טיריון לאניסטר מעולם לא היה מועמד לכתר. בקרבות שמתנהלים על כס הברזל אף אחד לא ספר ולא סופר אותו. המשחק הזה מתנהל תמיד מעל ראשו, פיזית ומטאפורית, בין מלכים ומלכות שמגיעים לקרב הירושה עם טיעונים מוצקים כמו שושלת משפחתית ונבואה עתיקה, שלא לדבר על דרקונים. לטיריון אין קייס למלוך על ווסטרוז; הוא לא יכול למלוך אפילו על האחוזה המשפחתית בצוק קסטרלי. אנשים כמוהו יכולים לקוות, לכל היותר, לכיסא גבוה בקרבת אוזנו של המלך - אבל לעולם לא יוכלו לרשת אותו. תמיד השושבין, אף פעם לא החתן.

בסדרה שבה הכל נסוב סביב השאלה מי יניח ישבן מלכותי על כס ברזל, לא להיתפס כטוען לכתר פירושו, כמעט בהכרח, להידחק למעגל השני של הגיבורים, המקום שבו מסתובבות דמויות אהובות וחד-פעמיות כמו ואריז או בריאן. אלו אמנם אנשים שלא נרצה לראות במותם - אבל גם לא נוכה בתדהמה אם זה יקרה. הסדרה הרי תדע להסתדר בלעדיהם, הם ממילא לא איימו על הכתר. ככל שהיא מתקדמת לקראת סיומה, כך משחקי הכס מצופפת שורות תסריט סביב המיועדים למלוכה, אבל מכיוון שהיא עדיין נאלצת להאכיל מדי פעם את מפלצת הקורבנות שטיפחה - זה הופך את הדמויות שסביב היורשים לבשר מהלכים לבנים פוטנציאלי. במילים אחרות: לא הייתי נקשר לסנדור קלגיין. 

טיריון לאניסטר (ובמידה גם אריה סטארק) הוא מקרה שונה. למרות שאיננו טוען לכתר, ברור שמותו במשחקי הכס יהיה מהלך משנה משחק. זה מוות שלא ייפול בעוצמתו ממוות של אחד מהטוענים לכתר, אולי אפילו יעלה עליו. זה מוות שעליו אפשר יהיה לומר את מה שאמר דודי אמסלם על כתב האישום נגד נתניהו: מיליונים לא יקבלו זאת. נצא להפגין בפתח תקווה בכל מוצ"ש, נתפלל בכל לילה לאל האור. לא יעלה על הדעת שטיריון לא יגיע לפרק סיום הסדרה חי ובועט ושותה. הוא אולי נמצא בתחתית שושלת הירושה, אבל הוא עומד בצמרת סולם הגבורה. ערכו עומד ביחס הפוך למידותיו.

משחקי הכס היא מטר חצים שמתפתלים בדרך למטרה האחת - כס הברזל. טיריון הוא לא אחד מהחצים האלו, אבל הוא הזנב שמכשכש בהם.

שותה הכפר

טיריון סומן כבר מתחילת דרכו כאחת הדמויות האהודות במשחקי הכס, אבל מסיבות שונות לחלוטין מאלו שבזכותן הוא נתפס גם היום ככזה (ואולי ככזה יותר מכל דמות אחרת). אז הוא פשוט היה התוספת הכיפית, הקלילה והקומית, לכובד הראש האפי של הסדרה. הופעתו הראשונה, בביקור משפחת המלוכה בווינטרפל, קודמה במה שקידם את טיריון כל חייו: שיחות מאחורי הגב שמשלבות סקרנות מציצנית ורכילות לעגנית. כשהוא הגיח על המסך, זה לא היה באחוזת הסטארקים אלא בבית זונות לא רחוק משם, שם הוצגה דמותו לראשונה כבן אצולה זהוב שיער שמקבל מין אוראלי בעודו סובא יין. הוא נראה כמו נער קולג' מפונק בחופשה באמסטרדם - רחוק שנות אור מהגבר המצולק והמוטרד שיושב היום בדרגונסטון ורק מנסה לבנות עולם טוב יותר.

