מהקיבוץ אל העיר וחזרה: כשההשראה הקולינרית שלך בתור ילדה היא חדר האוכל של הקיבוץ, זה לא מובן מאליו שהכיוון המקצועי שאת בוחרת בחיים הוא הכי עמוק בתוך עולם הקונדיטוריה. בשמת וינר שוורצברד הגיעה מהנוף הירוק של הקיבוץ אל האפור הגדול של העיר והתחילה את דרכה במטבחים של מסעדות. לא בטוח שהיא האמינה שתגיע להיות חלק מארבעת הפיינליסטים של "הקינוח המושלם" (הגמר הגדול בשבת, אחרי החדשות, קשת 12), יחד עם לירון טאקו, מור מזרחי ומיכאל זורין.
בהמשך חייה היא חזרה אל הקיבוץ, הפעם יחד עם בעלה. שם הם פתחו קונדיטוריה ומסעדה. כל אחד השליט של הממלכה שלו, כך היא מספרת: "זה שני בתי עסק שונים שממוקמים במקומות נפרדים בקיבוץ. פתחנו את המסעדה שנה וחצי אחרי שפתחנו את הקונדיטוריה. הייתה לנו קונדיטוריה ומעדנייה ששילבה את האהבה של שנינו, עודד היה קם בבוקר, עושה קניות ומכין אוכל לשבת שאפשר לקחת הביתה, אנחנו נורא אוהבים לארח וזה מקום של מפגש".
גדלת בקיבוץ במרחבים גדולים ופתוחים ואז עברת למרכז בגיל צעיר, איך היה המעבר החד?
"למדתי בתיכון שהיה על הכנרת. זה מרחבים של דשא והוא פרוס על כמה עשרות ק''מ. לפעמים היינו הולכים לשחות בכנרת והולכים לעשות שיעורים בחוץ ובכיתה י''א עברתי לגבעתיים. אני זוכרת את היום הראשון שהגעתי לבית ספר, הוא היה בנוי משלושה בניינים ענקיים מבטון עם עץ אחד ועציץ בכניסה. היה לי גם נורא קשה להירדם בלילות כי כל הזמן שמעתי אוטובוסים ואת הרעש של המשאית זבל".
סיפרת באודישן שהריח בחדר אוכל עשה לך רע. יש מאכל מסוים ששנאת במיוחד?
"כן ברור, כוסמת חומה. הייתה עגלה שנקראה 'עגלת דיאטה', של האנשים שאוכלים אוכל מיוחד. הייתי מפסיקה את הנשימה כל פעם שהייתי עוברת לידה, זה ממש היה לי ריח חזק בתור ילדה".
את השופטים היא הצליחה להרשים עם טכניקות ייחודיות ושילובי טעמים מפתיעים, אבל בגמר הגדול היא תצטרך בפעם הראשונה להציג את הקינוח שלה לשופט אורח מיוחד - פייר ארמה. אחד מהקונדיטורים המוכרים בעולם ובצרפת בפרט, שיש הטוענים כי הוא נחשב לאבי הקונדיטוריה המודרנית. בשמת שרואה בו בין היתר מנטור שלה מתחילת הדרך, משתפת פרטים על קינוח הגמר בהשראתו: "הוא אחד המנטורים שליוו אותי בתחילת דרכי עוד לפני שהיה בכלל אינטרנט. הייתי עושה מאמצים להשיג ספרים שלו באנגלית בהוצאה מיוחדת. בחרתי לעשות קינוח בהשראת מקרון שמן הזית שלו".
איך ההרגשה להיות במעמד הזה?
"מרגשת ומשמחת. היה שלב שמאוד הופתעתי שעברתי את חצי הגמר כי הם טעמו את המנה שלי אחרונה, אז שמעתי את כל השבחים שהם נתנו לכולם. ברגע שהם העבירו את מור המתמודדת הראשונה, אז היה לי רגע שחשבתי שלא עברתי והרגשתי אכזבה. אז כשאמרו את השם שלי יצא לי פרצוף נורא מופתע שאפילו קרין גורן צחקה עליי".
יש משהו שעזר לך לדעתך להגיע לשלב הזה ולגבור על מתמודדים אחרים?
"אני לא בן אדם תחרותי והיו לי כמה דברים שעזרו לי, כמו העובדה שלא חיפשתי אישור מבחוץ ולא הרגשתי שזה יטלטל את עולמי אם אני אעבור או לא. לקחתי את זה כחוויה חדשה ומסקרנת לחיים ואחרי שיחה עם חברה הבנתי שאני אהיה מי שאני ואביא את עצמי. הרשיתי לעצמי לעוף עם היצירתיות וידעתי ששום דבר לא מגביל אותי, לא חומרי גלם ולא פרקטיקה וזה וואן טיים שואו".
אם הייתה לך את האופציה לשבת עם אחד מהשופטים על קפה ועוגה, במי היית בוחרת?
"כל אחד מהשופטים הוא כל כך שונה ומיוחד בפני עצמו. נניח, מיקי שמו שמביא גם את הפן המקצועי אבל גם הוא כולו רגש וקרין גורן שהיא כזו מקסימה ואנושית ומאוד אכפת לה, את רואה שהיא מתעניינת בבן אדם. אהרוני הוא כל כך מקצועי, עם הרבה ניסיון וידע שזה מרתק ומסקרן לשמוע את הדעה המקצועית שלו על מה שהכנתי. אסטלה היא אנינת טעם, דעתנית ומקצועית מאוד ואבי ביטון שהוא חדש ומפתיע וגם קסם של בן אדם, ששילב את האנושיות אבל הביא גם פשטות וכנות".
מה החטא המתוק שאת מכורה אליו אבל מתביישת בו?
"מין חטיף שיש בו שכבה של מרציפן ומרמלדת פרי בטעם משמש או שזיף וזה מצופה בשוקולד מריר".
פדיחת האפייה הכי ענקית שקרתה לך?
"הייתה לי הזמנה לעוגת פאדג' שוקולד ולקחתי את המגש מהעגלה והיא פשוט נחתה לי על הרגל. היא הייתה לאותו היום".
מה אנשים יופתעו לגלות עלייך?
"התנסיתי בלהטיס מטוס קטן ואני נורא אוהבת לצלם ולתעד, יש לי אלפי תמונות בטלפון".