לפני כשבועיים פירסם הרב יוסף רון טור שמספר את סיפורו האישי כרב, הומוסקסואל אורתודוקסי. הוא קרא לציבור הדתי להתחיל להתמודד עם הסוגיה והסביר איך לדעתו ניתן ליישב את העניין. לאור הטוקבקים הרבים שהועלו באתר, הרב כתב מאמר תגובה לטוקבקסטים.
תגובת הרב
כידוע, סוגית בעלי הנטייה ההומוסקסואלית היא מהסוגיות המורכבות בעולמם של החיים ובעולמה של היהדות. הדרך האמונית, ההלכתית, והרגישה להתמודדות עם הנושא היא עיסוק בסוגיה זו מתוך נקודת עומק המכירה בכך שמחד-גיסא אין כל היתר לקיום משכב זכור, ומאידך-גיסא ישנם בחורים הומוסקסואלים שמחפשים דרך לחיות חיים דתיים.
אנו מאמינים כי אין אדם שאין טעם לקיומו, ושאין לו שליחות. פעמים שהשליחות היא נוראה וקשה, ואין בה את התגשמות כל החלומות האישיים. ואולי דווקא החיים של מי שצריך להתמודד עם שליחות מורכבת, יכולים להפוך לחיים שהם רבי משמעות יותר מכולם, כי הם חיים של התמודדות, של יצירה מתוך כאב, של קשר עמוק שיכול להיווצר עם האלוהים. דווקא מתוך השליחות המורכבת הזאת.
בעניין ההלכתי -
ההלכה עוסקת בפעילויות מיניות, אך לא בזהויות מיניות. בהלכה אין איסור על זהות הומוסקסואלית - ישנם יצרים מיניים שיש לשלוט בהם. ההלכה אינה מוקיעה את ההומוסקסואליות כי אם את האקט שעליו אסרה תורתנו- משכב זכור.
בשל העובדה כי ההלכה כלל לא עוסקת בזהות הומוסקסואלית, היא עוסקת באיסור המגע המיני, ואין בה התייחסות מפורשת לחיבוק הנובע ממניעים מיניים וגם לא לדיני צניעות במובן הזה של המילה. אף על פי כן, ישנו איסור כללי של התורה ממנו נלמדים כל דיני צניעות והוא "ונשמרת מכל דבר רע". נראה כי מבחינת ההדרכה הכללית אדם צריך להשתדל לעשות את שביכולתו על מנת לא לעבור על איסורים.
יהדות אינה עניין של הכל או לא כלום, "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ועל כל אחד להשתדל בעבודת הבורא באותו מצב ובאותה נקודה בה הוא נמצא. על המבקש להתחזק ולחיות בדרכה של תורה, לא להשלות את עצמו, ולא לסבור כי ניתן לעשות זאת בלי לקבל על עצמו עול, רצוי באהבה. עול מצוות הוא עול, כמו העול של ההתמודדות המלאה וע"י כך האהבה נובעת מהקומות העמוקות יותר שעול זה מרומם ומנשא אותנו, מעבר להיותו מצוות ה'.
איסור "זרע לבטלה" ו"לא תנאף" שייך לכל אחד ואין הוא בלעדי להומוסקסואלים. לגבי קידושין – אכן כתוב כי אין כותבים גימוסיות (=כתובות) בין גבר לגבר ואשה לאשה, אך ארגון הו"ד לא ביקש מעולם לאשר קידושין כאלו.
בעניין הדיון הציבורי –
איש מאיתנו לא בחר בזהות הזו ואנו מנסים לעשות את המיטב במסגרת הבחירות הקיימות.
אין בכוונתו כלל ועיקר לשנות את ההלכה, שהיא יסוד קיומנו. מטרתנו היא לדאוג שתינתן ההדרכה הנכונה לבעלי הנטייה בקרב הציבור הדתי והחרדי
הדיון הציבורי אותו אנו מקיימים לא נובע מתוך רצון לחיי הפקרות או נהייה אחר היצר. אנו עושים זאת בגלל הרצון להמשיך ולהיות שייכים לקהילותינו, למשפחותינו ולציבור הדתי בכללו.
המציאות שגורמת לרובנו להישאר בארון לא שינתה את נטייתנו ואת זהותנו. מה שהיא כן גורמת זה להרבה כאב וסבל מיותר.
אנחנו בארגון הו"ד פועלים מכיוון שהגיע הזמן להפסיק את הכאב הזה ולנהל שיח רציני ואחראי, להכיר את האנשים מאחורי הסטיגמות והדעות הקדומות, לשמוע את דברינו ולמצוא פתרון חברתי והלכתי. ארגון הו"ד הינו הארגון העצמאי האורתודוקסי הראשון לדתיים הומוסקסואלים, המחויב לתורת ישראל ולהלכה היהודית. מטרתנו היא הובלת שיח ציבורי, הלכתי וחברתי בקרב ציבור שומרי התו"מ, מתן מענה הולם, אחראי ואיכותי, אוזן- קשבת, תמיכה וייעוץ ראשוני לקשת הרחבה של הומוסקסואלים דתיים. הובלת מהלך להכלה וקבלה של הו"ד בחברה הדתית בעיקר ע"י מסמך העקרונות. ובמיוחד קידום ועשייה למען חברה יהודית וישראלית מתוקנת, חינוך לסובלנות וקבלת האחר בסימן "ואהבת לרעך כמוך". אני, כמו שאר חבריי מחויב להקב"ה, לתורה ולישראל.
