לקראת עליית התוכנית החדשה של אסי עזר, "היום בעוד שנה" (בקרוב בקשת 12), בה שינוי של שנה קורה ברגע אחד, יצאנו לחפש את השינויים המשמעותיים שלכם. אחת מאותם אנשים שעברו שינוי שכזה היא אלינה גרינשפון, שעזבה את הלימודים, הקריירה והחרדה מאחור והפכה למדריכת יוגה מאושרת. זה השינוי שלה.
אלינה גרינשפון, 26, רווקה לפי החוק, בזוגיות מאושרת עם בן לפי החיים עצמם, מתגוררת בראש העין ("גם זה מהפך! רק עברתי מתל אביב"), מורה להאטה יוגה קלאסית ויזמת פרויקט "יש לי מה ללבוש".
>> החלטתם לעשות שינוי והצלחתם? שתפו את הסיפור שלכם כאן
במשך שלוש השנים של התואר הראשון, חייה של גרינשפון סבבו סביב העבודה, הלימודים והאימונים הכפייתיים בחדר הכושר. "בפועל, לא ישנתי, לא נחתי ולא היה לי מקום לעצמי. למעשה הייתי כל כך 'מוצלחת', שהפסקתי להרגיש כל דבר למעט אפור גדול מאוד שסובב את חיי. התחלתי לפתח חרדות, דימוי עצמי נוראי ולסבול מימים של עצבות שואבת ומרה. הרגשתי שהחיים גדולים עליי, ואני לא יכולה להתמודד איתם עוד".
"בשלב הזה כבר נעזרתי באיש מקצוע שעזר לי לצאת מהמרה השחורה, ואמנם כבר לא הייתי מדוכאת, אבל גם לא הייתי שום דבר אחר. הייתי יושבת בבר עם חברים, צוחקת, מדברת, ובפנים – כלום, אפילו לא טיפה של שמחה".
השינוי הגיע עם סיום התואר, אז גרינשפון לקחה החלטה גורלית. "החלטתי שאני ממשיכה לחיות, ושאני מוצאת פתרון למרה השחורה. תמיד ידעתי שהחיים יכולים להיות אחרת, שאני יכולה להיות מאושרת אם רק אנקה מעליי את הלכלוך. כך הגעתי לאימוני הסאטיה. המאמנת שלי, עדי מהלל, הגדירה את זה כבר במפגשים הראשונים שלנו בדיוק כפי שזה היה במחשבותיי: כדי להרגיש שמחה וליהנות מהשפע שבחיי, צריך קודם לנקות את כל הפחדים והעצב שיושבים מעליהם. וכדי לנקות את אלה – יש להתמודד איתם".
"ואז הגעתי להודו, והודו היא הודו. היא המדינה הכי קיצונית שיש, הכי יפה והכי נוראית. היא בולעת אותך והופכת אותך ומדהימה ומאכזבת, ושמה אותך במצבים שאין מה לעשות איתם חוץ מלהתמודד, ולגלות שיש בך הכוחות לעשות את זה.
"הודו לא שינתה אותי, היא הייתה רק כר פורה לשינוי לקרות, זרז, אם תרצו. עם חזרתי לארץ כל מה שרציתי היה לברוח חזרה להודו, אבל במקום זה לקחתי את השיעורים שלמדתי בה, והתחלתי לראות איך אני מיישמת אותם בחיי שלי – חיי היומיום, ולא חיי החופשה".
איך השינוי בא לידי ביטוי ביומיום?
"את הקבוצה הקמתי עוד לפני הטיסה, אבל המסע להודו חידד את עבורי את החשיבות. הסתובבתי שם חודשים עם תיק מצומצם ומעט מאוד פריטי לבוש. ראיתי אנשים שמשמישים כל חפץ עד שאינו ראוי לשימוש עוד, אנשים שעושים המון משום דבר. כשחזרתי נכנסתי להלם מהגודש של הארון שלי, מהעומס של החפצים על הדירה שלי. רק רציתי להפטר מכל מה שיש לי, לחיות עם המינימום הנדרש ולא סיכה יותר. נפטרתי מרוב החפצים שלי, וזה הוריד המון עומס מהראש ומהלב שלי. הסדר החיצוני השתקף גם פנימה.
"השתניתי בצורה מאוד רצינית גם במראה החיצוני שלי. כשעליתי על הטיסה להודו הייתי שרירית מאוד, עם קוביות בבטן שהיוו את מקור הגאווה שלי ונאחזתי בהן בחיי. בחדר הכושר יצרתי שרירים מכווצים ובולטים, ומראה רזה וחזק. האטה יוגה עושה את ההיפך – מאריכה את השרירים, נותנת מרחב בתוך הגוף.
