האנשים איתם היינו רוצים לבלות את ערב החג

שי דבורה

אין בכלל ספק שאחד הדברים הכי מהנים בליל הסדר הוא האוכל. מאז שהייתי קטן, פרק הזמן הכי ארוך בשנה היה מהרגע בו התחלנו לקרוא בהגדה, ועד שסוף סוף זכינו להתחיל ולאכול. ממש ציפייה שהרגישה כמו 40 שנה במדבר. אבל בדיוק כמו בני ישראל, גם אנחנו מבינים בכל שנה שההמתנה משתלמת וארץ ישראל לא פראיירית בכל מה שנוגע לפן הקולינרי.

מתוך האהבה הזאת, הזמנתי השנה לשולחן החג את לא אחר מאשר שי דבורה, אגדה בוכרו-פרסית בתחום הקולינריה, ודמות מפתח באיגוד קניוני ישראל.  סוף סוף שולחן החג העמוס בגפילטע פיש וקניידלך יזכה לקצת רענון אתני עם נגיעות של זומזומק ודולדול ברדה. כשדבורה יגיע לחג, אני יכול להמר בלב שקט ב"אפיקו-ווינר" שהשנה אף אחד מהילדים לא ימצא את האפיקומן, ואם כן, שהשם ישמור על הילד שיהיה לו את האומץ לחפש אותו בסיר של החצ'פרירי.

(רועי נדלר)

דנית ואליאב

בתור אחת שעושה סדר מרוקאי כהלכתו, חשבתי להביא מישהו שבטוח לא ייבהל מכל הצעקות שחוגגות אצלנו. אבל למה להתפשר על אחד אם אפשר שניים? the more the better, כמו שסבתא שלי אומרת (למרות שזה נשמע קצת אחרת כשהיא אומרת את זה). בכל אופן, הייתי שמחה לארח את דנית ואליאב, כי רק ככה אני באמת אדע אם הם זוג או לא. סליחה, אבל לצערי אני לא קונה את כל התמונות באינסטגרם והרכילות של חבריי הטובים פה ב-mako סלבס. אחרי שעקבתי באדיקות אחר הנעשה בבית האח וכל ההתפתחויות מחוצה לו, אני חייבת לראות את זה במו עיניי כדי להאמין. חוץ מזה, שמעתי שדנית יצאה עם קולקציה חדשה של בגדי ים, הקיץ עוד רגע כאן, ובדיוק בא לי לעשות עוד קעקוע או שניים, כי כמו שסבתא שלי אומרת... חג שמח!

(מעין טרודל)

אשר וחני בן חורין

הייתי שמחה לארח בערב החג את משפחת בן חורין, בעיקר כי הייתי שמחה להיות שם כשההגדה מגיעה לשיר "עבדים היינו, עתה בני חורין". אין לי ספק שזה הרגע בו חני הייתה אומרת: "אשר, איזה קטע, גם אנחנו בני חורין". אחרי שלוש כוסות יין, מה יותר טוב מאשר לשמוע את אשר עונה לה: "חני, אם הייתי בן חורין, הייתי משתזף עכשיו עם טהוניה בגולדן טוליפ, אבל איזה בן חורין אני בדיוק חני? תקוע פה אצל משפחה שאני לא מכיר, איתך ועם האמא שלך, שחושבת שאם היא סיימה את היין אז זה הגיוני להשאיר לאליהו הנביא קופסה של גולף על הכיסא".

ועוד משהו, אני חושבת שאחרי ארוחת חג אצל סבתא שלי הכוללת גפילטע פיש, צימעס, ציבל'ה וקומפוט לקינוח, אשר היה מודה לאלוהים על זה שחדווה לא מבשלת וכולם היו שמחים ומאושרים בחלקם. חג שמח!

(רותם אלון) 

סלמה הרוקחת

גדלתי והתחנכתי רחוק מכאן, בעיר אותה מעט מאוד אנשים מכירים, מקום רחוק מעבר להרי הכרמל ורחובות מגדל העמק. יכול להיות שחלקכם שמעתם עליה, עצרתם בה פעם לקנות שוקולד בסיטונאות או סתם עברתם דרכה בדרך לעמידה בפקקים של החרמון. קוראים לה נצרת עלית, אבל אני קורא לה המקום שהפך אותי לאדם שאני היום. העיר בה נולדה סלמה הרוקחת עוד לפני שהייתה בכלל בתכנון.

