האינסטינקט הראשוני היה לסרב להצעה - בתור מי שהיה שנים רבות בצבא, הרעיון של להיכנס שוב פנימה והפעם על מנת לבדוק האם קיימים כשלים ופגמים, היה מאד לא פשוט. החשש היה לפגוע בצבא, שם עדיין נמצאים רבים מחברי ובעיקר להיתפס שם כ"בוגד".
השיקול העיקרי שהוביל אותי בסופו של דבר להיכנס כשתול היה קודם כל הסקרנות, האתגר והעניין שהיו כרוכים בכל התהליך. על מנת להרגיע את המצפון המעיק, העמדתי אל מול עיניי את ההבנה שאולי בעזרת התוכנית נוכל לשנות ולשפר תקלות שייתכן ונמצא במהלך שיטוטי בבסיסים - תהליך שאכן קרה ועליו שמחתי.
איך הכינו אותך לתפקיד?
ההכנה הייתה בעיקרה מנטאלית וכללה נסיונות לשכנע אותי שאיני עושה דבר פסול אלא מתחיל תהליך שיוביל בסופו של דבר לשיפורים ולתיקון ליקויים בצבא - במידה וכאלה אכן יימצאו. כמו כן היו שיחות על קשיים שאני עשוי להיתקל בהם בשבועות בהם למעשה אהיה מנותק מהסביבה הטבעית שלי ותחת זהות שהיא לא ממש שלי.
מעבר לכך הייתה גם הכנה טכנית, שכללה הדרכה מפורטת על מגוון אמצעי הצילום שלקחתי איתי.
האם היו רגעים בהם ממש פחדת?
עד כמה שזה מפתיע, על אף שהייתי בסיטואציות לא פשוטות ועמדתי בפני חשיפת זהותי, הרגע בו הכי פחדתי היה דווקא בתורנות מטבח שביצעתי לקראת סיום שהותי בבסיס. הטבח התחיל לשאול אותי שאלות רבות בנוגע לרקע שלי ובנוגע להימצאותי במקום. הוא צלצל לשליש ודיבר איתו עליי ארוכות. הפחד הגדול מחשיפתי (ודווקא בתורנות מטבח..), התפוגג כשהבנתי מהשיחה שהטבח מנסה להציב אותי בתפקיד עובד מטבח...
באיזשהו שלב, לאחר ימים רבים בבסיס, הרגשתי שאני כבר לא מסוגל להיות שם והחלטתי למתוח את הגבולות עד כמה שניתן. הוצאתי את מצלמת הוידיאו, שעד אז הקפדתי להצניע והתחלתי להסתובב בבסיס כשאני מצלם בגלוי, מתוך איזשהו רצון לראות אם יגלו אותי סוף סוף. צילמתי טנקים, חיילים וקצינים דיברו למצלמה, צילמתי בשק"ם, בחדר האוכל ואף מול לשכת מפקד הבסיס. גם אז, כך הסתבר למרבה הצער, לא עוררתי מספיק חשד.
האם היו רגעים בהם היית קרוב להיתפס?
היו מספר מקרים בהם הייתי מאד קרוב להיתפס ומקרה אחד שאף נתפסתי - אם כי לא נחשפתי. היה זה בבסיס חיל האוויר, שם מתוך התגרות (וטיפשות) צילמתי את עצמי עומד ליד מטוס קרב. נקראתי לאחד הקצינים שם, שבדק אותי ולבסוף שלח אותי מחוץ לבסיס מבלי לעשות דבר. לשמחתי הצלחתי תוך כדי שיחה איתו להחביא את המצלמה הנסתרת וכך נמנעה חשיפתי בטרם עת.
האם היו רגעים בהם חשבת להפסיק את התהליך?
היה רגע אחד בו חשבתי להפסיק וזה היה לאחר שיצאתי מבסיס חיל האויר לאחר שנתפסתי. הרגשתי שסיימתי את המשימה והייתי קרוב מדי להיחשף. רציתי לסיים הכל ולחזור הביתה. לאורלי היו תכנונים אחרים.
איך הרגשת כשהבנת שמחדלים חמורים מתבצעים מול עיניך - ונאלצת לשתוק?
