כמה אנחנו שונאות שאומרים עלינו שאנחנו נמשכות לגברים מניאקים. עבור פמיניסטית כמוני זו אמירה שמיד מעמידה אותי על הרגליים האחוריות. "אני אוהבת מניאקים?! אין מצב!", אני מזדעקת ומיד נחלצת להגנת שאר אחיותיי הנשים: "ואני גם לא מאמינה שבאמת יש מישהי אוהבת שרע לה". ההיפך הוא הנכון, אני טוענת – נשים מחפשות אהבה, ויותר מזה הן מחפשות ביטחון. אנחנו רוצות לדעת שרוצים אותנו. נקודה.
אבל התזה הזאת, שמלווה אותי באדיקות מאז ימי הדייטים הראשונים שלי אי שם בגיל 14, קיבלה זעזוע קל כשנתקלתי במחקר שנערך באוניברסיטת וירג'יניה, שאשכרה גילה שבכל הנוגע ליחסים עם גברים, נשים הן לא פחות ממזוכיסטיות.
על פי המחקר הזה, בדיוק כפי שרבים אוהבים לטעון, בכל הנוגע לדייטים נשים אוהבים לענות את עצמן. תוצאות המחקר הצביעו באופן חד משמעי על כך שנשים נמשכות יותר לגברים כשהן לא בטוחות עד כמה הגברים האלה רוצים אותן בחזרה.
המחקר התבצע על 47 נשים, באמצעות הפייסבוק. החוקרים חילקו את הנשים לשלוש קבוצות, והראו להן תמונות פרופיל של ארבעה גברים. לנשים בקבוצה הראשונה נאמר כי הגברים צפו בפרופיל שלהן וכי הם מעוניינים בהן מאוד. לקבוצה השניה נאמר שהגברים חושבים שהן ממוצעות. קבוצת הנשים השלישית הושארה באפלה בנוגע לשאלה עד כמה הגברים שראו את תמונתן חשקו בהן. ומה קרה? נכון, הנשים בקבוצה האחרונה פיתחו אובססיה לגבי הגברים והצהירו כי הן נמשכות אליהם מאוד.
רגע רגע, המחקר הזה לא צריך לשנות את האמונות שלי, כולה 47 נשים, את מי הן מייצגות בכלל? מישהו יכול להתייחס ברצינות למחקר כזה? אז מסתבר שכתב העת Journal of Psychological Science לקח אותו ברצינות ואף פרסם אותו. אז אולי זה בכל זאת יש כאן משהו?
המממ... פתאום אני נזכרת באלי, במוטי, ברועי... כל אלה שהתעקשתי לרצות למרות העובדה המצערת שהם, מצדם, התעקשו (בחוצפה לא מובנת) שלא לרצות אותי בחזרה. ופתאום אני גם נזכרת בדוד, ברוני, ביאיר... אחלה של אנשים שממש רצו אותי אבל אני לא שמתי עליהם.
אז מה, להודות שאולי טעיתי ונשים כן אוהבות מניאקים? לא. אבל אני כן מודה לאלוהים ולשכל הישר שלי שבסוף הביא אותי אל בן זוגי, ילד טוב כפר סבא שהניצוצות שדלקו בעיניים שלו בשניה הראשונה שראה אותי לא כבו עד היום. אותו, בדרך נס, לא נפנפתי למרות שהיה ברור שהוא הכי רוצה אותי בעולם. אז תודה לך שכל ישר, תודה לך לב רחב ותודה לך אהובי.