שיבולת שעשוייה מנייר טואלט, שועלה שזוהרת בחושך וזיקית שצבועה בספריי מכוניות: אנחנו לא יודעים מה אתם עושים בעבודה שלכם, אבל ככה נראים חייה של עדי אנה טלז'ינסקי, האמנית ומעצבת התלבושות המוכשרת שבראה במו ידיה את הדמויות שעושות לנו שמח ערב ערב על בימת "הזמר במסכה".
שבועות ספורים לפני שהצילומים יצאו לדרך, טלז'ינסקי קיבלה משימה כמעט בלתי אפשרית - לעצב ולבנות 18 תחפושות ענק אליהן ייכנסו האנשים הכי מפורסמים בישראל. אחרי עבודה מאומצת ולילות בלי שינה נולדו הגורילה, הספגטי, השנאוצר וחבריהם, שבמוצאי שבת ייפגשו לראשונה כולם על הבמה.
"מהרגע שנגמרה העונה הקודמת הראש שלי עבד שעות נוספות", היא מספרת, "כל הזמן חשבתי על דמויות, היו לי רשימות בטלפון. נסעתי לאילת, צללתי ופתאום ראיתי זוהרון. חשבתי, יהיה מגניב לעשות דמות כזאת. נסעתי לאוקראינה ונורא עניין אותי להכניס את הדגל והצבעים לתחפושת - וכך נולדה השיבולת. אני אפילו מקבלת השראה לדמויות מאוכל. אני אוכלת וחושבת - מעניין אם אפשר ללבוש את זה".
לישיבת ההפקה הראשונה הגיעה טלז'ינסקי עם לא פחות מ-50 רעיונות לדמויות שהיא רוצה לעשות. מחצית מהן המשיכו לשלב הסקיצות. "עיצבתי העונה 25 דמויות, מה שאומר ששבע מהן שוכבות בבוידעם. היו כמה דמויות שלא נכנסו לעונה הראשונה וקמו לתחייה, כמו השועלה. כל אחת מ-25 הדמויות עברה המון גלגולים ושינויים עד שהקונספט התחדד. ברגע שנסגרנו על הסקיצות התחיל חיפוש החומרים, שזאת העבודה הכי מכתתת רגליים שיש".
"כל בד, ריצ'רץ', גלגל עין ונצנץ היינו צריכים לחפש בכל הארץ", היא מתארת, "הכל ייצרנו מאפס, אין שום דבר מוכן. את החומרים הבאנו לסטודיו וניסינו לבדוק מה עובד ומה לא עובד. הרבה דברים שניסינו נגנזו אחר כך. במשך חודש וחצי-חודשיים עשרות אנשים ייצרו את ה-18 דמויות בשתי מתפרות, ולנטינה סטץ וטל מרקוביץ', ושני סטודיואים לפיסול, רוני ואגנר ואורגד אדרי. ותוך כדי, עשינו למשתתפים מדידות".
עד כמה המשתתפים מעורבים בעיצוב התחפושת שלהם?
"הרבה פעמים יהיה להם מה להגיד, בין אם זה על הנוחות שלהם בתוך התחפושת או על דברים שפחות אהבו. עם סנדרה שדה, התות, שהייתה לי הזכות לעבוד איתה, היה לנו שיח מאוד פורה. יש לה המון ניסיון בימתי וכשראתה את הסקיצה, היא אמרה מה לדעתה יהיה פחות טוב לתנועה שלה. עשיתי כמיטב יכולתי כדי שהיא תוכל להופיע הכי טוב על הבמה כפי שהיא רוצה ויכולה. היא הייתה שרה לנו אופרה בזמן המדידות".
היו תחפושות שהנראות שלהן השתנתה לגמרי?
"בהתחלה, השועלה הייתה מצופה בפרווה. זאת הייתה פרווה בהירה ולבנה והיה קשה להפיח בה חיים על הבמה. ברגע האחרון התקבלה החלטה שלא לצפות אותה בפרווה. חשבנו שנוכל לקלף את הפרווה מהמסכה ולצבוע אותה מחדש, אבל הדרך שבה בנינו את המסכה לא איפשרה זאת ונאלצנו לבנות מסכה חדשה לגמרי. נתנו לה מראה יותר פלסטי, בהשראת הקיי-פופ. לא האמנו שאנחנו צריכים להכין מסכה חדשה מאפס, בשלב שבו כבר נגמרים המצברים ואנחנו לא ישנים בלילות - אבל גם זה קורה לפעמים".
מאיפה רואה הצדפה?
אם גם אתם העברתם שעות בחיפוש אחר פתחי הראייה בתחפושות במטרה לאמוד את גובה המפורסם או המפורסמת שבפנים, דעו שטלז'ינסקי חשבה גם על זה. "אנחנו כן משחקים עם הגובה והגדלים ומטשטשים את פתח הראייה כדי להסתיר את מי שנמצא בפנים, אבל זה לא רק בגלל הניחושים - יש גם שיקולים אסתטיים ושיקולי נוחות. הרצון הוא שהדמויות ייראו כמה שיותר הומוגניות ושיהיה אפשר להתנועע בהן כמו שצריך. אלה פרפורמרים שעולים על הבמה, קופצים ועושים כוריאוגרפיות מוטרפות".