בעניין היציאה מן הארון –
היציאה מן הארון אין משמעותה היתר לחטא, ואין משמעה כניעה אוטומטית ליצר המיני או נטיית לגיטימציה לעבירות. "היציאה מהארון" היא יציאה בשל הרצון לחיות חיים אמיתיים של בחור המתמודד התמודדות שהיא מהקשות ביותר ושואף בצדק לתמיכה קהילתית רחבה במה שעובר עליו, בשל אי רצונו להיות בודד. לא אמרתי מעולם כי כל אחד צריך לצאת מהארון, אך יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהבעיות הרבות בחיי שקר והסתרה, פחד ושיתוק. כל אחד צריך להחליט לבדו כיצד לנהל את חייו מול סביבתו.
"שלא ידעו" – זה המשפט הנאמר בבתים רבים כאשר מתגלה דבר מה שלדעת ההורים יש להתבייש בו. עיקר העיקרים מופנה אל המאמץ "שלא ידעו" – שלא ידעו הקרובים, השכנים, חברי הקהילה או מחנכי בית הספר. בשם הפחד מפני "שלא ידעו" נגרמים נזקים רבים ואין סופיים – אנו מעמיסים על עצמנו את חובת ההסתרה, והיא לעצמה מטילה עול כבד על האדם, שאינו יכול לשחרר עצמו ולפעול כפי שטוב לפעול מלכתחילה. הסביבה "מצווה" את כולם על חובת ההשתקה, ומכניסה את שאר בני המשפחה ללחץ. ועיקר העיקרים – אין אנו מתפנים לעשות את מה שנחוץ באמת לעשות, בשל העובדה שפעמים רבות מה שנחוץ יביא לגילוי ה"כתם".
חלק מתיקון החברה הראוי הוא אפוא לצמצם את ההשפעה הגדולה של המשפט "שלא ידעו",
וזאת כדי לגאול את בן/בת משפחה ממצוקתו, ואת ההורים ושאר נושאי שם המשפחה מהחובה שהם נטלו על עצמם להסתיר להתחמק ולהחביא (כמו למשפחה, הדברים מכוונים גם לקהילה הדתית).
לצערי לא מעט נטלו את חייהם, חלק עזבו את אורח החיים הדתי, חלק נפגעו נפשית בצורה קשה. היציאה שלי מן הארון באה כדי לומר: כן, אפשר להיות אדם דתי שומר תורה ומצוות החי ע"פ ההלכה גם עם זהות הומוסקסואלית. היציאה שלי מן הארון באה לומר לכל הבחורים הדתיים הצעירים: הקב"ה אוהב את כולנו, הדת והאמונה צריכה להיות חלק מהותי מהחיים שלכם למרות ההתמודדות, יש למי לפנות ועם מי להתייעץ (אנו מפנים לפסיכולוגים מוסמכים ע"פ חוק שומרי תו"מ) ויש אפשרות לחיי אמת גם אם הם מורכבים.
האם עדיפה שיטת הרבנים שאמרו לבחורים במשך שנים רבות "העיקר תתחתן, אחרי החתונה זה יעבור" ? האם הרבנים מלווים את אותם הזוגות שהתגרשו לאחר שנים רבות וישנו סבל עצום לשני בני הזוג, ילדיהם וסביבתם ? אנחנו לא חלילה נגד נישואין. אנו עוזרים למי שמבקש להתחתן עם אשה כל עוד הדבר עומד בגילוי מפורש לפני הנישואין וראו תשובתי כאן.
כיצד אתם משווים התמודדות עם נטייה מינית או יצר מיני לעבירה של חילול שבת וכיוצא בזה? להיות דתי זו בחירה. אתה אומנם יכול להיוולד בבית דתי למשפחה דתייה, אך אתה בוחר את המשך חייך - האם להישאר דתי, האם לדלל את סל המצוות או לוותר על הכל ? או להיפך, האם אתה חוזר בתשובה ושומר מצוות על אף שלא חונכת כך?
לעומת זאת, להיות הומו זו לא בחירה. האם זה גנטי? האם זה נרכש מהחברה? אין זה משנה בעצם, כל עוד ידוע שאין פה בחירה, שזה מה שיש וזהו. אם כך, למעשה, לא בחרנו להיות הומו דתי. נולדנו הומואים, בחרנו להישאר דתיים. אין דבר כזה "זהות של מחללי שבת" ואי אפשר בכלל להשוות בין עבירה כזו מתוך בחירה מוחלטת ובמזיד להתמודדות עם יצר מיני וד"ל.
