אחרי 15 שנים, שש עונות, אינספור עימותים, נוכלים, צדיקים וסאנשיין אמיץ אחד, חיים הכט ייפרד הערב מ"יצאת צדיק" בספיישל פרידה מיוחד שישודר ב-21:00 בערוץ 12. "רציתי לפרוש עוד קודם", הוא מודה בריאיון ל-mako, "כי זאת תכנית קשה, זה לא כיף לתפוס אנשים שכשלו, חוץ מכמה מנוולים שבאמת היום נמצאים בבית הסוהר. המשכתי בזה כי הבנו כולנו שזה במפורש שירות לציבור. כל חברי המערכת – אני לא עשיתי את זה לבד, זה צוות שהולך עם התכנית הרבה הרבה שנים, אני פשוט הייתי הפרצוף ואני מתחלף, אבל החבורה נשארת והם ימשיכו".
איך התחושות לעזוב אחרי כל כך הרבה שנים?
"קודם כל, זה מרגש להיפרד ממשהו שהייתי מחובר אליו 15 שנים. התחושה היא שהשגנו משהו שבהחלט צרבנו ב-DNA הישראלי. התחלנו כשמצלמה נסתרת הייתה רק בסרטי מתיחות ודברים כאלה, אף אחד לא עשה בזה שימוש עיתונאי מהסוג הזה. זאת הייתה פריצת דרך להציב מצלמה בכיור, מתחת לכיור כדי לראות בקלוז אפ את השרברב. זה היה יוצא דופן. ידענו, הייתה תחושה שדופקים אותנו, אבל כשאתה רואה בקלוז אפ מול הפנים, אתה אומר: 'ידעתי, אבל ככה?', בזה אנשים לא האמינו".
אתה האמנת בתחילת הדרך שתצליחו ככה?
"לא, לא. ההתחלה הייתה באיזשהו מקום בידורית. הבאנו משפחה ישראלית, המשפחה הראשונה לפני 15 שנה, ועשינו כל מיני בדיחות עם הסבתא והילד, בישלנו, צחקנו ועל הדרך חיפשנו צדיקים. לאט לאט המציאות הישראלית הפכה את זה לתכנית עיתונאית חשובה".
יש שינוי מאז התכנית הראשונה?
"בוודאות. קודם כל, אנשים מודעים לכך שמסתכלים עליהם. אם בשנים הראשונות האחוזים בין צדיקים ללא צדיקים היו 70 אחוזים לא צדיקים ו-30 אחוזים צדיקים, היום זה במפורש השתנה בכל התחומים. 70 אחוזים צדיקים ו-30 אחוזים עדיין עושים קומבינות ומרמים. והתכנית תרמה לזה, אין ספק. היא הייתה הפוינט אוף רפרנס, אנשים ראו אותה שנה ועוד שנה, גם מי שלא צפה בה נהנה מהפירות שלה. כי בעלי מקצוע הבינו שמסתכלים עליהם, ולקוחות, בעלי הבתים, שזה כולנו בעצם, הבנו מה לשאול, על מה להסתכל, למה לשים לב וככה זה צבר את האפקט".
גם אתה השתנית?
"בוודאי. הגעתי כבר לא איש צעיר ואני עוזב גמלאי. אחת הסיבות שאני הולך הביתה זה שהרגשתי שזהו, הגעתי לגיל 67, אזרח ותיק, שאחרים יישאו במעמסה. אחד הדברים שהשתניתי לצערי, זה שאני מאמין פחות בבני אדם. אנחנו במשך שנים היינו יושבים בקונטרול ומסתכלים. ונכנס טכנאי שאנחנו מזמינים מדפי זהב או ממגנט, אקראי לגמרי, ואני אמרתי תמיד: 'אני אומר לכם, אני רואה את העיניים שלו, זה צדיק, זה צדיק'. יותר מדי פעמים התבדיתי".
אז נהיית פסימי יותר?
"לא פסימי, יותר מציאותי כנראה. הייתה לי תחושה שאני יודע לקרוא בני אדם, אני מסתכל על בן אדם אז אני יודע מיד – הוא בסדר, הוא לא בסדר, אבל הבנתי שאין לי את התכונה".
"לצערי, זאת התכנית הכי ישראלית שיש"
לאורך שידור התכנית חברי המערכת זכו להישגים רבים, בין אם בהכנסת נוכלים מאחורי סורג ובריח ובין אם בהעלאת המודעות בציבור לקומבינות בקרב בעלי המקצוע, זאת אולי גם הסיבה העיקרית שהכט מתקשה לבחור אירוע משמעותי אחד. מה שהוא דווקא כן לקח מהתכנית זה את החומר האנושי שהכיר לאורך הדרך. "מה שאני זוכר זה את האנשים הנהדרים שפגשנו ממטולה ועד אילת. פגשנו צדיקים ועם חלקם אני מיודד עד היום, מרימים טלפון, מברכים בחגים. אבל מה זה צדיק? אנחנו הרי כמעט פירקנו את המושג שנקרא צדיק".
למה?
