סצנה אחת בלבד בעונה הראשונה הספיקה ליוצרי "השוטרים" כדי לסמן את השחקן אסף זגה כמי שמסוגל להחזיק על כתפיו דמות גדולה ומשמעותית בעונה הבאה. כך, העבריין ישי שהתעמת עם אלון בבית המרקחת בפרק הבכורה, הפך להיות יד ימינו של לירז באומן. כן, מסתבר שגם בסדרת מתח קשוחה כמו "השוטרים" יש מקום לסיפור סינדרלה.
"התקשרו אליי פתאום ואמרו: 'יש לך אודישן לעונה השנייה, לישי'. שאלתי: מה זאת אומרת? זה תפקיד שכבר עשיתי, למה שוב אודישן?", נזכר זגה בריאיון עם mako, "פניתי ליוצר הסדרה יובל יפת שאמר: 'פשוט תעשה את האודישן. גם ליאור רז עשה אודישן לפאודה'. אחרי האודישן התקשרו לבשר לי שקיבלתי את התפקיד. לא ידעתי עדיין עד כמה הוא גדול".
"ביום כיפור הייתי באיטליה. שעתיים לפני שנכנס הצום שלחו את התסריטים במייל. חשבתי: די, אין מצב שלא אראה את הטקסטים כל יום כיפור. רצתי לקבלה ואמרתי לפקידה: אני חייב שתדפיסי לי את העמודים האלה. היא אמרה: 'אין בעיה, כמה זה?' ועניתי לה: 450 עמודים. היא אמרה, 'מה? אנחנו לא עושים דברים כאלה'. מפה לשם שילמתי לה 50 יורו כדי שתדפיס לי את זה בשושו, וכל כיפור ישבתי על הטקסטים. ראיתי את השם שלי עוד פעם ועוד פעם, קלטתי שזה תפקיד גדול לכל העונה. אשכרה יש פה סיפור סינדרלה - זה ממש מטורף".
הימרו עליך, וזה השתלם.
"יובל, רותם שמיר ודן סחר האמינו בי ונתנו לי את הצ'אנס. בדיעבד יובל אמר לי: 'מהרגע שעשית את הסצנה הזאת, ידעתי שאני הולך לכתוב לך תפקיד גדול בעונה הבאה. עשית סצנה קטנה אבל נחקקת לי בראש לעוד הרבה זמן'. אחרי הצילומים ישבנו ואמרתי להם: תקשיבו, אתם לא נורמליים. זה על גבול חוסר אחריות לראות בן אדם עושה סצנה כזאת קטנה ולתת לו תפקיד ענק. אני מחזיק מכם. הם צחקו ואמרו: 'עם העבודה שעשית, חתמת לנו את זה שעשינו בחירה נכונה'".
"קראתי את התפקיד וכולם מחאו לי כפיים. זה הרגיש כמו בית"
זגה (26) נולד וגדל בבאר שבע, ומתגורר בעיר עד היום. "התחלתי בכלל בתור ספורטאי. שיחקתי כדורסל בהפועל באר שבע. אחרי פציעה, גיליתי את תחום המשחק. אמא רשמה אותי לבית ספר לאומנויות והשתתפתי בהצגות בית הספר. בתיכון קראו לי להקראה למחזמר 'מיקה שלי'. באתי אחרון, אחרי שסיימו ללהק. הבמאי אמר: 'תקרא את התפקיד הראשי רגע'. קראתי את התפקיד וכל החדר מחא לי כפיים. ברגע הזה הרגשתי שיש פה משהו מעניין. זה הרגיש כמו בית".
"במאי ההפקה הזאת, אורן כהן, הכיר לי את העולם הזה. זה נכנס לי ללב. ברגע שסיימתי את השירות הצבאי ישר ידעתי שארשם לבית ספר למשחק, וכך היה. שלושה חודשים אחרי שהשתחררתי נכנסתי ללמוד בבית הספר גודמן. היה קטע מעניין: כדי להתקבל לבתי ספר למשחק, אתה צריך לעבור שלושה שלבים. עשיתי את האודישן הראשון והשני ואמרו שיש עוד הרבה זמן עד לשלב השלישי. ידעתי שאם אחכה, לא אספיק לטיול אחרי צבא. אמרתי למנהל בית הספר באותה תקופה, רפי ניב, שלא נראה לי שארשם כי לא אצליח לעשות את האודישן השלישי. הוא אמר: 'עזוב, אתה כבר התקבלת. תטוס'. הוא ויתר לי על השלב הזה, שזו הזייה בפני עצמה".
לימודי משחק נחשבים לאינטנסיביים וקשוחים. איך עבר עליך?