אבל הנהנתנות של טיריון מעולם לא היתה הדוניזם של בן תפנוקים. בדיוק להפך: הוא היה בן שהתייתם מאימו (שמתה כשילדה אותו) וגם שנוא על אביו (שהאשים אותו במותה). כשג'ון סנואו שואל אותו "מה אתה כבר יודע על ממזרים?", טיריון משיב לו: "כל הגמדים הם ממזרים בעיני אבותיהם". במשפחת האריות הבלונדיניים של טייווין לאניסטר, טיריון היה סקאר.

רדיפת התענוגות היתה בריחה מעלבונות. טיריון היה קלישאה של אדם שמטביע את יגונו בטיפה מרה ובמיטת זונה, אבל ליגון הזה היו סיבות טובות: מדובר בגבר נמוך קומה ומעורר סלידה (הליהוק של פיטר דינקלג' עשה חסד עצום עם הדמות, שמתוארת בספרים כמכוערת להחריד, בעלת עיניים בצבעים שונים, ראש בלי פרופורציה והילוך מתנודד) שכל חייו בוזה והושפל. "עמדתי למשפט על היותי גמד במשך כל חיי", הוא אומר בזעם במשפט המוות של ג'ופרי. מה נשאר לו לעשות חוץ מלשתות ולזיין?

ובכן – להיות מי שהוא. "לעולם אל תשכח מי אתה - שאר העולם לא ישכח", הוא אומר לג'ון באותה פגישה ראשונה ביניהם בחצר ווינטרפל, "לבש את זה כמו שריון - ולעולם לא יוכלו להשתמש בזה כדי לפגוע בך". אז טיריון היה מי שהוא: גמד, עשיר, חובב יין וזונות - וגם שנון, בוטה, ציני, מודע לעצמו, אמיץ (כמו בקרב בבלאקווטר) ורגיש להפתיע (כמו בשיחות עם סאנסה, עליה נכפה כחתן). ובעיקר: חכם מכל אדם. "זה מה שאני עושה", הוא אומר למיסאנדיי, "אני שותה ואני יודע דברים". כבר מהרגע הראשון הוא תואר כקורא ספרים אובססיבי, ואנשי המשק של ווינטרפל מתבקשים למלא את חדרו בנרות כדי שיוכל לקרוא במשך כל הלילה. "השכל שלי הוא הנשק שלי", הוא מסביר לג'ון, "ושכל צריך ספרים כפי שחרב צריכה אבן משחזת כדי להישאר חדה".

בסדרה שבה גיבורים נופלים כזבובים, השכל הזה השאיר את טיריון בחיים כנגד כל הסיכויים והסטארקים והלאניסטרים. הוא ניצל ממכירה לעבדות, מניסיון התנקשות, ממוות בקרבות גלדיאטורים, מהסגרה לאויב, ופעמיים מגזר דין מוות. הוא ידע לחבור למי שצריך, להתחבב על מי שצריך, לשכור את שירותיו של מי שצריך ולהערים על מי שצריך. יש לו יותר נשמות מלבריק דונדריון ויותר שכל כמעט מכל אחד אחר.

חוכמה גדולה

זו גם הסיבה שקנתה לו את המושב הצמוד לדאינריז בדרגונסטון, על תקן היועץ הצמוד. כשאולנה טיירל פגשה את דאני בעונה הקודמת היא הזהירה את המלכה מעצותיו של טיריון. "הכרתי גברים חכמים רבים", היא אמרה לדאני, "וחייתי יותר מכולם. את יודעת איך? התעלמתי מהם". פרק אחד אחר כך האמירה הזו הופרכה; אולנה לא חיה יותר מטיריון.