"כשאומרים צדיק מתכוונים לאיש עם תכונות יוצאות דופן, ולמי אנחנו קוראים צדיק בתכנית? למי שעושה את מה שהוא צריך לעשות. זה בן אדם שעשה את העבודה כמו שמצופה ממנו ולא גנב אותנו. אז הפחתנו ממעמד הצדיק. אבל לאנשים האלה מגיע, כי בכל זאת, בתוך הביצה שהם פועלים קשה לשמור על היושר הבסיסי. אתה רואה שהאחרים, הרשעים, עוקפים אותך. הדוגמה שאני תמיד נותן זה שאתה עומד בצומת עמוס, וכדי לפנות ימינה אתה צריך להיות בנתיב מסוים. אז אתה עומד שם כבר חצי שעה ורואה שבלי סוף עוקפים אותך בנתיב שאמור לנסוע ישר. אתה מכיר את זה, ממש לפני הפנייה הוא חותך פנימה ועוקף אותך, ובגללו יש לך את התחושה שאתה נוסע אחורה. אז אתה אומר לעצמך: 'מה, אני מטומטם? אני פראייר? יאללה בוא נסחוב את ההגה שמאלה, נעקוף כמו כולם ונהיה כמו כולם. אז הצדיק אומר לעצמו: 'לא, אני אשאר במסלול הנכון כי זו הדרך היחידה שבה אפשר ללכת במדינה מסודרת'".
אתה חושב שהתנהגות כזאת מאפיינת בעיקר את הישראלים?
"לא שאלה בכלל. לצערי אני אומר, שזאת התכנית הכי ישראלית שיש. אנחנו הראינו באחד הפרקים בסדרה 'בין אריזונה לנס ציונה', למה בארה"ב לא צריך את 'יצאת צדיק'. כי על קומבינות שאצלנו אנשי מקצוע עושים באותה הטבעיות שבה הם נושמים, שם בן אדם חוטף 14 שנות מאסר. פה כלום. פה זה סטנדרט. או מדינות כמו גרמניה, שכדי להיות שרברב אתה צריך ללמוד שנים, אתה חבר באיגוד שאם אתה חורג מכלליו מעיפים אותך, שם אתה לא יכול לבוא ולעשות עבודה בלי שאתה מבוטח, בלי שיש לך אישורים. כדי להיות אינסטלטור אתה צריך שלוש שנים של להיות סטאז'ר, פה אחרי שלוש שנים סטאז' אתה מצנתר".
מה שקורה בחו"ל יכול לקרות גם בישראל?
"חובה שזה יקרה. אין ברירה, זה חייב להיות. לכן אני הולך אבל התכנית תמשך. אחד ההישגים של התכנית, שרק בשנתיים-שלוש האחרונות הצלחנו לגרום לכך, זה שהמדינה נכנסת לסיפור. במשך שנים גנבו אותך, באמת רימו אותך, עשו תרגילים, שברו לך קיר שלא צריך, עשקו אותך והדוגמאות הקלאסיות אלה הזקנים. מנצלים את מצוקתם, את חולשתם, את חוסר האונים שלהם וגונבים אותם. עד עכשיו המדינה לא התערבה, ובעקבות 'יצאת צדיק' היום יש שרברבים שיושבים שש שנים בכלא. אנשים הבינו שעל דברים כאלה משלמים, זאת נקודת התייחסות".
אז איך ייראו החיים שלך עכשיו בלי "יצאת צדיק"?
"מה, כיף לי. פעם ראשונה מזה 26 שנים שאין לי תכנית טלוויזיה על הראש וזה כיף לי. אני מנהל תחנת רדיו, אני עסוק בעיתונות מקומית, בחירות לרשויות המקומיות, צלחתי מלאה. רק לפני חודש סיימנו להקרין סדרה שהנחתי, ככה שזה טרי. הכל טוב, ככה בדיוק רציתי לסיים את זה".
יכול להיות שאחרי הפרידה בעלי המקצוע יורידו כוננות?
"לא, לא, חד משמעית לא. היום כל אחד עושה את המבחנים של 'יצאת צדיק'. אנשים שמים מצלמות, אנשים בודקים, שואלים ויודעים להתגונן מפני קומבינות. גם בעלי המקצוע הבינו שזה לא שדה בר שבו אתה עושה מה שאתה רוצה. אוטוטו התכנית גם תחזור".
מה המסקנה מ-15 שנות העשייה האחרונות?
"הדבר הכי פשוט. חז"לינו כבר תבעו את המונח 'שנת ישרים' – אם אתה בסדר, אתה ישן בשקט. בכל תחום בחיים עדיף ללכת בדרך המלך ולא להסתבך. אם אתה עושה את העבודה שלך כמו שצריך, אתה לא תקבל פתאום שיחת טלפון מתכנית טלוויזיה ותשמע 'סאנשיין, בוא לתת לנו תגובה'".
"יצאת צדיק" עם חיים הכט: תוכנית פרידה מיוחדת. הערב (שלישי) ב-21:00, קשת, ערוץ 12