"תוך כדי הלימודים קיבלתי אישורים לזה שאני טוב. היו תגובות טובות מהמורים והמורות. בשנה ב' זימנו אותי לאודישן בתיאטרון באר שבע. זה לא משהו שקורה, אתה צריך להגיד תודה אם לקחו אותך כשסיימת את בית הספר. לוקחים אולי אחד במחזור, זו הסטטיסטיקה פחות או יותר. כבר בשנה ב' נכנסתי להצגה רפרטוארית בתיאטרון באר שבע, ועד עכשיו אני משחק שם בהצגות. עוד שבועיים אנחנו עולים עם הצגה חדשה - 'כולם היו בניי'', שמביימת שיר גולדברג".
עוד בטרם סיים את לימודי המשחק, זגה כבר נחשב לשם מבטיח מאוד בתעשייה - שחקן צעיר ומוכשר שבתוך זמן קצר יעשה את דרכו גם למסך הטלוויזיה. "המשחק תמיד הרגיש לי מקום בטוח, להראות שיש בי המון צדדים", הוא מספר, "ההשקפה שלי על עולם המשחק זה להיות תמנון. ככל שיש לך יותר זרועות, ככה סיכויי ההצלחה שלך יותר גדולים ואתה מתפתח. אתה צריך להרחיב את האופקים שלך כשחקן וכאומן. אחרי לימודי המשחק, ישר נרשמתי לתואר ראשון במכללת ספיר ואני ממש עוד רגע מסיים אותו".
איך התגלגלת ל"השוטרים"?
"ראיתי בקבוצת פייסבוק הודעה ממישהי שעובדת עם המלהקת רותי בלום ומחפשת גברים עם לוק של פושעים, שיכולים לשחק עבריינים. שלחתי לה הודעה, לא עברו שלושה ימים וקיבלתי אודישן לתפקיד מאור עזרא. לקחתי את זה ממש לקצה ועשיתי קרחת לגמרי, כי ראיתי שלמיכאל מור יש קרחת. מה שלא לקחתי בחשבון, זה שהשארתי את הזקן הארוך שהיה לי ונראיתי כמו מחבל, לא כמו עבריין. זה פחות עבד עליהם. הם אמרו שרוצים לבדוק אותי לישי".
איך הרגשת כשקיבלת את התפקיד הראשון בטלוויזיה?
"זה היה שוק, כי זה באמת בא בקלות. כמה ימים אחרי שצילמתי אודישן, חזרו אליי ואמרו שקיבלתי את התפקיד. עבדתי על התפקיד הזה נורא קשה. אחרי שצילמתי את הסצנה חשבתי שפה זה נגמר, אבל עבר קצת זמן ופתאום הגיעו טפטופים כאלה. אמרו: 'בוא'נה, עשית עבודה טובה בסצנה'. היו אשרורים בדרך שאני עושה עבודה טובה ושזה המקום שלי. זה כיף גדול".
"קלטתי איזו דרך עברתי והדמעות זלגו על הפנים"
בין אם זה הפעלת השוטרים לשעבר כסמויים או מלחמת העולמות בין עזרא לבאומן, אפשר להגיד בביטחון שזו לגמרי הייתה העונה של ישי. הוא היה נוכח בכל אחד מהרגעים הקריטיים בסיפור ואחראי לכמה מהסצנות המפתיעות ביותר העונה, כמו הרגע שבו חיסל בדם קר, בלי למצמץ אפילו, את בן הדוד של באומן על היאכטה.
מה האתגרים בלגלם דמות כזאת אכזרית?
"זה תענוג גדול לגלם דמות שהיא הקיצון ההפוך ממני. בימים אלה אני מגולח לקראת ההצגה החדשה, ונראה לאנשים ילד חמוד כזה. הם לא מבינים את הניגודיות בין הדמות שאני משחק בטלוויזיה לאיך שאני נראה היום. ישי עבריין קר ומחושב שיעשה כל דבר כדי לשרת את באומן ולזכות בנאמנות שלו. היה משחרר לשחק אותו. זו הזדמנות להוציא את השדים החוצה. בתור ילד, אתה רואה את אל פצ'ינו ואת 'הסנדק', ופתאום יש לך הזדמנות לגלם משהו שקרוב לזה. עולם הפשע הכי מעניין שיש. בילדות בבאר שבע, גדלתי עם אנשים כאלה. בכל שכונה יש חבר'ה מסוכנים, עבריינים, שעדיף לא להתעסק איתם. פתאום נכנסתי לנעליים שלהם. זה מדהים. היופי במקצוע זה שאתה יכול לשחק את הדבר שהכי רחוק ממך ומנוכר אליך, אבל מבלי לשפוט את זה".
יש בכל זאת איזשהן נקודות דמיון בינך לבינו?