אבל צריך להודות: כשמדברים על טיריון החכם, מומלץ למחוק את העונה השביעית מתיק ההוכחות. דווקא כשהפך לימין המלכה התגלה טיריון כיועץ יותר גרוע ממי שאמר לאורלי לוי אבקסיס לרוץ לבד. הוא גרם לה לאבד את הצבאות הידידותיים של טיירל, דורן וגרייג'וי, יעץ לה לוותר על קרב שיירת השלל (שהסתיים בניצחון מוחץ וכמעט חיסל את ג'יימי), יעץ לה לוותר על מבצע החילוץ מעבר לחומה (שהסתיים בהצלת ג'ון סנואו) וסידר לה מפגש מסוכן עם סרסיי במעלה מלך. כמו כל גיבורי הסדרה, גם טיריון נפל בעונה הזאת קורבן לכתיבה רשלנית ובעייתית, והכתיבה הזאת פגעה בו ישר בראש והעלתה את היחסים שלו עם דאני על שרטון מוצדק. צריך להתפלל שהעונה האחרונה תשקם את מעמדו, ושהתסריטאים ייזכרו שהוא אמור להיות גאון ממולח ולא קומדיה של טעויות.

אבל טיריון הוא לא רק, ככל הנראה, האיש הכי חכם בווסטרוז (בטח לאחר הסתלקות אולנה, ליטלפינגר וטייווין). הוא גם, בלי ספק ובפער ניכר, האיש הכי מצחיק בווסטרוז. אם החוכמה הפכה אותו לאחת הדמויות המרשימות במשחקי הכס, ההומור הפך אותו לאחת האהובות שבהן. אם התבונה היא החרב שמצילה את חייו, השנינה היא הפגיון שדוקר את יריביו.

כך, למשל, כשסרסיי מטיחה בו שהוא לא חכם כמו שהוא חושב - אפילו לא מחצית מזה - הוא עונה לה: "זה עדיין אומר שאני יותר חכם ממך". ובשעה שרוב הדמויות מנסחות את התובנות העמוקות שלהן בפאתוס שייקספירי, טיריון זורק אותן כפאנצ'ים. "אל האור רוצה שכל אויביו יישרפו, האל הטבוע רוצה שיטבעו", הוא אומר בפליאה לוואריז, "למה כל האלים כאלה בני זונות מרושעים? איפה אל היין והציצים?". מה זאת אומרת איפה? זה אתה, לא?

אבל טיריון כבר לא מצחיק כמו פעם. עול העונות ניכר בו, האובדן שחווה (לרבות רצח אביו ואהובתו) נתן בו את אותותיו, וגם שעת הגורל מטרידה את שלוותו. "את מפחדת?", הוא שואל את דאני, ומוסיף: "יופי. את במשחק הגדול עכשיו, והמשחק הגדול מעורר פלצות". המשחק הזה, שהולך וסוגר על משתתפיו, מוחק את החיוך גם מפרצופו של הננס העוקצני. משחקי הכס מתכנסת לקראת הקרב האחרון, וטיריון כבר החליט באיזה צד של ההיסטוריה הוא רוצה להיות. הוא בחר בצד של דאינריז, של ג'ון, של הממזרים והיתומים, של צאצאי המלכים שרוצים להשאיר מאחוריהם עולם טוב יותר מזה שקיבלו מאבותיהם (כפי שאמרה דאני), עולם שבו אדם כמו טיריון לאניסטר לא ייחשב לגבר פגום ובזוי, אלא לגיבור מבריק ואמיץ.

הסיכוי שהוא טעה בבחירה נראה קלוש, והשאלה המעניינת ביותר לגבי טיריון היא לא אם הוא יהיה בצד המנצח - אלא מה יהיה חלקו בשלל. הוא לא יהיה חתן השמחה - משחקי הכס היא האירוע של דאני וג'ון - אבל גם לשדכן מגיע משהו. בלעדיו הם לעולם לא היו מתאחדים לשיר של אש ושל קרח. אז כשהמלך והמלכה יחגגו את ניצחונם, אני אריע לנסיך הקטן. 

העונה השמינית של "משחקי הכס" תעלה במקביל לשידור בארה"ב ב-yes, HOT ו-סלקום tv