"משחקי הכס" עונה 4 פרק 5: עליית המלכים

- "אני אעשה את מה שמלכה צריכה לעשות: אני אשלוט" -

שולחי דואר זבל, השכן שמחליט לשמוע מוזיקה ב-2 בבוקר, זאק סניידר, הילד מהפרסומת של טורנדו, משה פרימו...היי, לא שמתי לב שאתם כבר פה. תתעלמו, זה סתם משהו שאני ממלמל לעצמי לפני השינה. ברוכים השבים למעלה מלך, או כמו שחלקנו מכנים אותה בחביבות: "כל ממזר מלך". אין זמן להתעכב, צריך להכתיר מלך חדש. תסתכלו עליו: טומן לאניסטר, הראשון לשמו, מלך האנדלים וראשוני האדם, שליט שבע הממלכות. כל כך מרגש. אנחנו עדיין זוכרים את התקופה שבה לא ממש ידענו מי הוא, אבל עכשיו, כשכבר ברור שהוא בסך הכל בחור די בסדר, חובב חתולים ויודע לשבת על כיסא כמו שצריך (זה מה שהם אמרו), אפשר להיות רגועים. אחרי הכל עברו כבר בערך חמש דקות מאז שג'ופרי מת. מספיק זמן כדי שאפילו אמא שלו תודה שהכס היחיד שהתאים לו באמת היה הכיסא החשמלי.

אחחח השיחות בפרק הזה, הייתם יכולים לחתוך את המתח עם מסור חשמלי. מצד אחד סרסיי לאניסטר, המלכה הכל יכולה של ווסטרוז, מכירה בכך שהיא לא יכולה לשלוט בכל וזקוקה לעזרתה של הנמסיס. מצד שני מארג'רי "מה-פתאום? לא-חשבתי-לרגע-לעשות-דברים-מלוכלכים-בטלפתיה-עם הבן-הקטין-שלך" טיירל, שמגלה שהדרך לחלום המלוכה הפכה פתאום לקלה הרבה יותר. מצד שלישי, אנחנו, שמגלים שמהסלוגן "לאניסטר תמיד משלם את חובותיו", נשמט החלק השני: "אם יש לו שקל על התחת". הבית העשיר בממלכה חי כבר שנים על הלוואות ענק מצד בנק הברזל של בראבוס. אנחנו לא יודעים עליו הרבה, אבל די ברור שלא ממש מומלץ להיות ברשימת החייבים שלו זמן רב מדי. החשבון פשוט: בית טיירל רוצה השפעה, בית לאניסטר צריך כסף ואתם יודעים מה זה אומר: חתונות לכולם! במקרה של טומן ומארג'רי לא נראה שאחד הצדדים יתמהמה עם ה"איי דו", אבל סרסיי ולוראס? משהו אומר לנו שזה לא באמת יהיה פשוט כל כך.

זוג מהבלהות

ובמעבר חד מהחלק האסטרטגי בממלכה לחלק הפסיכי על כל הראש. הרבה זמן עבר מאז פגשנו לאחרונה את לייסה ארין, אבל לא מספיק כדי שנשכח את מה שהיא מגדירה כ"אוכל של אמא". המגורים ב"קן הנשרים" המבודד בוודאי לא הקלו על אספקת הכדורים הסדירה שלה, אבל עכשיו נראה שכל משאלותיה התגשמו: היא הרעילה את בעלה, ג'ון ארין, סייעה בהרעלת ג'ופרי ועכשיו קיבלה לידיה קלף מיקוח יקר ואת גבר חלומותיה. האם הרגשות הדדיים? במקרה של פטיר בייליש, אף אחד לא באמת יודע. מה שאנחנו יודעים בוודאות הוא שאצבעון העדיף דווקא את האחות השפויה לבית טאלי, קייטלין. עכשיו, כשבתה (המפתח לבית סטארק) נמצאת במרחק כה קצר ממנו, מה יכול למנוע ממנו להשתמש ברעל עוד פעם אחת כנגד לייסה? יש לקוות ששום דבר. עוד לילה של צרחות כאלה וסנסה תזרוק את עצמה מהחור ברצפה.

