כל המשתתפים החדשים כבר מוכנים בתחפושות שלהם, מבודדים מהעולם ומנותקים מכל מדיה אפשרית. רגע לפני שהם יעלו לבימת "הזמר במסכה" (מוצאי שבת, אחרי החדשות, ערוץ 12) ויתנו את ההצגה הכי טובה בטלוויזיה, משתתפי העונה הקודמת חלקו מהניסיון שלהם ונתנו טיפים אחרונים לפני שכל הטירוף מתחיל. בשיחה עם mako סיפרו איך מסתירים סוד כזה גדול מהאנשים הכי קרובים, מה עושים כדי לטשטש את הזהות כשאתה בתחפושת ואיך לעזאזל מצליחים לרקוד כשיש לך ראש של סוס על הפנים?
אחד האתגרים הכי גדולים של המשתתפים בתוכנית, זה להצליח לשמור על סוד כל כך גדול בזמן שמדינה שלמה חושדת בך. חני נחמיאס שהייתה השועלה בעונה הקודמת מספרת, "לחוכמת ההמונים הייתה איזו אנרגיה אחרת וממש בתוכנית הראשונה כבר הוצפתי בהודעות. הייתי צריכה להתחיל לשקר במצב נחושה וגיליתי שזה קשה מנשוא. היו צוחקים לי בפרצוף כשהייתי מכחישה. ממש הייתי צריכה תמיכה מההפקה, זה היה ממש קשה".
משה דץ שהסתתר בתחפושת הסוס מסכים עם נחמיאס, "שמירת הסוד היא בלתי אפשרית, זה היה הכי קשה. שיכנעתי את עצמי שזה לא אני. לפעמים קמתי באמצע ביצוע שלי בטלוויזיה והלכתי, בשביל להראות שזה לא מסקרן אותי". גם חיים כהן שהיה מאחורי מסכת התמנון מודה שזה לא היה פשוט עבורו: "קשה מאוד לשמור על סוד במשפחה. צריך להכחיש ולהבין שהם יודעים, אבל אתה לא יכול לאשר".
את נחמיה שטרסלר, הקיפוד, זה פחות ריגש, והוא ידע לגשת לזה בצורה מקצועית ביותר: "האמת שזה לא היה כל כך קשה, כי אני רגיל לשמור סודות כעיתונאי ואף פעם לא מספר עם מי אני נפגש, מה המקורות ועם מי אני מדבר. אני מהדור הקודם של העיתונאים ששומרים על המקורות ועל האינפורמציה קרובה לחזה". ככה גם פרופ' איתמר גרוטו, האפון לשעבר: "כל ההתייחסות לנושא היא כאל 'סוד צבאי', לכן התייחסתי אליו ככזה. השתמשתי בניסיון העבר שלי כשהייתי שותף לסודות בתוקף תפקידיי בצבא ובמשרד הבריאות".
סנדרה שדה, התות, דווקא ראתה את הסוד כמשהו טוב: "לשמור סוד גדול זה דבר מבורך מאוד, לומדים לא לפטפט יותר מדי. זה נשאר גם אחרי שהתוכנית נגמרת, זה כמו ויפאסנה, רק טוב יוצא מזה". גם קווין רובין, הצ'ילי, ראה את הצד החיובי שבדבר: "הטיפ הכי גדול זה ליהנות מהסוד, להסתכל לכולם בעיניים ולהסתובב בעולם כשאתה שומע שיחות שלמות על 'מי זה הצ'ילי?'. היו מלא סיטואציות ששמעתי אנשים רנדומליים מדברים על 'הזמר במסכה', ובראש שלי אמרתי: אומייגאד, זה אני".
"שיכנעתי את עצמי שאני בני גנץ או עוז זהבי"
בהתחלה זה נראה שהתחפושת מספיקה כדי להסתיר את מי שמאחוריה, אבל כשהרמזים יורדים לרזולוציות הכי נמוכות וכל תנועת גוף הופכת לרמז מובהק, המשתתפים נאלצים לעשות הכל בשביל להטעות את המומחים. מאור בוזגלו מספר על המהלכים שלו: "כל הזמן דאגתי לטשטש את עצמי, שיניתי צורות הליכה ואת שפת הגוף שלי". לדברי נחמיאס, "השתדלתי שהשועלה תהיה קצת יותר חייתית ופחות קופצנית כמוני, למרות שאמרו שבכל זאת עלו עליי. בחרתי בכוונה שירים באנגלית בשביל שהקול המזוהה שלי וחיתוך הדיבור הייחודי לא יעוף החוצה".
לחיים הייתה עוד טכניקה שעזרה לו לבלבל את השופטים: "צריך לייצר משהו בתנועה שמסיט את תשומת הלב מהתנועות המוכרות שלך. אני עשיתי תנועות בין ריקוד לחוסר מנוחה, משהו שגרם לשופטים לנסות לזהות מי זה. זה בכלל היה משהו חדש בשבילי". קווין שנחשף כשאיש מחברי הפאנל לא חשד בו, אומר: "לכל בן אדם יש את תנועות הידיים, שפת הגוף ושפת הדיבור. כשאני הולך, אני בדרך כלל הולך עם רגליים מעט פסוקות יותר מבני אדם רגילים. זה סגנון ההליכה שלי. ידעתי שאם אלך ככה יעלו עליי מהר, אז עשיתי ההפך".