עידן השתיקה הגיע לקיצו
כדי לדעת איך לעצב תגובה הלכתית לכל שאלות החיים כפי שאנו בארגון הו"ד מבקשים, הדבר המינימלי המתבקש מאנשי ההלכה הוא הבנה עמוקה של התורה ואוזן קשבת לאנשים הנאבקים עם שאלת חיים זו.
עימות בין שאלות חדשות יכול לעתים ליצור "חידוש", מאזן חדש של שיקולים וערכים שהיו קיימים תמיד.פסק דין לא יינתן ללא שמיעתן של עדויות אישיות, ועד כה דתיים הומוסקסואלים לא נתבקשו להעיד על אורח חייהם. דיאלוג אמיתי בין אנשי ההלכה לבין דתיים הומוסקסואלים הוא חיוני לפני כל שקלא וטריא הלכתי.
עידן ההשתקה מתקרב לקצו גם מפני שלרבנים אין יותר מדי ברירה. בעיות היו גם בעבר, ואנשים חיו איתן בפחד ובהשתקה שגרמו להם לסבל גדול ומיותר. אלא שהיום אנשים לא מוכנים לשמור בבטן. הכל עולה לדיון, וצריך לתת לאנשים כלים להתמודד עם שאלות החיים. אנחנו רוצים שחז"ל ודבריהם יהיו מודל שלאורו אנחנו מחנכים דווקא מתוך החשיבות שאנו מייחס להלכה, אנו מאמין שחשוב לקיים דיון אחראי ורציני כיום.
אנו מאמינים בחוסנה של החברה היהודית הדתית ובחוזק ערכיה ואמונתה, אשר רק בזכותם ובזכות שמירה עליהם תתאפשר הכלתם של ההו"ד בקרבנו. לכן, אין בהכלה זו בכדי להוות איום של ממש ולערער את חוזק יסודות החברה הדתית וערכיה.
אין ההלכה היהודית מסכימה עם קיום ״חללים פנויים״, והיא רואה כאתגר את תיקון האדם על כל מרכיבי אישיותו. לאור מגמה זו נמצא בספרות ההלכתית התייחסות והדרכה מפורטות ומדוקדקות גם ביחס לעולמו האינטימי של האדם על רגשותיו ועל יצריו. סבורני שאסור להמשיך במדיניות השתיקה וה״סודיות״ שאפיינה את ההתייחסות לנושא המיני במגזר הדתי, לא כל שכן בהתמודדות עם נטייה הומוסקסואלית.
עלינו לחתור לקיום דיון פתוח וקשוב לאדם ולבעיותיו. עלינו להראות לו שיש בידי ההלכה היהודית תשובות ובעיקר דרך חיים כוללת טובה יותר, המסוגלת להציע הדרכה והכוונה ישרה לאדם באשר הוא, על כל רובדי אישיותו.
לסיכום, אני מקווה שכל אדם יוכל לצעוד בשביל חיי האמת, מתוך אחריות ושיקול דעת, מתוך הבנה, סובלנות ושוויון. אנחנו כארגון דתי אורתודוקסי הפועל בשת"פ עם רבנים ואנשי מקצוע שומרי תורה ומצוות, קוראים לרבנים ולמנהיגי הציבור הדתי לאמץ ולאשר את "מסמך העקרונות" שהוא פתרון הלכתי- חברתי לסוגיה זו ע"פ כל כללי ההלכה היהודית.
"ונתתי להם בביתי ובחומותי, יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא יכרת" (ישעיהו נ"ו/ ד-ה). הנביא אמר כי ישנן מספר דרכים על-ידן ניתן להיכלל בברית. ישנו דבר נצחי יותר מההמשכיות אותה מעניקים ילדים. בבית האל ישנו יד ושם לכל אדם הנאמן לברית ה'. משמעות השם בתנ"ך היא מהות ההוויה של הגוף הנקרא באותו שם.
השם מועבר במשך הדורות על-ידי הצאצאים. אך יש סוג נוסף של שם, שם אשר הנו "טוב מבנים ומבנות", והוא הנאמנות לברית. הברית מועברת הלאה במשך הדורות על-ידי אותם אנשים המיישמים אותה בהווה. נאמנות לברית נמדדת בבית ה'. אף אם שמו של אדם לא מועבר הלאה באמצעות ילדיו, שמו הנצחי יהיה חרוט על הקירות, אם הוא יהיה נאמן לברית. בעניין זה אני מציע לכם לקרוא את הלכות כבוד תלמיד חכם הקובעים כי כבוד רבו עולה על כבוד אביו כיון שרבו מביאו לחיי העולם הבא.
אנא מכם, קראו את מסמכי הו"ד ולפני שאתם תוקפים אוטומטית תזכרו כי "חביב אדם שנברא בצלם" ו"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" קצת ענווה ורגישות לא תזיק לאף אחד מאיתנו.
שבוע טוב ומבורך לכל בית ישראל,
רון יוסף – רב אורתודוקסי הומוסקסואל, בעל הסמכה לדיינות ורב קהילה.