"ישי מאוד רוצה שבאומן יעריך אותו ויקבל אותו. לנו השחקנים, מטבענו, תמיד יש את הרצון שיעריכו אותנו, יקבלו אותנו ויאשררו אותנו. ישי מחפש כל הזמן את האישור הזה. אני מתחבר גם לזה שישי תמיד רואה מעבר למתרחש. הוא קורא את הסאבטקסט של הסובבים אותו וכך מבין טוב יותר את המציאות. הוא מבין מה אנשים מתכוונים באמת. גם אני כזה. בכל סיטואציה חברתית, אני מסתכל בין המילים ומבין מה באמת אנשים מחפשים ורוצים להשיג באותו הרגע. זו איזושהי אינטליגנציה רגשית חברתית כזאת, אינטואיטיבית מאוד".
איך הייתה העבודה עם הקאסט?
"ביני לדור הררי היה קליק שאני לא יכול להסביר אותו, מהרגע הראשון. בשנייה שהתראינו נתנו חיבוק ענק כאילו אנחנו מכירים אחד את השני שנים, וישר צללנו לשיחה וגילינו שיש לנו הרבה דברים משותפים. נהיינו חברים ממש טובים, עד היום אנחנו בקשר. יצא לי להיות בסטים, אבל קאסט כזה מדהים לא פגשתי. כולם אדיבים ונשמות טובות, שזה הכי חשוב במקצוע הזה. 'השוטרים' זו יצירה שהיא דוגמה לעבודת צוות. אני זוכר את צחי הלוי עוד מהסצנה בעונה הראשונה. חזרתי הביתה ואמרתי: בוא'נה, איזה גבר הוא שהוא מדבר ככה בגובה העיניים ובצניעות".
אילו תגובות קיבלת תוך כדי שידור העונה?
"מאז שהעונה עלתה לא מפסיקים לזהות אותי ברחוב. עוצרים אותי לסלפי, שולחים לי באינסטגרם הודעות ומבקשים ברכות. זה ממש נחמד, לא חוויתי את זה עד היום. הפלרטוט הזה עם חיים ציבוריים, כשמזהים אותך, זה נחמד. זה חלק מההכרה ששחקנים מחפשים ושואפים אליה כחלק מהאומנות שלהם. בבית, כשיש פרק, זה פק"ל 60 אנשים אצלנו בסלון. שמים מקרן, רמקולים גדולים, ארוחה. כל שבוע זה הפקה, אירוע. פעם קוסקוס, פעם דגים. הסלון מפוצץ. באיזשהו מקום, זו גאווה באר-שבעית. ראש העיר שלח לי הודעת פרגון. אני מאוד מאמין במקום שבאתי ממנו".
אתה שחקן עסוק ובחרת בכל זאת להישאר בבאר שבע ולא לעבור לתל אביב.
"זה דבר שלא קורה. בכל פעם ששומעים שאני מגיע מבאר שבע מעקמים פרצוף ושואלים בשוק: 'אתה עושה את הנסיעות מבאר שבע? מה, אתה נורמלי? נסעת עכשיו שעה וחצי?'. הם לא מבינים איך זה יכול לקרות, אבל אני רואה בזה איזון בריא. תל אביב זה סיר לחץ שלא נגמר. ברגע שאני חוזר הביתה, יש רגיעה כזאת. יש שקט בעיר. זה גם יותר פרקטי לגור שם מבחינת יוקר המחיה, ויותר כיף לי. זה מה שנכון לי בחיים. אני מצליח לתפעל את קריירת המשחק מבאר שבע".
זגה נמצא בתקופה האחרונה בתנופה אדירה. בנוסף ל"השוטרים", שיחק לאחרונה גם בסדרות "אלף", "שישה אפסים" ו"שמים אדומים". חוץ מהכישרון, זה גם תוצאה של עבודה קשה מאוד. "כשיצאתי עם בת הזוג שלי מהקרנת פרק הסיום, בשעת לילה מאוחרת, דמעות זלגו לי על הפנים. זה היה רגע שקלטתי איזו דרך עברתי מאז שהייתי סטודנט למשחק מלא בחששות, שלא ידעתי אם ייקחו או לא ייקחו אותי. הנה, הוכחתי את עצמי, אני עושה את מה שאני אוהב - ועושה את זה תמיד על הצד הכי טוב שיכול, משקיע ועובד קשה. עבודה קשה משתלמת. זה באמת מרגש. אני מוצא את עצמי לא פעם בתקופה האחרונה טופח לעצמי על השכם".
עכשיו כש"השוטרים" מסתיימת, מה הלאה מבחינתך? מה החלום?
"יש לי תפקיד מאוד מעניין בעונה השלישית של 'מנאייכ' שאסור לי לספר עליו מילה. אני אשחק גם ב'אורנה', סדרה על נעמה יששכר שתשודר בקשת, וב'טיפול לילי' ב-YES. החלום? להיות אסף זגה. לא אגיד שהחלום זה להיות כמו מישהו אחר, נגיד יהודה לוי, כי אנחנו שני אנשים מאוד שונים. אני מביא משהו, הוא מביא משהו. החלום זה להיות השחקן הכי טוב במדינה ולפרוץ גם בחוץ לארץ. זה עוד יקרה".