תכל'ס? מאוד הגיוני שאם מי שבחרתי לארח בערב החג שלי זו סלמה הרוקחת, אז אקח את הטקטס הזה למקום שינסה להצחיק ומלא במרשמים לדקסמול קולד פורטה, אבל לא בא לי. בא לי לארח אותה כדי לנסות ולשנות פה משהו, שתגיע אלינו הביתה, לערב חג שמשלב בין אשכנז לתימן, חזרת וסחוג, ותוסיף את החלק החסר כדי להשלים את הפאזל הישראלי שנראה שלא נצליח להרכיב פה לעולם. הייתי מרחיב עוד קצת, מדבר על זה שבסופו של דבר כולנו נושמים את אותו אוויר וניזונים מאותם עצים, אבל כבר התייאשתי. אז בואי סלמה, בואי נאכל ונשתה, ונצחק, כי מה כבר נשאר לנו. 

(ירון רוולסצ'י)

שאולי

יש לנו הרבה נושאים משותפים לי ולשאולי; שנינו בכורים, שנינו נותנים בסתר (אני מתנדבת בארגונים שונים והוא עוזר לנשים במצוקה), אנחנו קונים בסופר רק לפי מבצעים, תמיד מזמינים סלט קיסר, ואנחנו תמיד מוקפים בחברים מייעצים ועוזרים.

שאולי, אם עוד לא שמתם לב, הוא בן אדם שאפשר ללמוד ממנו המון, בכל תחומי החיים ובעיקר בזוגיות. הוא יוכל לייעץ לי איך למצוא בן זוג ואיך לתחזק זוגיות באופן תקין בריא ונורמלי - מערכת היחסים שלו ושל אירנה היא מודל לחיקוי בשבילי - הדרך בה הוא מתייחס אליה, נותן לה ביטוי ומשקיע בה. זה יפה בעיני וראוי להערצה. מעבר לזה, מדובר באיש שיחה רציני, מצחיק וחינני, או בקיצור, גבר שכל אחת הייתה רוצה להביא הביתה לאמא, בטח בערב החג החשוב בשנה.

(מורן שלו) 

אסי כהן

חגים זו תקופה של חזרה לשורשים, להבנה הזו שאתה רק אדם ויש דברים גדולים ממך, ליראת שמים ולמסורת המשפחתית שכולם מתלוננים עליה, ואסי תמיד היה סמל לצניעות עבורי. אני אמנם לא מכירה אותו אישית, אבל מספיק מבט אחד כדי לקלוט את הביישנות שבו, האנושיות המתפרצת והחוסר במניירות שמדגיש את האמת החזקה שלו. אני יודעת, מניסיון, שמים שקטים חודרים עמוק, ואני בטוחה ששיחה איתו יכולה להגיע לרבדים מרתקים ויש לו סיפור חיים חזק שעיצב אותו למה שהוא.

(שני בלקין) 

אילנה דיין

זמן לקצת רצינות: לפני שנה (אולי אפילו יותר), שמעתי ברדיו את אילנה דיין מראיינת ניצולת שואה שעברה התעללות מינית בגטו. הראיון הזה גרם לי לבכות באותו בוקר, כך, לבד ברכב. אבל מעבר לסיפור שובר הלב של אותה ניצולת שואה, לא יכולתי שלא להתפעם ממי שראיינה אותה. היא עשתה את זה בכזו רגישות, אמפתיה, ואי חציית קווים אדומים שברורים שהם קיימים שם, ומבלי להיגרר לתיאורי זוועות. אני חושב שאפילו צמד המילים "התעללות מינית" לא נאמרו שם, אבל היה ברור לכולם על מה מדובר.

כבר לא מעט שנים שדיין מגישה את התכנית עובדה באותה רגישות, מובילה את הצוות שלה להביא את הסיפור נטו. בלי קולות רקע דרמטיים, בלי סיסמאות מיותרות ובלי עריכה שמוציאה את האייטם מכל פרופורציה. כשאני רואה אותה מסתובבת במסדרונות הבניין, בא לי להגיד לה שאני מעריך אותה, את העבודה שהיא עושה ולשבת איתה לשיחה. אז למה לעשות את זה רק במסדרון ולא על שולחן הסדר? וכן, הייתי גם רוצה שהבת שלי תכיר אותה. אני בטוח שהיא תוכל ללמוד משהו על כח נשי.

(רועי ג'ערני)

אייל שני

השנה, לראשונה, ביקשו ממני להביא משהו לערב החג. רציתי להכין עוגה מפוארת, אבל דודה שלי דרשה סלט. עוד בטרם החלטתי ללכת על סלט עגבניות, פינטזתי שאייל שני הוא הפלוס אחד שלי לחג - אני צריכה להכין סלט, והוא משוחח עם העגבניות עבורי. אני חייבת לישון שנ"צ לפני הארוחה, והוא תופס את מקומי ומכין סלט שיעורר לתחייה את הסלמון של אבא שלי. אני נכנסת בנונשלט לבית של הדודים, ואייל מאחורי מגיע לבחון את הבמיה המופשרת. חשבתי לא מעט לפני שבחרתי באייל, אבל המחשבה עליו שר את "מה נשתנה", סגרה לי פינה והפכה דודה אחת למאושרת במיוחד.

