כשהגעתי לרמלה כדי לפגוש תלמידי חטיבת ביניים, התגלה לעיני קסם שהציף את ליבי ונראה שאינו תלוי בדבר; לא בעיר, לא במקום ולא בשום דבר אחר. קסם טהור שנולד מהחלטה, שהצליחה לשנות חיים שלמים. קשה להתעלם מהמטען שמגיע עם העיר. כזה שטומן בחובו כל כך הרבה סטיגמות ודעות קדומות שמתערבבות להן, ואולי צומחות, על רקע מציאות לא פשוטה. אך למרות כל אלו, בחטיבת הביניים "נווה יונתן" בעיר החליטו לראות את התלמידים, אבל לראות אותם בצורה הכי מילולית שאפשר, גם אם את הפירות ואת הדרך שהם עוברים פה לא ניתן לכמת בשום מבחן מיצ"ב של משרד החינוך.
אסיף מחכה לי על הספסל בכניסה לבית הספר, חובש את הכובע שהפך דייר קבע על ראשו של כל בן נוער טיפוסי, חולצת בית ספר ומכנסיים מעודכנים. הוא בן 14, אך נראה קטן יותר. ילד. שנתיים עברו מאז הגיע לחטיבה הזו וכשאני מתחילה לשוחח איתו אני מבינה מיד שעבר כברת דרך ארוכה, אך דרך ארוכה לא פחות עוד לפניו.
בסדרה דוקומנטרית חדשה, "בית ספר לתקווה" שתשודר הערב ב-21:00 בערוץ 2 (קשת), נחשף סיפורו של אסיף ושל תלמידים נוספים בחטיבת הביניים "נוה יונתן" ברמלה. המנהלת, שלי קרן, חוללה בשנים האחרונות מהפכה חינוכית בין כותלי בית הספר כשהנחילה בו ערכים של התמדה והתמודדות עם כישלון באמצעות גישה חינוכית שעיקרה שילוב של ספורט ואמנות בשגרת בית הספר.
הוא הגיע לחטיבה כילד שקט ומופנם, עם סף הרגישות גבוה ולעיתים קרובות היה מביע את הקושי שלו כשדמעות זולגות מעיניו. "אם הייתי רוצה לוותר על משהו בחיים שלי, זה היה על הרגישות שלי", הוא מחייך, נבוך מעט. כשאני שואלת אותו למה, הדמעות שוב עולות. "זה לא טוב להיות רגיש, כי אז אני בוכה וכשאני בוכה אני חלש", הוא כמעט לוחש. "ואתה חלש באמת?" אני שואלת. הוא מישיר אליי מבט ועונה שלא. "למה אתה בוכה עכשיו?", אני שואלת. "אני נזכר", הוא עונה, ונראה כאילו הוא באמת חי שוב את אותן תחושות של חוסר בטחון וכישלון שהיו מנת חלקו בתחילת דרכו, כשהגיע לחטיבה בכיתה ז'.
בבית הספר היסודי הכל היה בסדר, הוא מספר, אך במעבר לחטיבה משהו התערער אצלו. "כשהגעתי לחטיבה, פתאום הרגשתי שאני לא יכול ולא יודע איך להתמודד עם הלחץ. אני זוכר שהיה לנו מבחן בהיסטוריה וקיבלתי 60. אני שונא היסטוריה. בחיים לא קיבלתי ציון כזה. ראיתי את הציון ופשוט התחלתי לבכות. לא יכולתי לשלוט בזה. הרגשתי כישלון, אני זוכר את הכישלון הזה בגוף".
יש רגעים שאתה מפחד לחזור אחורה, לנקודה שבה היית כשהגעת לבית הספר?
"האמת שאני עדיין מפחד לחזור לשם, אבל למדתי לסמוך על עצמי. היום, אם אני אקבל ציון לא טוב זה כבר לא יכאב לי בגוף. למדתי איך להוציא את הרגשות מהמשוואה – לא לבכות, אלא לחפש איפה טעיתי, ולהבין איך אפשר ללמוד מהטעויות שלי ולתקן".
החרדות וחוסר היכולת להתמודד עם תחושת הכישלון, השפיעו על תפקודו בבית הספר. מי שהבחינה בכך הייתה נורית, המחנכת שלו אז והיום. "נורית ראתה שקשה לי ופנתה אליי. היא שאלה מה כל כך קשה לי והרגשתי שאני מספיק סומך עליה בשביל לשתף אותה במה שעובר עליי". כשזיהתה שהפחד שלו יושב על תחושת כשלון שפשוט משתקת אותו, החליטה המחנכת יחד עם צוות בית הספר, לקיים עם אסיף תהליך של אימון אישי, שמטרתו הייתה להעניק לו כלים להתמודדות עם הפחד וחיזוק הבטחון העצמי. "נורית לימדה אותי שזה בסדר להיכשל ושאם אני נכשל זה לא סוף העולם. זה לא אומר עליי כלום. במקביל היא גם לימדה אותי איך ללמוד. הסבירה לי איך לעשות ראשי פרקים ולארגן את החומר ככה שאוכל לזכור אותו, איך צריך לחזור על החומר לפני מבחן ואיך גם הכנה של שיעורי הבית, בעצם עוזרת לי לקראת המבחן. היום אני כבר לא שונא היסטוריה", הוא צוחק.
וזה פוגש אותך בעוד מקומות בחיים?
"שמתי לב שגם במגרש כדורגל, כשאני משחק, ההתנהגות שלי השתנתה. אם פעם הייתי עוצר את עצמי, במיוחד אם הייתי משחק עם ילדים גדולים ממני, היום אני כבר לא מפחד. אני מעז יותר, לא מפחד מכישלון".
מה אתה יכול ללמד ילדים אחרים, שאולי נמצאים כרגע במצבך? איזה טיפ אתה יכול לתת להם?
"הייתי אומר להם שימצאו אנשים שהם יכולים לסמוך עליהם ושישתפו אותם במה שהם מרגישים. עם ההורים שלי לא כל כך יכולתי לדבר אבל אז מצאתי את נורית, והרגשתי שאני יכול לספר לה ולסמוך עליה. ברגע שאתה משתף ומבין שיש מישהו שאפשר לסמוך עליו אתה מבין שהוא גם יכול לעזור לך".
דמעות עולות שוב בעיניו והרגישות שלו, עליה הוא מוכן לוותר בקלות כל כך, ממיסה אותי. "אתה יודע", אני זורקת לו, "אולי זה לא כל כך רע להיות רגיש. אנשים רגישים רואים דברים שאנשים אחרים לא רואים, הם יכולים להרגיש דברים שאחרים לא ירגישו בחיים". "אולי", הוא מחייך, אבל הדמעות עולות שוב ואני מתאפקת שלא לחבק אותו. "אגב, מה הדבר בעצמך שבחיים לא היית מוותר עליו?", אני שואלת. "אה זה ברור", העיניים שלו מאירות. "לא הייתי מוותר בחיים על החכמה שלי". ועכשיו אני זאת שדמעות, של התרגשות, עולות בעיניה.
הערב ב-21:00 בערוץ 2 בפרק הבכורה של "בית ספר לתקווה", נכיר כולנו את סיפורו המרגש של אסיף מקרוב.