צחי הלוי, איציק כהן, רינת גבאי, אורי ששון, עינת שרוף, מיכל אמדורסקי ויזהר כהן הטריפו מדינה שלמה בשנה שעברה כשהסתתרו מאחורי תחפושות התרנגול, הדרקון, השפירית, המלפפון החמוץ, הפטריה והשור. במוצאי שבת (אחרי החדשות, ערוץ 12), בעונה החדשה והמפתיעה של "הזמר במסכה", 18 מפורסמים חדשים ייכנסו לתחפושות, יהפכו בין רגע לדמויות אחרות לגמרי ומשחק הניחושים הכי מרגש ומסקרן ייצא שוב פעם לדרך.
פנינו למשתתפי העונה הראשונה וביקשנו שיעניקו טיפים למשתתפים החדשים והנרגשים. האתגר הכי גדול למפורסמים ב"הזמר במסכה" הוא כמובן, להצליח לשמור את עצם השתתפותם בתוכנית בסוד מוחלט, גם מפני החברים ובני המשפחה הקרובים שבשלב מסויים מתחילים לחשוד. "זה לא פשוט לשמור את הסוד הזה, צריך להכחיש נונסטופ", נזכר יזהר כהן. "אפילו בתי קיבלה ממני הכחשות, ממש עד הסוף".
איציק כהן, דרקוננו האהוב, מסביר על המורכבות: "בהתחלה אתה חושב שהצילומים הם החלק הקשה בשמירת הסוד. איך לא ייראו אותך יוצא מהבית ולא יגלו שאתה בצילומים? אבל זה קצת מקביל להריון. חושבים שהתשעה חודשים זה החלק הקשה, ואז הילד יוצא סוף סוף לעולם ואתה מקבל את הבום לפנים. בתקופת השידור זה נהיה הרבה יותר מורכב".
איך סוחבים את הסוד הזה כל כך הרבה זמן?
"ההמלצה שלי? לשקר, לשקר, לשקר. כל הזמן. הקרובים אלייך מסמסים, כותבים ומתקשרים. אתה יושב עם חברים ורואה איתם את התוכנית אבל לא יכול להגיד כלום, גם כשהם אומרים לך, 'הביצוע לא טוב, הדרקון יעוף היום'. כשקוראים לך ברחוב 'דרקוננו' אתה לפעמים מסתובב - וגם אז צריך להכחיש. 'הזמר במסכה' הייתה הפעם היחידה שבאמת הרגשתי תחושה של פאודה, הייתי צריך להסתיר סוד. אבל, יש גם הנאה בזה שאתה מסתובב עם סוד ענקי בבטן".
בין אם למשתתפים בתוכנית יש רקע מוזיקלי ובין אם לא, לבחירת השירים שיבוצעו על הבמה יש משמעות רבה. עבור חלק מהזמרים, זאת הזדמנות של ממש לבצע שירים שרחוקים מהם ביום יום. "תבחרו שירים שממש בא לכם לעשות ותיהנות מכל רגע", מייעץ צחי הלוי, "זאת הזדמנות נפלאה לבצע שירים שבכל מצב אחר לא היית מבצע, גם אם אתה זמר פעיל ויוצר. לגעת בסגנונות שבקונסטלציה אחרת לא בטוח שיעברו לקהל שלך בצורה טובה, כי זה ייראה אולי זר ולא מתאים".
מי שעשתה בחירות מוצלחות בעונה שעברה והוכיחה לכולם שהיא מסוגלת לשיר הכל, הייתה רינת גבאי. "הטיפ שלי זה לבחור את השירים שהכי חלמת שליר ולעשות. תהנו מכל רגע בהזדמנות הזאת שניתנה לכם כזמרים. שירו את השירים שהכי משמחים אתכם". אורי ששון מוסיף: "בחירת השירים צריכה להיות מאוד מדויקת. כל שיר שנבחר צריך להיות אחד כזה שמרגש אתכם בכל פעם מחדש. אתם צריכים לעלות לבמה ולהתכוון למילים בכל תנועה ובכל תזוזה. רק ככה הרגש יצליח לעבור דרך המסכה".