"אני מרגישה חיבור מחודש לגוף שלי. הפסקתי לנסות להפוך אותו לשדוף ודקיק, ואני מרשה לו להיות בריא ושופע. אני שומרת על משקל בריא, כי הפסקתי לדאוג לאיך אני נראית מבחוץ, והתחלתי לטפל באיך אני 'נראית' מבפנים – בהזנת הגוף בצורה בריאה ומאוזנת ובתרגולי יוגה שמעניקים לגוף כח ולא גוזלים ממנו כח.
גם בסגנון הלבוש השתניתי מאוד. אם פעם אהבתי ללבוש בעיקר בגדים קצרים וצמודים, היום ךא תמצאו שם יותר מדי כאלה בארון. אחרי שגיליתי את חדר הכושר היה לי מאוד חשוב להראות את 'הגוף החדש שלי', והיום יותר חשוב שיהיה לי נוח, כיפי וצבעוני".
ואיך זה עבד לך?
"אנחנו לא יודעים לעצור. אנחנו חיים בעולם כל-כך מהיר, והמיינד שלנו כל כך תזזיתי, שלשבת בשקט זו ממש הצעה מגונה. ללמוד להיות בשקט היה אחד השיעורים הגדולים של חיי, שיעור שאני עדיין לומדת אותו בכל יום. אחרי שחזרתי התחלתי לתרגל בפראנה יוגה קולג' בתל אביב. כעבור כמה חודשים התחלתי ללמוד שם קורס מורים ליוגה. הקורס הזה הוא כזה שמפגיש אדם עם עצמו, ויצאתי ממנו לא רק מורה מעולה ליוגה (והמחמאה היא לא לעצמי, אלא לבית הספר שבו למדתי ולמורתי שאקטי מאי), אלא גם אדם יותר מאוזן ומודע".
"לגמרי. הפכתי מעיתונאית שתמיד לחוצה, למורה ליוגה שלחוצה רק לפעמים ויודעת לשחרר את זה (היי, אני עדיין בן אדם). להיות מורה ליוגה זאת מבחינתי זכות ואחריות. אני מסוגלת לשתף את הידע שרכשתי ולעזור לאנשים למצוא את השקט שלהם, לעזור להם להתמודד יותר טוב עם החיים דרך תרגול היוגה. זו אחריות, מפני שאנחנו לומדים בחיינו שאם אין כאב אין הישג, וזה באחריותי ללמד אותם שהיעדר כאב הוא ההישג הכי גדול, מה שאומר להיות מורה שבראש מעייניה נמצאת הבטיחות והביטחון של תלמידיה.
בשנה האחרונה התחלתי גם להתמודד עם המוות של גל, וחברתי לעמותת 'האהוב שלא שב', שמסייע לחברות של חללי צה"ל. לראשונה בחיי דיברתי השנה באזכרה שלו וגם בטקס הזיכרון של העמותה, מה שדרש ממני המון אומץ שלא היה לי לפני אותו 'שינוי'".
עוד ב"היום בעוד שנה":
- הזוי פה: הרגעים המטורפים של "היום בעוד שנה" מעבר לים
- ממכורה לשופינג למכורת יד שנייה: "הפסקתי לקנות בגדים"
- שמה פס: להתראות איפור, שלום שיער לבן
אילו יכולת לחזור בזמן, מה היית אומר לאלינה של פעם?
"שהיא חשובה ואהובה. זה כל מה שהייתי צריכה, כדי להתניע את השינוי המדהים הזה. ולמי שקורא את השורות האלה, אני מציעה את שני הסנט שלי: אחת הדרכים הנפלאות לאושר, היא להבין (אבל באמת באמת) שאף אחד בעולם לא רואה את החיים דרך העיניים שלכם. אנשים תמיד יהיו שונים מכם, גם הקרובים ביותר. הם יחשבו שונה, וידברו שונה, ויתנהגו שונה ממה שאתם מצפים מהם. אז אל תקחו שום דבר באופן אישי, ונסו לבוא מכוונות טובות. אה, והכי חשוב: תרגלו יוגה!"
איפה נראה אותך בעוד שנה מהיום?
"אני לא יודעת לחזות את העתיד. בתקווה, נראה אותי מצליחה לתת את מתנת היוגה לכמה שיותר אנשים".
רוצים במתנת היוגה? מוזמנים להצטרף לתרגול פתוח של האטה יוגה קלאסית, ב-21.6, אגם הצלילים ראש העין. לפרטים נוספים
>> רוצים לצפות בעוד שינויים מהעולם? הנה 5 סיפורים על שינוי של שנה ברגע אחד
>> החלטתם לעשות שינוי והצלחתם? שתפו את הסיפור שלכם כאן
"היום בעוד שנה": בקרוב בקשת תוכנית חדשה בהנחיית אסי עזר, ערוץ 12