כבר שבע עונות שאנחנו מלווים את דאינריז טארגאריין. שבע עונות שאנחנו עוקבים אחרי עלייתה ועלייתה של אם הדרקונים. שבע עונות שהיא לומדת למשול, שופטת אזרחים, משחררת עבדים, נאבקת באצילים, מחריבה ערים, מתעללת במורמונטים. שבע עונות שהיא בעסקי השלטון המקומי. ועכשיו היא מגיעה סוף סוף לדרגונסטון, כמטחווי רובה-קשת-נגד-דרקונים ממעלה מלך – וזה, מסתבר, בדיוק הזמן לפתוח סמינר מעשי בלימודי פוליטיקה וממשל.
כן, היה מרגש לראות את הקואליציה של דאני מתכנסת במלוא הדרה לישיבה מיוחדת במטבחון של דרגונסטון. אלא שהקואליציה הזאת נראית יציבה כמו ממשלה ישראלית ערב עבודות ברכבת בשבת. האינטרסים של בעלי הברית אמנם לא מתנגשים בינתיים, אבל הם בהחלט עלולים למשוך את אם הדרקונים לכיוונים מנוגדים עד שייתלשו לה הכנפיים. דאינריז מוכיחה לכל אורך דרכה בסדרה שהיא מנהיגה תקיפה שיודעת ליישר את כולם לפי דרכה ולהפיל את כולם על ברכיהם בפניה, אבל האגואים שהיא צריכה לנהל עכשיו הם כבר לא חבורת הגברים המעריצים, המאוהבים והכנועים שליחכו את פנכתה בעבר. עכשיו היא צריכה לתמרן בין אולנה טיירל הממולחת, אלאריה סאנד הנקמנית, יארה גרייג'וי השאפתנית ומליסנדרה הערמומית. דאני היתה חכמה על הגברים הנוחים לאילוף, אבל איך היא תסתדר עם הקואליציה הנשית העוצמתית שבנתה לעצמה? וכמה זמן הקואליציה הזאת בכלל תחזיק, אחרי ששתיים מצלעותיה כבר נגדעו?
_c.jpg)
דמוקרטיה זה לחלשים
הפרק השני בעונה השביעית הציג לראשונה תכנית מלחמה מסודרת עבור צבא טארגאריין – חיילי טיירל ודורן יטילו מצור על מעלה מלך, הבלתי טמאים יכבשו את צוק קסטרלי – אבל זה היה רק סופו של הדיון הפילוסופי בשאלה מנין שואב השליט את כוחו: האם מתוך הטלת פחד ומורא, עם שלושה דרקונים שמרחפים מעל העיר וצולים עשרות אלפי אנשים? זה עבד לאאיגון, אבל טיריון חושב שאין טעם בלמלוך על אפר (לבייליש, אגב, אין בעיה עם זה). האם על ידי כריתת בריתות והסכמי שלום? זה עובד לג'ון סנואו בינתיים, אבל אם תשאלו את אולנה – שלום לא מחזיק מעמד. האם זו אהבת ההמונים? זה לא עבד למלכה של העם, מרג'רי, מזכירה הסבתא. האם על ידי קניית נאמנות עיוורת? לא לפי ואריז. האם בגלל שזו הנבואה? אפילו מליסנדרה מסכימה שנבואות הן עניין מסוכן. ואולי הוא צריך לשלוט כי הוא פשוט היורש החוקי, הראשון לשמו, זה שנולד לשושלת הנכונה? אם תשאלו את אם הדרקונים, מלכת התארים ונושאת שם הפרק - די בזה.
דאני עדיין לא החליטה איך תשלוט בדרקון הווסטרוזי שעוד לא צדה, ובינתיים היא צפויה להיקרע בין הרסן של טיריון (ששוב מתגלה כמבוגר האחראי שמונע טבח המוני) והדורבנות של אולנה (שמזכירה לדאני שהיא דרקון בין כבשים – ולא צריך להיזכר בתקרית דרוגון והעז כדי להבין למה היא מתכוונת). לא ברור למה אולנה חושבת שצריך להתעלם מטיריון אם היא מסכימה שהוא אדם חכם, אבל ברור שיש לה מספיק שנים מאחוריה כדי להוכיח שהעצה שלה שווה משהו. דאני ידעה עד כה להתחמק מניסיונות תמרון מניפולטיביים, אבל נדמה שאולנה המחוכמת היא בדיוק הטיפוס שיצליח לשנות את מעוף הדרקונית הזאת היישר להתנגשות חזיתית ומדממת עם סרסיי.
אם דאני רוצה ללמוד לשלוט, אולי היא צריכה להגיע עם מחברת לפגישה הקרובה שלה עם המלך שבצפון. אפילו היא מתרשמת מהסיפורים של מליסנדרה על ג'ון סנואו, שהכניס את הפראים אל תוך גבולות החומה ושאיחד אותם עם בתי הצפון למלחמה במהלכים הלבנים. "חתיכת גבר". דאני רוצה לשלוט; ג'ון, כפי שאמרה סאנסה בשבוע שעבר, יודע לשלוט.