גם לדץ הייתה שיטה איך לבלבל את השופטים: "בכל פעם שיכנעתי את עצמי שאני כאילו בני גנץ או עוז זהבי, ו'אישרתי' לשופטים שאני מי שהם חושדים בו. כל פעם יצאתי יותר אנחל בונני או עוז זהבי". מה שהדאיג את שטרסלר יותר מכל היה הקול המוכר שלו: "השירים היו באנגלית אז זה די טשטש לי את הקול. לא הייתי צריך לעשות עוד משהו מיוחד, הם לא היו קרובים".
"ההתרגשות כל כך גדולה שלא שמים לב לחום"
אחד האתגרים הכי קשים שאף אחד לא ממש מדבר עליו, זה להצליח להביא ביצוע טוב בתוך תחפושת ענקית, כבדה ומגושמת לפעמים, כשיש חריץ קטן שאפשר לנשום דרכו ולראות מה קורה בחוץ. "ליבי לכל אלה שהתחפושת שלהם מורכבת מפרווה ומחומרים חמים", אומרת נחמיאס, "שלי הייתה יחסית מאווררת ובכל זאת להטתי בפנים. הייתה לי מקלחת צמודה בחדר ואחרי כל נאמבר הייתי מתקלחת. הרגשתי כמו סאונה מהלכת".
גם לדץ, שבאופן כללי לא ממש מסתדר עם חום, זאת הייתה חוויה מורכבת: "לא היה לי כמעט מקום לראות ולנשום, היה לי חדק ענק של סוס בין העיניים. הצפייה שלך זה עם שמינית עין ודרך שם אתה גם נושם. כשהשופטים דיברו לא היה אכפת לי מה הם אומרים, הייתי עסוק רק בזיעה בעיניים וכמה שזה חם".
גם במקרה הזה סנדרה ראתה את זה כאתגר חיובי: "כל ההתנהלות בתוך התחפושת והמסכה זה אתגר פיזי בעיניי. זה מאתגר אותך וטוב שכך, את לומדת איך לחיות בתוך זה. מה כל כך נורא שחם? אני רגילה ללבוש בגדים מאתגרים. נכון שזה היה מאתגר במיוחד, אבל זה היה מהדברים היותר מוצלחים שחוויתי ב'הזמר במסכה', היכולת להתגבר על ה'קושי' של הבגד". גרוטו טוען שההנאה הייתה גדולה יותר מהחום: "ההתרגשות כל כך גדולה שלא שמים לב לזה".
"זה חלום חד פעמי כשמסכה מגינה עליכם"
המשתתפים מסכימים פה אחד ש"הזמר במסכה" הייתה אחת החוויות המלהיבות והגדולות שהיו להם בחיים, והם ממליצים לכל מי שהולך להשתתף העונה פשוט ליהנות. "נכון שיש את המשפט הזה, 'תרקוד כאילו אף אחד לא רואה'? אז זה יותר מזה", מסביר קווין, "אתה רוקד, אנשים רואים אבל אף אחד לא יודע מי אתה. באמת שאפשר לעשות שם מה שרוצים. הגשמת החלום זה להופיע כמו שכל אחד היה רוצה ולהוציא את הכי מטורף שבך". שטרסלר מוסיף כי, "תעשו חיים, תבלו, תשמחו ותרקדו, כי בסך הכל באנו ליהנות. זאת תוכנית כייפית עם הרבה שמחה". דץ מסכים: "זאת חוויה מדהימה, התמסרות לגמרי".
נחמיאס שהרשתה לעצמה להשתולל על הבמה בתוך תחפושת השועלה נזכרת, "זה החלק הכי כיף, להופיע מול אנשים שלא יודעים מי את ולהתל בהם. הייתה לי היכולת להסתתר ולקבל ביקורת בלי שאף אחד יודע שזאת חני נחמיאס. זה היה נורא נחמד לשמוע את מה שיש להם לומר. הייתי רואה אותם דרך הנחיריים של השועלה, בעיקר את צדי שעבדתי איתו באותם ימים על מחזה משותף. הוא כמובן לא זיהה אותי כי הוא קלולס. זה היה נורא משעשע. זה אחד הפרויקטים הכי כיפיים שעשיתי כל הקריירה שלי".
בוזגלו שהגיע עד לרבע גמר מוסיף: "כמו בכל דבר בחיים זה שואו, וכדי לתת שואו אתה צריך להיות בטוח בעצמך. אין לי קול יפה אז לא חשבתי שאגיע עד לשלב הזה, אבל כנראה שההופעה שנתתי עלתה על זה". חיים כהן מסכם את החוויה שלו: "בסוף הכי חשוב, אם כבר באתם ואתם בתוך המסכה, לעוף על עצמכם וליהנות. תדמיינו שאתם זמרים גדולים שמופיעים בקיסריה. זה חלום חד פעמי שמסכה מגינה עליכם".
