמין. מאז שהוא נכנס לכלא היחסים קצת התקררו, אבל אם רק היו נותנים לסרסיי צ'אנס, אנחנו בטוחים שהיא הייתה מחבקת אותו חזק חזק, עד שייגמרו לו המילים.

משחקי הכס - עונה 4 פרק 3 (צילום: Macall B. Polay/ HBO)
עצוב...עכשיו שמישהו יביא לי את הגלימה שלי|צילום: Macall B. Polay/ HBO
כל משרת מלך

איזה מלך צפוי טומן להיות? די חננה ממבט ראשון אם לומר את האמת. ובכלל, כבר למדנו שב"משחקי הכס" זאת שאלה פחות רלוונטית. האנשים החזקים באמת נמצאים תמיד קרוב למקבלי ההחלטות, אבל מספיק רחוק כדי שיוכלו להעביר את נאמנותם לאיש החזק הבא ברגע הנכון. בדיוק בגלל זה ממהר סבא טייווין לבית הבושת הקרוב (ג'יזס, אף פעם לא עוצרים שם לאוורר קצת?), כדי לשוחח עם אוברין "המשגל" מארטל. מזל, אגב, כי בדיוק נגמרה אספקת היין. זה די מדהים כמה סצנות פילוסופיות מתנהלות בסדרה הזו על רקע סקס לסבי בלתי אמין. מי יכול לשכוח את הנאום חוצב הלהבות של אצבעון על ילדותו הקשה, בזמן ששתיים מהעובדות שלו ביצעו אורתוסקופיה מלאה זו לזו. הפעם זה היה אוברין שהסביר על ההבדלים בין אהבה למלחמה וביכה את אובדן הנעורים, בזמן שאלריה ושתי חברות טובות הדגימו איך מבצעים משטח גרון.

בואו נודה על האמת, כולנו חושדים באוברין. חלקנו עושים את זה קצת מקנאה, אבל זה לא משנה את השתלשלות האירועים הדי ברורה כאן: האיש הגיע למעלה מלך עמוס בתחושות נקם ומיד לאחר מכן ג'ופרי הקציף את נשמתו לבורא. אבל את טייווין כל זה לא מעניין. הוא תמיד האמין בלשמור את ידידיו קרובים, אבל את אויביו קרובים עוד יותר (טוב, אולי במקרה של אוברין עדיף קצת פחות קרוב, לכו תדעו איפה הידיים האלה היו). האם זה היה בכלל הוא שהרעיל את ג'ופרי? בהחלט ייתכן, לא צריך להיות גאון כדי להבין שאת טומן יהיה הרבה יותר קל לתמרן. טייווין מזהה את אוברין כסוג של אינדיאני ים תיכוני. רק כבוד בראש שלו, אז הוא מוכן לתת לו ממנו והרבה: כיסא במועצה הקטנה, תפקיד של שופט ואפילו מפגש עם האיש שרצח את אחותו. הכל כדי שלא יצטרך לגדל עיניים בגב וגם כדי להחליש קצת את התלות בבית טיירל. יכול להיות שהפתרון כל כך פשוט? מה שבטוח הוא שאיש אחד יצא מפסיד בגדול מהעסקה הזאת: טיריון.

אבל עזבו רגע את סיכוייו של השימדון האהוב עלינו לשרוד, נראה שיהיה לנו עוד מספיק זמן לעסוק בהם. בואו נדבר על ההחלטה התמוהה להפוך את הפרידה שלו מפודריק - דמות שראינו בערך חמש דקות בסך הכל במשך כל הסדרה – למסחטת דמעות עם מוזיקה דרמטית ומשפטים כמו: "לא היה משרת כמוך בכל ההיסטוריה של המשרתים". בסדר חבר'ה, הבנו שטיריון הוא קול המצפון של הסדרה הזאת (כולם ביחד: "אוהבים אותך טיריון"), אבל זה היה נראה כמו סתם משהו שגנבתם מהסרט הערבי של יום שישי. היה שלום פוד, לנצח נזכור איך התמודדת בגבורה עם האמבוש ההוא בבית הבושת.

משחקי הכס - עונה 4 פרק 3 (צילום: Helen Sloan/HBO)
מי אנחנו? לא יודעים|צילום: Helen Sloan/HBO
מה אתם יודעים?

בינתיים בצפון מתגבש לו הריבוט של סיפור מצדה. אלפי פראים עושים את דרכם אל "טירת שחור", מי בחצים ומי בנשנוש של איכרים תמימים, כשבאותו הזמן בדיוק מבינים המעטים שנותרו בטירה שאין להם שום מהלך נוסף בשרוול מלבד התבצרות. אבל רגע, האם הפראים יודעים שיש פחות לוחמים ששומרים על החומה מאשר נערות ליווי פנויות במעלה מלך? והאם הם יודעים שהלוחמים בטירה יודעים שהם יודעים? לא, רק השומרים שהתפצלו מתוך החבורה ונשארו בבקתה של קראסטר יודעים, מה שאומר שהדרך היחידה לדעת את זה היא להגיע אליהם. כלומר אלא אם כן השומרים, שיודעים שהם יודעים, יגיעו לשם קודם וימנעו מהם ליידע את הפראים שלא יודעים עדיין (*אנחה*. קו העלילה הזה יותר מתיש מהפרק ההוא ב"חברים").

ועכשיו, לקינוח הכי טוב בתפריט. תיאטרון הג'יבריש הנודד של דאינריז טארגאריין גאה להציג: "המצור על מירין", בכיכובו של צ'אק נוריס...כלומר דאריו נהאריס. החלק הכי טוב בקרב הזה היה לראות את דאני מנסה להחזיק פוזה קשוחה, תוך כדי שהיא מבייצת בשרשרת. הו, כמה עוד טיזינג צריך לקרות בין השניים האלה עד שיהפכו לזוג? אפילו המסתורין כבר לא קיים אחרי סצנת האמבטיה שלה בעונה הקודמת, וה"משתין עליכם בקשת" שלו בפרק הזה. אל תדאגו, אף אחד לא יספר לג'ורה, מבטיחים. כך או אחרת, אחרי שהאלוף המקומי הושתק בשתי תנועות קלות והלחץ בצנרת שוחרר, כולם היו מוכנים יותר להקשיב להסבר ההגיוני. עבדים יקרים, למה לכם לקבל הוראות מהלוזרים האלה בטירה, כשאפשר לקבל אותן מהבלונדינית המגניבה עם הדרקונים? אתם הרי חופשיים לבחור מה שתרצו. אז הנה ההצעה שלנו: או שתפתחו את השרשאות האלה לבד או שנפתח לכם את הראש.

בטח שמתם לב

שהמאהב של אוברין רץ מהר מאד אל מחוץ לפריים כשטייווין מגיע, אבל שתי החברות של אלריה לקחו את הזמן. מה פתאום סקסיזם? זה סתם בגלל שהן עבדו הרבה יותר קשה ממנו.

שג'ופרי נח על משכבו עם החרב הוולריאנית הנדירה שלו. זה היה למקרה שהוא יהפוך לזומבי, יתעורר, יראה את שני ההורים שלו עושים את זה לידו, יתפלץ ויחליט לשים קץ לחייו סופית.

שתושבי מירין מריעים כשהאלוף שלהם "שולף" מול דאינריז, אבל מתבאסים נורא כשדאריו נהאריס עושה את זה. למקרה שתהיתם מתי הביטוי "קנאת פין" נוצר.