ליאנה עיון לא מתחרטת על כלום. היא מגלמת את אביגיל בדרמת המתח של קשת 12, ביום שהאדמה רעדה (ראשון ב-22:15) ומשתדלת שהדמות שלה לא תעבור אלינו הצופים בבית כקלישאה. אלא שדווקא בחיים האמיתיים, כן מתפלקת לה איזו קלישאה מדי פעם, כך שאם תשאלו אותה מה הייתה בוחרת לשנות בעבר (במידה ומשחקי זמן היו אפשריים כמובן), התשובה שלה הייתה - ממש כלום. "כל צעד קטן שעשיתי בחיי הוביל אותי להיות האדם שאני היום ולמקום שאני נמצאת בו", היא מסבירה, "וזה מקום שאני מאוד מעריכה ומוקירה, מכל הבחינות".
>> רוצים לקרוא עוד? היכנסו עכשיו לאתר של ביום שהאדמה רעדה
בואי נחזור להתחלה, כשהגעת לאודישן חשבת שתתקבלי?
"אני חושבת שהאודישן שלי היה טוב, אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות. אני משתדלת לא לחשוב על איך היה לי, כי עשיתי מה שבעיניי הכי טוב ומשם זה כבר לא שלי. אבל הרגשתי שאני יכולה להיות האביגיל שעמרי מחפש".
איך התכוננת לקראת הדמות?
"קראתי את התסריט פעמיים, חשבתי על אביגיל כעל מישהי קיימת, מה היא אוהבת, מה היא שונאת, מה מעצבן אותה, איך הקשרים שלה עם אנשים. ראיתי כל מיני דברים על בתי כלא ואסירות, ועל שפת גוף. אבל העבודה העיקרית הייתה עם עמרי. היה לנו חשוב שהיא תהיה אותנטית ועם קווי אופי ייחודיים לה, ולא איזו קלישאה".
מה את עושה לפני כל יום צילום?
"לפני ימי צילום אני משתדלת בעיקר להיכנס למצב רגוע, זה דבר שהוא מאוד מרגש. אז בעיקר נכנסת למיטה עד 10 בלילה. זקנה, אני יודעת".
מה הדברים שחייבים להיות איתך על סט?
"חייבת שיהיה איתי תיק איפור קטן שלי מהבית, עם דברים שאם אני לא משתמשת בהם זה אסון. תשאלי כל מאפרת – הן משתגעות ממני. אבל הבנתי שזה נפוץ ושיש עוד משוגעות כמוני".
"אביגיל די לבד בעולם"
אין ספק שהאיפור, כמו גם הדמות שעיון משחקת, מצטלמות נהדר, וזה לא הקשר היחידה בינה לבין אביגיל. למעשה, היא מודה שיש בה מן הקנאה לאביגיל על חוסר הפחד והאומץ שלה, כך ששום דבר לא באמת עומד בדרך שלה. "אני גם מרחמת עליה", מודה עיון ומבהירה: "היא מסתובבת בעולם בתחושה שאין אף אחד באמת שדואג לה ואכפת לו ממנה, מבחינתה לכולם יש איזושהי אג'נדה נסתרת או אינטרס כלשהו. היא די לבד בעולם".
אז מי ההפתעה הכי גדולה שגילית מהקאסט?
"גיליתי שצחי הלוי הוא גם מוזיקאי וזמר. כשהוא סיפר לי הייתי בטוחה שהוא צוחק. סתם כי זה לא התאים לי לפרופיל האישיות שבניתי לו".
מה את תמיד זונחת כשאת בצילומי סדרה?
"זה נורא, אבל את חברים שלי. הם יודעים שאני נעלמת לשלושה חודשים. אני מוציאה המון אנרגיה על סטים, לאו דווקא כי עובדים קשה אלא כי יש המון אנשים והכל בקצב מהיר. אז צריך להיות באיזשהו שלב אנרגטי מסוים - גם בשביל לעבוד כמו שצריך וגם בשביל ליהנות מזה. כשאני חוזרת הביתה, חשוב לי הלבד ולנחות רגע מהטירוף".
אם היית יכולה לשחק עם הזמן, לאן היית חוזרת או נוסעת?
"זה נע בין לחזור לתקופת הדינוזאורים (בן אדם מוזר לכל הדעות, אין ספק) או לשנות ה-70 שזה עשור מדהים בעיני מהרבה בחינות".