לשלמה בראבא מלאו בקיץ האחרון 70. את תפקידיו הרבים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה שהפכו אותו לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית קשה לסכם בכמה משפטים, אבל אם יש משהו שניכר זה שהקומיקאי הוותיק פשוט לא מתעייף לרגע.
מחר (שישי) תעלה בערוץ 12 סדרה קומית חדשה בשם "הנחלה" בה יגלם בראבא את אריק פיילוט - מושבניק, אב למשפחה גדולה, שמנסה להרוויח את לחמו מגידול אבוקדואים ובהמשך גם משלל יוזמות הזויות שלרוב משתבשות בצורה הכי מצחיקה שאפשר.
"אריק הוא כמו דמות הפלמ"חניק בימים ההם, סוג של קריקטורה למושבניק בעל כל התכונות הגרועות שיש לישראלים", מספר בראבא, "הוא שוביניסט, מאצ'ו, גזען, קמצן וכעסן, בקיצור - לא יקבל את הפרס של האחות תרזה. כמו רוב הדמויות שלי גם הוא בהשראת אבא שלי שתמיד מיהר לכעוס. הוא גרסה יצירתית של הישראלי המכוער, אבל אי אפשר שלא לחבב אותו".
את הכעס הזה אתה מכיר מקרוב?
"אני פרח מנתניה שצועק ברמזורים. בכביש אני יכול פתאום לאבד שליטה ולצרוח. אני אמנם מתנצל אחרי זה, אבל אני מוצא את עצמי הרבה פעמים בסיטואציות שאני לא גאה בהן. כולנו מלאי חולשות וכל אחד בטוח שהוא הפרי הפגום שעל העץ, הבעיה שאנחנו לא יודעים לחבק את חצי הכוס המלאה שבנו".
בראבא אמנם לא התגורר מעולם במושב, אבל עצי פרי ובעלי חיים שמשוטטים חופשי לא זרים לו. "גדלתי בשכונת עוני בנתניה שדימתה חיים של מושב. היו לנו בחצר תרנגולות ואווזים ושתלנו עצי פיטנגו ושזיפים", הוא מתאר, "אבא שלי היה חלוץ וגר בקיבוץ. אני שילוב, קצת קיבוצניק וקצת נהג משאית", הוא צוחק.
את ילדיו של בראבא בסדרה מגלמים שני כהן, נלי תגר ומשה אשכנזי ואת העבודה מולם בסדרה הוא מכנה "מפגש קומיקאים בין-דורי". "זה היה מין כור היתוך בן-גוריוני שיצר אירוע קומי שלא ראינו", הוא מספר, "זה אירוע חלוצי מתחום ההומור. היו לנו בצילומים כמה רגעים בלתי נשכחים. באחד הלילות הקפואים צילמתי סצינות בתוך מחראה בעומק של עשרה מטרים. יש חור, אתה יורד ולמטה מחכה גיהינום, מה שנקרא 'ארץ החרא'. ביליתי שם חצי יום ואחר כך רחצתי את עצמי שלושה ימים עם אקונומיקה, כמו שטראמפ אוהב".
"היה גם לילה פסיכי אחד שתקעו אותי על עץ ואחר כך שכחו אותי שם", הוא נזכר, משועשע, "לא היה לי טלפון, אז צרחתי מצמרת העץ ששכחו אותי".
משהו במשפחה המוטרפת בסדרה מזכיר לך את המשפחה שלך?
"המשפחה שלי אוהבת לצייר על הקירות. אם תבואו לבית שלנו לא תאמינו, זה נראה כמו איזה מתנ"ס שיצא מדעתו. כל הקירות צבועים בציורים, זה כבר לא הגיוני. הדירה שכורה, אז נצטרך כמובן לצבוע את הבית כשנעזוב".
מה דעתך על לערבב עסקים ומשפחה. במשפחת פיילוט זה פחות עובד.