"לזיקית יש פתח ראייה גדול, הוא רואה מהפה", היא חושפת, "יש דמויות שרואות מהצוואר, והצדפה רואה בכלל בין העיניים - שזה לוקיישן נורא מוזר. היא לא רואה את הלמטה כי יש לה מגש ענק מתחת לסנטר שמצופה בחרוזים ואבנים".
יצא לך לשתול רמזים לזהות המפורסם בתחפושת עצמה?
"ברגע שגילינו מי הולכת להיות המטריושקה - שלנצח אקרא לה ככה כי אני נאמנה לשורשים שלי, שמנו לה על השרוול מנז'טים בצבעי דגל אתיופיה. לתות עשינו שש סקיצות, היא הייתה אמורה להיות פאנקית, 'כלת קצפת' כזאת, קולית עם משקפיים. בסוף היא הפכה למין מלכת לבבות שכזאת, הרבה יותר רויאל".
תחפושת האיילה תוכננה מראש לגבר?
"כן, זו הייתה דמות אנדרוגינוס ממש מההתחלה. רון שחר הוא גבר גברי נורא, עם כפות ידיים ענקיות. היה כיף לקחת גבר שלא מגיע מעולמות הדראג ולא יודע ללכת על עקבים, ולהכניס אותו לעקבים. החלפנו לו חמישה זוגות נעליים עד שהלכנו לסנדלר שחיבר עקבים מיוחדים לנעליים שניסרנו, כדי שיתאימו לרוחב כף הרגל. תפרנו לאיילה טוסיק וירכיים ולימדנו את רון בחזרות איך לענטז ולהזיז את האגן. הוא ממש התלהב להיכנס לדמות הזאת, אפילו שזאת פרסונה כל כך רחוקה משלו. זה היה סופר מפתיע וכיף".
איך הייתה העבודה מול פרופ' איתמר גרוטו ונחמיה שטרסלר, שהעולם הזה זר להם לחלוטין?
"קליל מאוד דווקא. בגלל שלא היה להם ניסיון בימתי הם באו לעשות כיף, נורא התלהבו ונכנסו לזה באנרגיות טובות. נקרעתי מצחוק מהביצוע של גרוטו לשיר "Bad Guy" של בילי אייליש. הוא הצליח להזיז את האפון בצורה כל כך חיננית ומצחיקה. מאוד נהניתי לעצב את האפון ואת שלוש המסכות שלו, כשהוא רקד הן נראו כמו שלושת המוסקטרים".
אנחנו עדיין מנסים להבין איך נכנס ראש של בן אדם לתוך מסכת השיבולת.
"המסכה הזאת היא פיצוח אדיר. היא נורא קטנה וצמודה לראש, אבל מבחוץ גדולה ואוורירית. לציפוי שלה ניסינו כל מיני טקסטורות וניירות מתוחכמים, אבל בסוף הציפוי הוא בכלל מנייר טואלט. זה מה שנראה הכי טוב ועבד הכי יפה. הציפוי של האיילה הוא ציפוי מטבחים יוקרתי שבישלנו וצבענו אותו בצבע נחושת. אנחנו עושים מלא אקספרימנטים עם החומרים עד שאנחנו רואים מה עובר הכי טוב במצלמה".
טלז'ינסקי היא אחת מאנשי הסוד הבודדים שיודעים מי נמצא בתוך התחפושות, ואת המידע הזה לא קל לשמור בבטן במשך תקופה כל כך ארוכה. "כולם לוחצים ומנסים להוציא את זה ממני. הכי קשה לי מול האחים הקטנים שלי בני ה-11, איתן ותומר. הם חיכו לקווין רובין עוד מהעונה הראשונה, רצו שאספר להם בשקט באוזן אם הוא בתוכנית. כל כך רציתי להגיד להם, 'קווין רובין בפנים, תכף תראו אותו', אבל לא יכולתי עד שהצ'ילי נחשף".
"כל פרק אנחנו עושים הקרנה וכולם באים. יש מיליוני ניחושים ולפעמים אנשים מנחשים נכון - אבל זה נדיר נורא", היא מספרת, "אם לא הייתי יודעת מי נמצא בפנים, לא הייתי מצליחה לנחש. זה קשה מאוד".
איזו תחפושת את הכי אוהבת?
"ממש קשה לבחור, הן כולן כמו ילדים שנולדו לי הקיץ - אבל הצדפה. עברנו איתה כל מיני תהליכים ושינויים בעיצוב. בהתחלה השמלה שלה הייתה מלאה בחרוזים ששקלו 10 קילו. אבל, זה בעיקר בגלל שהצדפה קצת יותר פואטית ופתוחה לפרשנות והיא קרובה לליבי".