(סיון נועם) 

עינת ארליך

ברשותכם אתחיל מההתחלה, מהימים בהם ערוץ הילדים עוד היה בחיתוליו ואני הייתי במסתור מהעולם האכזר שנקרא בית הספר הממלכתי "נעורים" בקריית ביאליק. באותו מסתור הייתה רק טלוויזיה אחת, ממיר אחד שחור ומגושם של חברת "תבל" הי"ד, ואני - ילד סקרן אך מפוחד שידע שהעולם בחוץ מפחיד, ואם כבר צריך לתקשר איתו אז אך ורק דרך מתווכים - להלן מנחי "ערוץ הילדים" - אהלן עינת ארליך.

ארליך תמיד היוותה עבורי מודל לאישה חזקה, אחת שתמיד השיגה בדיוק את מה שהיא רוצה אבל אף פעם לא הזיעה ממאמץ - אמרתם עינת ארליך אמרתם כוכבת, וזאת בדיוק הסיבה שארצה לארח אותה לשולחן החג. סדר 2015 שלי אמור להיות משפחתי וצנוע במיוחד, מעט מאוד אנשים, והאוכל הכי טעים שאפשר לבקש בגבולות הכשר. עינת תצטרף אלינו בשעה רבע לשמונה בדיוק, היא תדלג על שיחות החולין בסלון ותתפוס את מקומה בראש השולחן. לכולם יהיו המון שאלות אליה והיא תענה בשמחה. בהתחלה היא תעבור איתנו בראשי פרקים על העבר הטלוויזיוני ואנחנו נשכח מהביצה, אחר כך תספר על כל האישים המדהימים שפגשה בימי חייה ותקנח בטיפים לחיים בריאים. בדיוק כשיסתיימו הקינוחים היא תלך מאיתנו ותמשיך לבילוי אחר, נוצץ יותר (משהו ששמעה עליו ב"הבילויים"). ואנחנו? אנחנו נישאר עם חוויה של פעם בחיים, ושידור יומי בין 12 לארבע.

(בן בירון)

אסף אטדגי

ההמתנה לאוכל בערב החג יכולה להיות משימה לא פשוטה בכלל, והיא הופכת להיות קשה במיוחד כשיש לך משפחה ישנונית ויבשושית כמו שלי. השנה החלטתי שאני משנה אווירה ומביא מישהו שיכניס את הח' לחד גדיא.

בשולחן ערב החג שלי השנה הייתי רוצה לראות את אסף אטדגי. מדובר בדיוק בטיפוס שיכול לעשות שמח גם במקומות שהשמח כבר לא ביקר בהם מזמן, והשנה אמא תתחיל לרקוד, וסבתא תעלה על השולחן. למרות החאפלה הדמיונית, אני חייב לספר שנכון שאטדגי הוא כנראה האדם המושלם בשביל להרים את הסדר המשפחתי שלי, אבל גם יש לי מניע נסתר - בעונה הקודמת של "הכוכב הבא" ניגשתי לאודישנים וקצת נחנקתי ברגע האמת. אטדגי, עם הנשמה הגדולה שלו, היה כבר מוכן לתת לי הזדמנות אבל מוקי בחר להכשיל אותי. ולכן, אסף, אני פונה אל הלב שלך: בוא אליי לסדר ותן לי עוד הזדמנות. אני כבר חודשים מתאמן על הביצוע של אחד מי יודע.

אה, ותעשה טובה, תביא איתך את נדב גדג' לשיר את הקושיות.   

 (גיל קורין)

ליהיא האשטג

אני מתה, מתה לשבת על מצה ללא גלוטן וכוס יין קידוש פח עם ליהיא האשטאג, בסדר אלטרנטיבי של חברים של חברים שלה, שקוראים בו את גאטסבי הגדול. הכל כמובן כדי לדבר איתה על איך בשנים הבאמת באמת מעצבות, כשאמא עוד הכריחה אותנו ללכת לפעולות של שבט צופי עולב בהוד הסחים, היחידה שהבינה אותנו היתה פי ג'יי הארווי. כדי לספר לה איך ספיילרו לי את הפרק הקודם של "האישה הטובה" שזה פשוט אין לתאר. כדי שנבכה יחד על זה שגם בשנה הבאה לא נבלה את הסדר בברלינוש הבנויה, אבל נתנחם בזה שיש לנו כרטיסים להופעה של MØ בבארבי (רק הזמרת הדנית הכי טובה שאתם לא מכירים).

קאט אליי, שמנמנה בדיכאון, בסדר של דוסים מנקרת לתוך כרפס. לא, מוות. מוות.

(לירון שליש)

>> את מי אתם הייתם רוצים לארח בערב החג שלכם? ספרו לנו בטוקבקים