"כולנו התנסנו בזה פעם. כל הנושא של פרנסה ובית דורש תיקון. אנחנו יוצאים החוצה לצוד ולמלא את האסם, כסף כסף כסף, ושמה אנחנו במיטבנו, מוציאים את כל האנרגיות. המשפחה מקבלת את השאריות במקרה הטוב ואת הזבל במקרה הרע. בעבר הייתי מכוון למקצוע ולהצגות בערב, במקום להבין שההצגות בערב זה שולי ושהמשפחה היא הדבר המרכזי. המשפחה הייתה מקבלת שאריות של בעל עייף שרוצה שיניחו לו כשהוא חוזר הביתה. צריכים להפוך את היחס, להשקיע את האנרגיה בבית במקום בחוץ".
"הקורונה היא רעידת אדמה, הזדמנות בשבילנו להתעורר ולעשות חשבון נפש"
בראבא, כמו רבים בעולם התרבות, מתמודד עם ירידה בהכנסות בעקבות ביטול המופעים, סגירת התיאטראות והקפאת פרויקטים רבים. בעוד שלו יש את האפשרות להחזיק את הראש מעל המים בתקופה הזאת, הוא צופה ברבים מחבריו מתמודדים עם קושי וייאוש. "חבריי במצוקה שאי אפשר לתאר. גם ההכנסה שלי נחתכה ב-80%, אבל אני לפחות מופיע קצת בטלוויזיה. חבריי ממש בהישרדות אמיתית", הוא מספר.
"הממשלה לא נותנת מענה. אני קורא לגורמים הממלכתיים לפתור את המצוקה הזאת שחווים כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה זמן. חבריי, שהם עצמי ובשרי, יתומים מפרנסה ובאופק אין שום פיתרון".
בחודשים האחרונים הוא משקיע את הזמן שהתפנה לו בהסתכלות פנימה ובהרהור לא רק על מה שקורה במדינה אלא גם מעבר לכך: "הקורונה קראה לכולנו לעצור ולעשות חשבון נפש רוחני ביחס שלנו לכדור הארץ, לבעלי החיים וגם לעצמנו. אנחנו במירוץ מטורף, כמעט ולא נאמנים לחלומות שלנו, לאותנטיות שלנו ולדברים שבאמת רצינו לעשות".
"כולנו במירוץ הישרדותי-חומרי בעולם קפיטליסטי", הוא מסביר, "שני הילדים שלי בהייטק. אחד פסנתרן מחונן, השני זמר נהדר. ההייטק חטף לי את שני הילדים. במקום שידלגו על הגבעות, הם יושבים בחדר עם עוד 50 אנשים וארבעה חלונות מול מסכים קטנים ונובלים שם. אנחנו בעידן נורא לא משמח, זה ההפך מחופש. אנחנו כולאים את עצמנו בתוך מסע חומרי".
אתה חושב שזאת הזדמנות לעשות חישוב מסלול מחדש?
"יש לנו עכשיו הזדמנות לעצור ולעשות 'פריש-מיש', להסתכל מחדש על החיים שלנו ולהתעורר. אלה החיים שבחרנו? זאת העבודה שהיינו רוצים? מה אנחנו מעניקים לעצמנו, איפה אנחנו מחבקים את עצמנו? האם אנחנו רוצים להמשיך במרדף הזה?".
וברמה הלאומית?
"לא מזמן ביקר בארץ איש רוח שביקש להפיץ את הבשורה ולהגיד לנו שבזמן שאנחנו רבים פה בין ימין לשמאל וכן סיפוח-לא סיפוח, האדמה תבלע אותנו. השריפות באוסטרליה הן רמזים, הקורונה זה רק פרומו. קריאת השכמה. זאת רעידת אדמה אנרגטית שמבקשת שלא נחזור לאותה התחנה שהיינו בה לפני שהכל התחיל. צריכים להתעורר ולהבין שיש לנו אחריות לילדים ולנכדים שלנו. בין החרדות למסיכות מתחבאת הזדמנות לשינוי חיובי".