"משחקי הכס" עונה 3 פרק 10: השקט שאחרי החתונה

- "אתה באמת חושב שכתר מעניק לך כוח?" -

זה היה צפוי וידוע מראש, ועדיין קשה לעמוד במעבר בין רעידת האדמה של "גשמי קאסטמיר" אל העסקים כרגיל ב"מיסא". הפרק הנועל של העונה השלישית לא היה טוב יותר או גרוע יותר ממה שהתרגלנו לצפות לו בשלושת החודשים האחרונים. עוד שעה של תככים, נקמות ותזוזות מזעריות על גבי לוח המשחק העצום של ווסטרוז. ועדיין, פתאום הכל נראה מעט אפור יותר, כאילו הגענו למסיבה ענקית בדיוק ברגע שבו איבדה מהמומנטום שלה.

מנוחת הלוחם

הקלוז'ר המשמעותי מכולם הוא של דאינריז, שהתחילה את העונה הנוכחית כפליטה על גבי ספינה רעועה עם מספר זעום של דות'ראקים מוכי מחלת ים לצידה. היא מסיימת אותה כשנדכאי העולם נושאים אותה על כפיים, אלפים רבים ששחררה מהכבלים כדי שיילחמו לצידה כבני חורין. הרגע הזה מנציח את אם הדרקונים כמנצחת הגדולה של העונה הזאת, אבל גם ממחיש עד כמה היא רחוקה עדיין ממוקדי הכוח העיקריים בווסטרוז. אלו שלא יהססו לרמוס את העקרונות שלהם, לבגוד ולהבטיח את הישרדותם בכל אמצעי אפשרי. מה יקרה כשהמציאות הזו תתנגש עם הערכים הנעלים שאותם היא טרחה כל כך לטפח במסעותיה בין ערי העבדים? אולי בעונה הבאה נגלה.

המצפון הקטן

ואם כבר מציאות קודרת, בפרק הזה נפתרה סוף סוף חידת קו העלילה הביזארי באמת של העונה הזאת. לא ברור למה נדרשו 10 פרקים כדי שנדע שרמזי, בנו הממזר של רוס בולטון, הוא השובה של תיאון. ועם כל החיבה לסאדיזם הטהור שלו, לא ברור איך אולטימטום פשוט הצדיק את כל הכריתות, הדקירות ויתר הזוועות שהתרחשו שם. הדבר היחיד שהציל את החלק הזה הוא עוד רגע קטן של חסד: זה שבו יארה גרייג'וי מחליטה לשים קץ לסבלו של אחיה ולצאת להציל את מה שעוד נותר ממנו.

מתי כבר אפריל?

הדמדומים של הפרק הזה מזכירים לנו שוב כמה טובה "משחקי הכס" ביצירת מסך עשן. בזמן שכולנו ממשיכים להתעסק בבגידות, בנקמות ובמזימות בין חמשת המלכים, ממשיך צבא הלבקנים והמתים לעשות את דרכו אל עבר החומה. למעשה, ההבדל הגדול בין סיום העונה הקודמת לנוכחית הוא שאז רק אנחנו ידענו את זה, ועכשיו (הודות לעורבים של סאם) הגיעה הבשורה אל הדמויות עצמן. התזכורות הללו מגיעות בטפטופים קטנים, נדירים, אחת לעונה, אבל הן נועדו להזכיר לנו שמשהו גדול הרבה יותר מחכה לנו בהמשך.