השנה היא 2007. ארבעה צעירים, לאונרד, שלדון, הווארד וראג', יושבים בתחפושת מלאה בדירה ומשחקים D&D. כל אחד מהם חסר כישורים חברתיים יותר מקודמו, ונראה שהכי קרוב שיגיעו לזוגיות יהיה גלגול 3 בקוביות כדי להתמזמז עם האלפית הלוהטת במשחק. מי שצפה בסדרה כשהייתה בחיתוליה לא היה מתאר לעצמו שהיום, עשר שנים אחרי, נוכל לראות את לאונרד והווארד הופכים לגברים נשואים (ובמקרה של הווארד, פלוס תינוקת), את שלדון מתכנן הצעת נישואין לבת זוג ארוכת טווח ואת ראג', שלא הצליח לדבר עם נשים בלי להיות שיכור, משחק בלבן של שתי נשים שהוא יוצא איתן במקביל.
המפץ הגדול אינה הסדרה שהיתה לפני עשר שנים; מסדרה שעסקה בקבוצת חברים שעובדים באותו מוסד אקדמי מדעי, היא הפכה להיות סיטקום מן השורה שבו הדמויות מתחלקות זוגות-זוגות. עם הכנסתן של דמויות נשיות מרכזיות וההתפתחות האישית של הגברים בסדרה, "המפץ הגדול" שינתה מהקצה אל הקצה את היחס שלה לנשים. האמנם?
קשה להתעלם מהסקסיזם הקשה שאפף את הסדרה בעונות הראשונות שלה. הדמות הנשית העיקרית היחידה היתה פני, קלישאת הבלונדינית המטומטמת שממלצרת בין אודישנים גרועים. לאונרד היה הנייס גאי האולטימטיבי שחושב שפני חייבת לו משהו רק בגלל שהוא לא מתייחס אליה רע (ואגב, ניוזפלאש - הוא כן). הווארד רודף שמלות במקרה הטוב, וסוטה מין במקרה הרע, שלא בוחל בסטוקינג כולל צילום נשים ללא ידיעתן, ואמירות מחפיצות ודוחות על נשים. קיימות אמנם בדיחות חוזרות על כך שהוא מטרידן סדרתי, אך חבריו מעולם לא מגנים את ההתנהגות שלו באופן רציני. בפרק זכור לשמצה, הם לוחצים על פני להתנצל בפניו אחרי שהיא מתעמתת איתו על היחס הדוחה שלו לנשים. גם אמו של הווארד שהפכה לקאלט - כשתוארה כבלתי נסבלת, שמנה, ובעלת קול צווחני – מייצגת סקסיזם במיטבו. ואנחנו חשבנו שבדיחות אמאש'ך מיצו את עצמן בכיתה ח'.
ככל שהעונות התקדמו, נוספו דמויות נשיות מרכזיות: איימי וברנדט, שהופכות להיות בנות הזוג של שלדון והווארד. שתיהן נשים חזקות ועצמאיות, כל אחת מוצלחת ומוכשרת בתחומה, מדענית מוח וד"ר למיקרוביולוגיה. גם פני מתפתחת כדמות, מפתחת קשר חברי חזק עם שלדון, והיא, איימי וברנדט אף הופכות לחבורה בפני עצמה, שזוכה לזמן מסך, שיחות על דברים שהם לא גברים, וקווי עלילה שעוסקים רק בהן. בהחלט שינוי חיובי בסדרה, ייצוגים של נשים חנוניות (כן, אנחנו גם קיימות) שיש להן תכונות אופי שונות (ולא רק סטריאוטיפים עבשים על נכות חברתית וחוסר בסטייל), ותחומי עניין מגוונים שלפעמים כוללים גם נסיכות ושופינג, ולא רק זמן במעבדה. הדבר הזה משמעותי בגלל שבסדרות אחרות, חנוניות מוצגות כנשים "גבריות", חסרות סממנים נשיים לחלוטין ולכן הן גם אף פעם לא מושאי אהבתם של הגיבורים.
ניכר שאיימי וברנדט משפיעות על התפיסה של שלדון והווארד לטובה – או לפחות כך מקפידים לציין בסדרה. אבל סקסיזם לא מתבטא אך ורק בזלזול מופגן כלפי נשים (למרות שגם זה לא חסר בסדרה), אלא גם בהצגת התנהגות כזו כנורמלית, משעשעת ולא מזיקה. הרבה פרקים שבהם הווארד, שלדון, לאונרד וראג' מתנהגים בצורה שפוגעת בבנות הזוג שלהם, מסתיימים ללא שום התנצלות מצידם, או התייחסות לריב בפרק שאחרי. לא משנה כמה נצעק על המסך "תזרקי אותו!", המצב תמיד יתאפס בסוף והמסר שאנחנו מקבלים הוא "ככה זה בנים, מה לעשות". במקרה של שלדון, ההתנהגות הגועלית שלו אמנם מופנית לכל הסובבים אותו ללא הבדלי גזע דת ומין, אבל הזלזול שלו בנשים וספציפית באיימי צורם במיוחד - הוא מזלזל בכל דבר שחשוב לאיימי, מציון יום השנה שלהם ועד תחומי המחקר שלה. בפרק שבו שלדון אומר לעוזרת המחקר שלו ש"נשים הן כמו סנדוויץ' סלט ביצים ביום חם, מלא ביצים ומגרה רק לפרק זמן קצר", שלדון נאלץ לעבור סמינר למניעת הטרדה מינית, ובסופו של דבר הוא דורש מאותה עוזרת מחקר שהטריד למלא את השאלון. הקהל באולפן נקרע מצחוק, הפרק מסתיים, וכרגיל - למעשים של שלדון אין שום השלכות.