נקמה מתוקה

יופי ג'ורה מורמונט, באמת חברי מצדך. אם אתה לא יכול לקבל קצת אקשן, החלטת למנוע אותו גם מאיתנו. אם חשבתם לרגע שהכיבושים המתישים של דאינריז ביבשת אסוס עומדים להסתיים, והנה סוף סוף היא עומדת להתקדם לכיוון הנכון, הגיע הפארטי פופר האולטימטיבי והחליט לשחק על קלף ההומאניות. אז סורפרייז: מסתבר שלהיות כובש זה הרבה יותר סקסי מאשר להיות שליט. כל מה שצריך הוא נשיפה קטנה של דרקון ולהמשיך קדימה. הבעיות מתחילות אחר כך כשצריך לשמור על הסדר, לענות לצרכים של אנשים ולהעניק להם זכויות. דמוקרטיה זה כל כך אוברייטד. פתאום גם "אם הדרקונים" מתחילה לפקפק בעצמה: למה שמישהו יבטח בה? למה שמישהו ילך אחריה ואיך זה שהיא לא הבינה שהיא הייתה מאוהבת כל הזמן הזה בידיד המקסים שלה, ג'ורה? אז זהו שלא. הנזק, עם זאת, כבר נעשה. דאני תתמקד מעכשיו בחיזוק שלטונה כמלכה במקום לבעוט ללאניסטרים בישבן. נכון שזה נשמע מרגש?

אבל די עם הציניות הזאת כל הזמן. הנה משהו באמת מרגש שקרה השבוע. אחרי שנדמה היה כאילו "משחקי הכס" מנסה לתקוע סצנת אונס מזעזעת כמעט בכל פרק העונה, כבר הכנו את עצמנו לגרוע מכל עם מירה ריד. לגורל, לעומת זאת, היו תכניות קצת אחרות הפעם. אין הרבה מקומות שבהם הסבל של נשים היה גדול יותר בסדרה הזאת מאשר הבקתה של קראסטר. העובדה שדווקא אחת מבנותיו זוכה לבסוף לחסל (או לפחות לעזור לחסל) את מנהיג המורדים והאנס הראשי, היא ניצחון מתוק וגם סוג של אנחת רווחה לגבי הקו המנחה של היוצרים. חוש הצדק של הסדרה אולי נראה מעוות, אבל בסופו של דבר מעניק לכל דמות את המגיע לה. בכלל, הקרב הגדול בין אנשי "משמר הלילה" היה הפעם הראשונה שבה ראינו את ג'ון סנואו מנצל משהו מהפוטנציאל שהסדרה בונה סביבו. גם שם הוא נזקק להרבה מאד מזל כדי לצאת בחתיכה אחת, אבל זאת התחלה.

אפרופו לאפשר לכל דמות את המגיע לה, מה בעצם מגיע לבראן סטארק, הודור והאחים ריד? בשבוע שעבר שמחנו לרגע כי חשבנו שהנה נבין סוף סוף מה בדיוק קורה בקו העלילה של החבורה הזאת. זה כנראה היה מוקדם מדי. אז נכון, לא נכחיש, הקטע שבו בראן נכנס לראש של הודור ומשחרר ללוק את הצוואר היה סופר מגניב, אבל מה כל זה היה שווה אם עכשיו שוב פעם הולכים צפונה? מה שזה לא יהיה שמחכה שם בעץ הזה, כדאי שזה יהיה טוב. כבר ראינו מה קורה כשהודור מקבל קריזה.

בטח שמתם לב

שלדאריו נהאריס הייתה רק שורת טקסט אחת בפרק הזה - אבל זה הספיק כדי לגרום לחאליסי להחליף צבעים מבלונד לורוד מסטיק.

שבריאן יכולה לנצח ארבעה גברתנים עם חרבות, תוך כדי שהיא מצחצחת שיניים - אבל להוריד את השריון? בשביל זה צריך את פוד. מספיק וומן פאוור בשבילכן?

למבט על הפנים של הודור רגע אחרי שהוא חוזר להכרה - לא נעים, אבל תסתכלו על זה ככה: פטיר בייליש היה בהכרה מלאה בלילה עם לייסה.