אחד התחומים המסעירים בחייו של בלש הוא מרדפים ב-150 קמ"ש אחרי פושעים, ואת זה אני כותב מניסיון אישי. בדומה למעקבים בדרמת "השוטרים", יצא לי גם להסתתר בשיח ולתצפת על חשודים משמרות שלמות, מבלי שאיש ידע שהיינו שם. הסצנות בפרק השישי מציגות באופן קרוב מאוד למציאות את תחום המרדפים והעיקוב אחרי חשודים, וגם במציאות יש לא מעט שיעשו הכל כדי להתחמק מהמשטרה, וכל האמצעים כשרים.
>> עדיין באדרנלין? לכל הפרקים של פודקאסט "השוטרים"
לא אשכח את אחת המשמרות הראשונות שלי אחרי קורס בילוש, כשניהלנו מרדף אחרי חוליה שהצליחה לגנוב רכב. התחושה היא כמו בסדרת משטרה אמריקאית. דמיינו איך בשטח שבין באר שבע לשבט אבו כף, נוסעת שיירה של רכבים במהירות 190 קמ"ש בממוצע, מסביב חושך מצרים וענני אבק עולים מכל עבר לאוויר. זה בדיוק מה שהיה שם. משום שמדובר בעבירת רכוש, עלינו היו לא מעט מגבלות כך שנשק זאת לא אופציה וגם לא ניגוח כדי שלא נהרוג את הגנבים. לגנבים מנגד, אין חוקים ואין אלוהים. הם ינסו לקחת אותך לתעלה או לכל מקום שיהפוך אותך.
אם יש משהו שאתה לא רוצה לשמוע זה שריקות, כשמישהו מגלה אותך הוא שורק ותוך שניות אתה שומע שריקות בכל השכונה
"אין דבר יותר מהיר מגנב רכב", אמר לי ראש משמרת הבילוש בזמן שכולנו דולקים אחרי הרכב, שמי שנוהג בו נראה מבחוץ כבעל נטיות התאבדות. מהירות מטורפת בין מבנים לא חוקיים, אוהלים וסלעים, הבחור מנסה להימלט כשנוסע מצד לצד כדי להעלות עוד ועוד ענני אבק שיקשו עלינו. סיפור מפחיד כשזה קורה בחושך ובמהירות מטורפת. בסוף סגרנו עליו, מה שגרם לשני החשודים לקפוץ מהרכב ולהתחיל לברוח. המרדף הופך לרגלי וכעבור שתי דקות החשודים נעצרים. הטירוף מסתיים והכל בשביל רכב של מישהו שאני בכלל לא מכיר. חצי שנה אחר כך ושני הגנבים שוחררו על ידי בית המשפט.
מעקב צמוד
מלבד המרדפים, בסדרה רואים איך צוות הבילוש יושב בחשאי על הבית. עיקוב זו אומנות שהבלשים לומדים במהלך קורס הבילוש, ולמעשה מדובר ביכולת שמתמקדים בה רבות. לא משנה איפה העבירה, צריך לדעת איך להפוך לחלק מהשטח מבלי שיגלו אותך. במקרים של שכונות בהן הפשע שולט, זה כמו כניסה למחנה הפליטים דהיישה. אגב, למקרים ייחודים, חקירות רגישות ועוד, יש למשטרה יחידת עיקוב שזה תפקידה היחיד והיא אחת מהחשאיות במשטרה.
כך למשל במשך שנתיים חיפשה המשטרה את הנער שרצח את עו"ד ענת פלינר ז"ל לעיני ילדיה. לבסוף, הוא עשה טעות שסייעה למשטרה לזהות אותו באמצעות דגימת דנ"א, ופה נכנסו לפעולה בלשי יחידת העיקוב, אלה המכונים 'הסמויה'. הם החלו לעקוב אחריו כמו צל, מבלי שידע שהם לידו בכל רגע. במהלך העיקוב הם שמעו אותו מתרברב על אירועים פליליים והתעלמו, הייתה להם מטרה אחת והיא להפליל אותו. הם היו שם כשהלך לבית הספר, לשיעורי תורה או נפגש עם חברים, ואחרי שבועיים של מעקב השיגו את שחיפשו. כך נעצר הנער שבגיל 15 בלבד רצח את עו"ד פלינר. בתחילה עוד הכחיש, אבל בזכות כל הראיות שנאספו הבין שסגרו עליו, נשבר והודה.
אבל האקשן הזה לא שמור רק ל"עוקבים". אחת מתחנות הסמים הראשונות שיצא לי לפעול נגדה הייתה ממוקמת בלב שכונה בבאר שבע. שטח ריק, 100 מטר מבית ספר תיכון. מדובר במקום מסתור של הסמים אותם הסוחר שולף על פי ביקוש. לא פשוט להסתתר בלב שכונה, במיוחד אלה שמוכרות כשכונות פשע. סוחרי הסמים לא פרייארים, ונראה שהם קראו לא מעט ספרי ריגול. הם מחפשים אותך כל הזמן, ובאופן די אבסורדי, גם האזרחים שגרים שם מסייעים להם. אם יש משהו שאתה לא רוצה לשמוע זה שריקות, כשמישהו מגלה אותך הוא שורק ותוך שניות אתה שומע שריקות בכל השכונה.
צוות הבילוש שישב על המסתור הזה הסתתר בבניינים מסביב, בשיחים ובעוד מקומות שלא נפרט. לכולם ברור שאם הם נשרפים העסק ירד לטמיון. שלושה ימים הסתתרנו מסביב למסתור, עד שהאדון החליט להגיע ולקחת חלק מהסמים שלו. המתח עולה והלב דופק, כמובן שהסוחר לא הלך ישר למסתור. הוא התהלך מצד לצד, עשה כל מיני תרגילי התחמקות וחיפש אותנו. מסביב העולם כמנהגו, ילדים הולכים לבית הספר, אנשים ברחוב ואף אחד לא יודע מה קורה מטר ממנו. אז הגיע הדיווח שהוא הולך למסתור, נעצר ונתן מבט אחרון. מה רבה הייתה ההפתעה שלו כששלף את החומר ופתאום קפצו עליו בלשים מכל כיוון. אחר כבוד הוא הועבר למעצר, חקירה ובית משפט. שנה וחצי לאחר מכן – ניחשתם נכון – הוא שוב היה אדם חופשי ומאושר.