מצד שני, זה יהיה לא נכון להתעלם מההתקדמויות החיוביות שיש בסדרה. הבדיחות על הנשיות של ראג', עוד מתחילת הסדרה, היו יכולות להיות כר גידול פורה לבדיחות סקסיסטיות והומופוביות. עם זאת, הדבר לא מוצג בתור דבר שלילי, אלא להפך; באחד הפרקים הוא יוצא לדייט עם בחורה שרואה את התכונה הזו כחיובית, ובהמשך ראג' (יחד עם סטיוארט) עוזר לברנדט בזמן ההריון, הלידה והטיפול בתינוקת. החברות האמיצה של הווארד וראג' אמנם מוצגת לעתים כמוזרה או הומואירוטית, מה שכן גורר בדיחות שאמורות לקרוץ להומופוביה של הצופים, אבל בו זמנית, החברות שלהם מייצגת שלב חדש בברומנס, שבו שני הגברים גאים בחברות הקרובה שלהם ולא מתביישים להפגין את האהבה שלהם אחד לשני, בניגוד לסדרות אחרות שבהן לאחר רגע אינטימי בין שני גברים סטרייטים, הם לרוב מבינים מה עשו ומתפלצים.
גם הדמויות של פני, איימי וברנדט מהוות ייצוג מוצלח לחנוניות. אף אחת מהן לא מוצגת כסטריאוטיפ, לכל אחת מהן אפיון דמות עגול ומעניין. איימי, הקרובה ביותר לייצוג החנונית הסטריאוטיפית שלא יודעת להתלבש או להבין סיטואציות חברתיות, אבל גם מי שחשובה לה מאוד החברות עם פני וברנדט, מתרגשת כל כך להיות שושבינה בחתונה של ברנדט עד שהיא מסתגרת בשירותים כשלא מזמינים אותה לקנות שמלות. ברנדט בעלת קול צפצפני וגבוה ואוהבת נסיכות ובגדים פרחוניים, אבל זה לא מונע ממנה להיות מדענית מוכשרת בתחומה וגם להפחיד את כל מי שעובד איתה, כולל הבוס שלה. פני אמנם לא הצליחה אקדמית, אבל היא מרוויחה יותר מלאונרד בעבודה שלה במכירות תרופות, ובעונות המאוחרות מוקדש זמן לבעיות הרגשיות שלה, הקושי עם מחוות רומנטיות ללאונרד ודברים שנחשבים באופן סטריאוטיפי לנשיים.
הסדרה משחקת מצד אחד על סטריאוטיפים של נשיות, אבל מצד שני שוברת אותם. היא אכן מציגה את היחס המזלזל והסקסיסטי שנשים סופגות בקהילה הגיקית ובעולם המדע בכלל, עם זאת, היא לא מעבירה עליו מספיק ביקורת. יש בזה משהו מזיק, בגלל שהמסר שמתקבל הוא שסקסיזם הוא מצחיק ולא מזיק, לא בעיה אמיתית שצריך להתמודד איתה. אני לא מצפה מסדרת טלוויזיה הומוריסטית לחנך את הצופים, אבל אם כבר בוחרים להתעסק בסוגיות אמיתיות שמעסיקות את עולם המדע (ורק עכשיו יצאו עדויות של נשים על אווירת ההטרדות המיניות בהייטק), בדיחות שנוגעות בבעיה מזווית מעניינת, וחדשה, יצחיקו הרבה יותר במקום להגחיך אותה, ולספר בדיחות כביכול-אירוניות שהפאנץ' שלהן הוא "בנים יהיו בנים".
אי אפשר להכחיש שיש ב"מפץ הגדול" הרבה קסם, דמויות מעוררות הזדהות, בדיחות שמיועדות במיוחד עבור גיקים וגיקיות שעד שהסדרה הזאת עלתה אי אפשר היה לצפות לראות בכלל על המסך. חבל שכל זה מתובל בבדיחות סקסיסטיות מיושנות, אבל אולי זה יותר מדי לבקש מסיטקום שעדיין משתמש בצחוקים מוקלטים.