לא נחשפתי לפשעים אלא לרשלנות, גם אם לעיתים פושעת. היה לי ברור שהאפקט יהיה הרבה יותר משמעותי אם 'אתאפק' ואת החשיפה נבצע על פי התוכנית, בצורה מסודרת ומרוכזת. יחד עם זאת, ולאורך כל הדרך, היה לי ברור שאם אתקל בפשעים או עבירות חמורות במיוחד אדאג לפעול לתקנם באותו הרגע.
לאורך כל התקופה ובכל מקום בו הייתי דאגתי בקנאות לתכנן לסיפור כיסוי למקרה שאתפס. דבר זה הוכיח את עצמו במקרה של התחקור בחיל האוויר - מה שהוציא אותי מהתסבוכת היה צו שהכנתי לעצמי מס' ימים קודם לכן בבסיס הקודם - שם נכנסתי למשרד, ביקשתי מקצינה צו ריק וחותמת והכנתי לעצמי צו לחיל האוויר. השימוש בצו היה, כאמור, לא על מנת להיכנס לבסיס, אלא רק לחזק את סיפור הכיסוי במקרה הצורך.
האם היו לך רגשות אשמה על חשיפת אנשים שהפכו לחברים?
לכל אורך התקופה השתדלתי לא להיקשר, עד כמה שניתן, לאנשים ולגורמים שהייתי עשוי להפלילם. זכור לי במיוחד מקרה בו נכנסתי למשרדו של מח"ט ובעודי שולף ממחשבו מסמכים מסווגים ופקודות מבצע נתקלתי בתמונה שלו עם ילדיו. במשך דקות ארוכות כרסמו בי רגשות האשמה על האדם החביב בתמונה שייתכן וייפגע מחשיפתי, אולם, במקרה הספציפי הזה, המשמעות של המחדל שגיליתי הייתה עשויה להוביל לפגיעה בחיי אדם, כך שהדילמה נפתרה במהרה.
האם היו רגעים בהם הרגשת שאתה הולך לאיבוד בתוך התפקיד?
היו מקרים בהם הרגשתי שאני כל כולי בתוך סיפור הכיסוי שמצאתי לעצמי. הגבולות בין המציאות לדמיון היטשטשו ומצאתי עצמי בתוך שיחות עמוקות, מספר סיפורים ופרטים מחיים- חיים שהם לא ממש חיי. זו הייתה דווקא חוויה מעניינת.
האם אתה מתחרט על החוויה? היית עושה שוב דבר כזה?
הדבר היחיד שאני מתחרט עליו הוא המשבר שנוצר ביני לבין צה"ל בעקבות חשיפת התחקיר. הפעולות הראשונות שננקטו בצבא עם החשיפה, עוד טרם תיקון הליקויים, היו הכפשת שמי במכתב שהופץ בכלל הצבא ובמקביל הרחקתי משירות מילואים אליו נקראתי. עם חשיפת כל פרטי התחקיר מול גורמי הצבא ומול חברי ועדת חוץ ובטחון בכנסת, הוחזרתי לשירות מילואים ואף הופץ תחקיר מתקן ורציני בצה"ל.
יחד עם זאת ולמרות הכול, לא הייתי מוותר על החוויה הזו- מעבר לחוויה הייחודית והמעניינת שזכיתי לקחת בה חלק, שמחתי לגלות שצה"ל אכן קיבל לבסוף את הממצאים ופעל בנחישות ובאומץ לתיקון הליקויים שנמצאו. זו הייתה, כאמור, המטרה העיקרית של ההשתתפות בתכנית ועל כך שמחתי.
כיצד אתה מרגיש שהחוויה שינתה אותך?
החוויה חשפה אותי לנורמות וכשלים, שעל אף שהייתי שנים רבות במערכת הצבאית, לא הייתי ער להם (או שבחרתי להתעלם מקיומם). האהבה והאמון הבלתי מותנים שלי בצה"ל התערערו מעט ושבתי מהמשימה הרבה יותר מפוכח והרבה פחות תמים. יחד עם זאת, לצה"ל עדיין חלק גדול בליבי ואני מחכה כבר לשירות המילואים הבא (למרות שאני יכול לנחש ששם לא ממש מחכים לי).