ומי יודעת את זה טוב מסאנסה, שהפכה את הערעור הפומבי על סמכותו של אחיה לשגרה ובכך מאלצת אותו שוב ושוב להראות מי לובש את האדרת המוגזמת בווינטרפל. זה בסדר שסאנסה חושבת שהיא יודעת יותר טוב מכולם (למרות שבמקרה הזה אנחנו יודעים שהיא טועה), וזה בסדר שהיא איבדה באופן כללי אמון בבני אדם (נראה אתכם אחרי מערכות יחסים אינטנסיביות עם טיפוסים כמו ג'ופרי וליטלפינגר); אבל למה היא חייבת לערוך את כל הוויכוחים שלה עם ג'ון בפומבי? איפה הלויאליות, הגיבוי, קבלת ההיררכיה, או סתם הכבוד הבסיסי לאחיך? זה ניסיון מתוחכם לבנות את המנהיגות של ג'ון, או סתם נטייה להביך קרובי משפחה באירועים חגיגיים?
לג'ון – שכרגיל, מקפיד להוכיח שהוא גדול מכל הפגמים האנושיים שסביבו – זה לא מפריע להשאיר את סאנסה כאחראית על הבית בהיעדרו. בשבוע שעבר ניסתה סאנסה לשכנע את ג'ון להיות מנהיג חכם, עכשיו הוא משאיר אותה לבד עם ליטלפינגר מדושן העונג ומוכיח שחכם גדול הוא לא. למה לא לקחת את בייליש איתך לדרגונסטון במקום דאבוס, שהוא גם פרטנר מבאס לנסיעות באופן כללי (שלא לדבר על מה שיקרה כשיפגוש שם את מליסנדרה)? מה קרה ל"שמור על ידידיך קרובים, ועל אויביך – קרובים יותר"? אולי ג'ון סומך על בריאן שתשמור על אחותו; אולי הוא סומך על האיום המפורש שירה על בייליש; ואולי הוא פשוט נתון לחסדם של התסריטאים שחייבים סיבוך בעלילה, ובדחיפות.
עוד "משחקי הכס" ב-mako תרבות:
- "איפה אל היין והציצים?": 51 המשפטים הכי חכמים שנאמרו בשבע הממלכות
- אין הפתעות: מה חשבנו על פרק פתיחת העונה השביעית?
- דירוג העוצמה: מי הדמות הכי חזקה ב"משחקי הכס"?
- משחקים בכס: החידונים שיעבירו לכם את הזמן בין הפרקים
- לכל טורי "הצופה על החומה"
קללל
כן, דברים באים על מקומם קצת יותר מדי בקלות בפרק השני. עוד לא הספקנו לשאול איך סאם מתכוון לרפא את ג'ורה, וכבר הוא מקלף את עורו רמזי-בולטון-סטייל. מליסנדרה רק מציעה לדאני לזמן אליה את ג'ון, והמלך שבצפון כבר רוכב לדרגונסטון (שם גם נמצא, לפי המכתב שקיבל מסאם, מצבור זכוכית הדרקון שהוא זקוק לו, מה שמאפשר לג'ון להרוג שני עורבים במכה אחת). עוד לא תהינו מהי התשובה הניצחת שמתכננת סרסיי לדרקונים, וכבר קיבורן חושף – המממ, רובה קשת גדול... (ברצינות? זה הנשק המרשים שיש לך להציע נגד דרקונים? לא מכונת מלחמה בגודל של הר, לא מבצר מעופף, לא מפלצת שהיא חצי-אדם חצי-אריה שעובדת על אש פרא - פשוט רובה קשת ממש גדול?). וכך גם אריה מגלה בשיחה מזדמנת בפונדק של הוט פאי שהסטארקים חזרו לווינטרפל, טיריון יודע בדיוק מה תגיד סרסיי ללורדים של מעלה מלך, סאנסה מקבלת פיצוי מג'ון על המחלוקות ביניהם, ואפילו ליורון נדרש לא יותר מפרק כדי להשיג את המתנה לסרסיי. וזה עוד לפני שהזכרנו את הנבואה של מליסנדרה, שהודות לפערי השפות בווסטרוז מתבררת כג'נדרפלואידית, וכך "הנסיך שהובטח" יכול להיות, מתברר, בכלל נסיכה. כמה נוח. יש לך איזשהו תפקיד בכל זה, אומרת מליסנדרה לדאני. נו שיט, ליידי. אני הבנתי את זה מהפיילוט.