חוץ מלשיר וליהנות על הבמה, למפורסמים שמאחורי המסכות יש עוד מטרה חשובה - להסוות את הזהות שלהם, במיוחד אם הקול שלהם מוכר מאוד, כמו זה של עינת שרוף. "אני נחשבת לזמרת מאוד ישראלית, ולכן בחרנו בכוונה שאשיר רק באנגלית. זה בילבל מאוד את המומחים. הם לא תיארו שמאחורי ה"Lonley, I'm Mister Lonley", נמצאת אחת ששרה 'מברוק עליק', 'הלילה הלילה' והיו לילות".
"החלטתי שאם אני הולכת להרפתקה הזאת, אהנה ממנה בטירוף", מסבירה שרוף, "וזה אומר לבחור שירים שתמיד רציתי לשיר אבל שהכי לא מאפיינים אותי. לי זה עשה טוב, ואת המומחים זה בילבל".
בחירת השירים היא לא הדרך היחידה לבלבל את השופטים, אלא גם תנועות גוף. "זה לא רק הקול אלא גם שפת הגוף, ההליכה, התנועה, הכל. בגלל זה לא זיהו אותי", נזכר יזהר כהן. "תעשו את כל הדברים שהם ההפך המוחלט ממה שמייצג אתכם כמפורסמים", מציעה גבאי, "לכו על הכיוון הקיצוני האחר, כדי לא לחשוף את עצמכם ולהישאר סמויים מן העין".
אם חשבתם שהכל סוגה בשושנים מתחת לתחפושות, אז רק דמיינו איך זה לשיר, לרקוד ולתזז על הבמה כשאתם בתוך תחפושת כבדה וסגורה, מכף רגל ועד ראש. "היו כמה פעמים שהרגשתי שאני עומד להתעלף ולהיכנס לקומה", מודה יזהר כהן, "צריך לחפש כל הזמן חור במסיכה, לשים בו את האף ולנשום". מיכל אמדורסקי, שריגשה אותנו עד דמעות בביצועים שלה וברגע החשיפה, חושבת שלתחפושת קלילה יותר יש יתרון. "לא תחפושת מדיקט או מספוג על כל הגוף, רק ראש ובגדים רגילים", היא מייעצת.
אבל לפעמים, שווה דווקא לעשות בחירות אמיצות שמתגלות כחכמות מאוד. "אני זוכרת ששאלתי את ההפקה אם יש תחפושת שאף אחד לא רוצה. הם אמרו שכן, המלפפון החמוץ", מספרת שרוף, "החלטתי שאני הולכת על התחפושת שאיש לא רוצה ועושה ממנה דמות שכולם יאהבו. זה באמת קרה. אנשים התאהבו בי דרך המלפפון החמוץ. עד היום כשרואים אותי ברחוב רוצים להצטלם איתי בגלל זה, זה כיף".
מה צריך לעשות כדי להפיח חיים של ממש בתחפושות?
"ברגע שאתה חי את זה, מספיק שתעשה בתוך התחפושת תנועות בידיים וברגליים וזה יוצא החוצה. כשאורנה בנאי התארחה בפאנל היה רגע שהתעצבנתי עליה אחרי שאמרה עליי משהו. בתוך התחפושת עשיתי כאילו אני עצבנית, וזה יצא החוצה. לא סתמתי את הפה לרגע בתחפושת - שרתי, קפצתי, רקדתי. החלטתי שהמלפפון החמוץ הזה יקום לתחיה".
"תחגגו ותיהנו מזה, גם ברגע שאתם מסירים את המסכה", מסכמת שרוף, "אחרי שהודחתי שאלו אותי, 'איך לא התבאסת?'. ראו אור שזרח ממני באותו הרגע. אמרתי להם, זה היה רגע שמח ומאושר. הרגשתי שהמלפפון ואני אחד הם. נהניתי מהמסע".