כאוס הוא סולם, אמר פעם איש חכם עם אינטונציה מגוחכת, וזה בדיוק הסולם שיוצרי "משחקי הכס" צריכים לטפס עליו – ומהר. והם באמת עושים מאמץ, בדקות האחרונות של הפרק, לטרוף קצת את הקלפים שהסתדרו יפה כל כך על שולחן המלחמה של דאינריז. כבר היה נדמה שכולם בצד שלה – כולל מליסנדרה שנעדרה מפרק הפתיחה, כולל הסטארקים שברית איתם היא כנראה עניין מוגמר (ג'ון יסכים - הוא הרי איש מוסר שלא מתעסק בתארים מנופחים כמו שליט שבע הממלכות, יש לו אנושות שלמה שצריך להגן עליה), כולל אריה שבדרך לאיחוד משפחתי. אבל אז מגיע יורון ומצליח לערער את הברית הטארגאריינית עם הוואגינה-בלוק האקסטרווגנטי בהיסטוריה ולחטוף את אלריה ואת יארה (וגם את אחת מנחשיות החול, אבל זה לא שמישהו מבחין ביניהן, נכון?). בלי צבא דורן, עול המצור על מעלה מלך צפוי ליפול באופן אקסקלוסיבי על צבא טיירל – ותסמכו על אולנה שזה בדיוק הרגע שבו היא תדרוש מדאני להיזכר שהיא דרקונית ולהביא את הילדים הלוהטים שלה לברביקיו הגדול של משפחת לאניסטר.
מבלי לזלזל בקרבנות הישירים של החטיפה, ליבי עם ת'יאון. ברגע האמת, ת'יאון ניצב מול דודו ואחותו – וברח. אם היתה בנו תקווה שת'יאון השתקם מאז ימיו ככלב של רמזי בולטון, התקווה הזו טבעה בים הצר. ת'יאון עמד שם, מול האישה שסיכנה את חייה כדי להציל אותו, אבל מראות המלחים המעונים סביבו היו חזקים ממנו. ברגע אחד, ת'יאון חזר להיות ריק. וואלה, לא התגעגענו.
ת'יאון הוא אחד הגיבורים שעברו את השינוי הגדול ביותר במהלך הסדרה – אבל הוא איננו היחיד. טיריון כבר איננו דומה ללאניסטרים שאלריה מתעבת, ג'יימי הפך מסייף מנוול לאביר רגיש, לסאם יש מספיק אומץ להמרות את פיו של הארכימייסטר, ואלוהים יודע מה עובר על סאנסה. וכמובן, ישנה אריה, ששני מפגשים מפתיעים עם עברה מזכירים לנו עד כמה היא השתנתה לנגד עינינו. ראשית, היא פוגשת בפונדק את הוט פאי, מתבדחת על הפשטידות שאפתה (פשטידות האחים פריי, כן?), נועצת סכין בלחם ושותה בירה כמו דות'ראקי. אחר כך היא פוגשת ביער בזאבת הבלהות שלה, נימריה (שהשתנתה בעצמה), וזו פונה לה עורף.
לא שיש בזה משהו חדש; ידענו שאריה השתנתה, ידענו שהיא הפכה מטום-בוי עקשנית לרוצחת קרת דם. נדמה שמפגשי האיחוד-לרגע האלו לא נועדו רק לגרום לה לחשב מסלול מחדש (להפנות אותה ממעלה המלך לווינטרפל), אלא גם כדי להזכיר לה מיהי. "זאת לא את", אומרת אריה לנימריה – אבל זו גם לא אריה. עכשיו, בדרך חזרה לבית הוריה, אריה אולי תתחיל להיזכר במי שהיא באמת.
בשעה שגיבוריה המרכזיים של "משחקי הכס" עסוקים, ובכן, במשחקי כס, אריה עדיין מסתובבת עם רשימה נקמנית בכיס. לחסל את אילין פיין? את בריק דונדריון? את ההר? אלו הרי זוטות. מלחמות ענק עומדות על הפרק, מתקפת זומבים, החורף מגיע - והצאצאית הכי קטלנית בבית סטארק עדיין מכלה את זמנה בחיסולי חשבונות פרטיים וקטנוניים. האחים שלה הם המלך שבצפון, גבירת ווינטרפל, העורב בעל שלוש העיניים. הגיע הזמן שגם היא תתפוס את מקומה במשחק הגדול. בכל זאת, לילדה יש חתיכת שם.
ועוד כמה דברים על הפרק:
- מעניין שהקשקשת פגעה בגופו של ג'ורה אבל פסחה על פניו. שוב – כמה נוח.
- נדמה ש"משחקי הכס" נמנעה מסקס בתקופה האחרונה, אבל הלילה קיבלנו מנה כפולה: ההתעלסות שלא הבשילה של אלריה ויארה, והרגע הארוטי המוזר בין מיסאנדיי לאהוב ליבה המסורס תולע אפור. תגידו מה שתגידו על הסקס ב"משחקי הכס" – הוא לפחות לא מיסיונרי.
- טיין. נחשית החול שנשארה בחיים? טיין. תודו שזה הטריד אתכם.
ומה יקרה בפרק הבא?
mako תרבות בפייסבוק