דרמת "השוטרים" מגיעה הערב (אחרי החדשות, קשת 12) לסיומה עם שאלה אחת לא פתורה - האם ארבעת השוטרים ישלמו את המחיר על המעשים שלהם כמו במציאות או שיוצרי הסדרה יפתיעו עם סוף אחר לחלוטין? התשובה לשאלה תתגלה בפרק סיום העונה שנפתח בסימן חקירת מח"ש. בינתיים, הצצנו אל מאחורי הקלעים של צילומי הסדרה המדוברת, השגנו תמונות שלא ראיתם מהסט וגילינו כמה פרטי מידע שכל צופה הדוק חייב לדעת. הנה הם לפניכם.
גם בתקופת הצילומים סימן שאלה גדול ריחף מעל לתכניות ההפקה, שהצטלמה במשך שלושה חודשים בחוסר הוודאות של ימי הקורונה, בין הסגר הראשון לשני. כולם שמרו על ההנחיות, המעיטו להיפגש עם אנשים חיצוניים, מה שכמובן גיבש את הצוות אבל גם גרם להפקה לעבוד באופן שוטף וחלק, ללא אף בידוד לרקורד. אפשר לספר שבזמן הזה, צחי הלוי היה נעלם לפרקים לאנשי ההפקה ללא סיבה מוסברת. לימים התברר שהצטלם במקביל להפקה הסודית של "הזמר במסכה", שם קטף את המקום הראשון בתחפושת התרנגול.
דיברנו על גיבוש בין אנשי הצוות, אז כדאי שתדעו שגם בין השוטרים לעבריינים היה חיבור מיידי. דור הררי, שמגלם את יד ימינו של ראש ארגון הפשע, תיאר במהלך הצילומים את האווירה ממש כמו בתוך יחידה צבאית פרקטית. הרבה מאנשי הצוות הם יוצאי צבא קרביים, מה שגרם להתפתחות שיח מקצועי בינם לבין עצמם, אבל לא רק. גם ההיכרות ארוכת השנים בין כמה מהשחקנים תרמה לעניין, כמו למשל צחי הלוי ושני כהן, אבל מסתבר שגם שלומי יפרח ונמרוד הוכנברג מכירים כבר תקופה. הם נפגשו לראשונה בקורס משחק כשהיו בני עשרה, והוכנברג מודה שעד היום זוכר את המונולוג של יפרח ל"חולה אהבה בשיכון ג'". יפרח מצידו, מספר שבכל פעם אנשים נדהמו לגלות איך הנער האשדודי עם השרשראות מדלקם שורות של שייקספיר ומולייר. אז להיות או לא להיות, זאת השאלה?
אם תהיתם איך אפשר לצלם פיצוץ מטענים באמצע שכונת מגורים בנהריה, אתם לא לבד. הדבר הראשון שכדאי לדעת הוא שפיצוץ הרכב לא נעשה רק על ידי אפקטים חזותיים, כלומר אנשי ההפקה ליטרלי פיצצו רכב וצילמו אותו נשרף לאט לאט. מה שכן, את שריפת הג'יפ והשלד שנותר ממנו הם שתלו ברחבת החנייה, וזה השוט שצפינו בסדרה שמופיע גם בסוף כל פתיח. אגב, כמו שבטח שמתם לב זה לא הפיצוץ היחיד שאירע בסיפור, וכך למשל הרימון שהושלך למכולת ופגע בהדס אדרי, אשתו של רכז המודיעין, צולם בלוקיישן מרכזי בלב נהריה. הדבר גרר התקהלות רבה במקום, ובזכות שיתוף פעולה עם פקחי העירייה שסגרו את האזור, הצליחה ההפקה לצלם בלי הפרעות. כמובן שהרבה אנשים בקהל ניחשו שמדובר בצילומים בהשראת האירועים שקרו בעיר. ספוילר, מישהו?
היוצרים רותם שמיר ויובל יפת, רצו להביא עומק לסיפור האקשן שמדבר בעיקר לקהל היעד הגברי מטעם ההתעסקות במשטרה. זאת הסיבה שעומדת מאחורי הוספת הסיפורים המשפחתיים לעלילה, שכוללים בין היתר גם את שני כהן בתפקיד הפרקליטה מיקי שנהב, ואביב בוכלר שנכנסה לנעליה של הבת תום שנהב. הסצנות המשפחתיות צולמו בשלושת השבועות הראשונים של הסדרה, מה שלמשל העמיק את ההבנה של צחי הלוי בנוגע למשפחה שהוא יכול לאבד בצילומי האקשן שהגיעו מאוחר יותר.
כדי להיכנס לדמותו של רכז המודיעין, קובי אדרי, מאור שוויצר נדרש לגלח את הזקן, מה שגרם לו להשיל מעצמו כמה שנים טובות. שוויצר הודה שהמייק אובר שינה אותו מאוד, ואפילו גרם לו לחוות את העולם בצורה פחות טובה. הוא לא היחיד שעשה שינויים משמעותיים במראה החיצוני, גם הוכנברג גילח את השיער עד לכדי קרחת, והבהיר שאפילו החברים לא זיהו שהוא זה שעומד מאחורי דמותו של ניסן. עמית רומנו שמגלם את עמית החייל, סיפר על חוויה דומה, ואילו יפרח חשף שהעלה כמה וכמה קילוגרמים עד תחילת הצילומים. לא, זאת לא כרית שמתחבאת לה מתחת לחולצה, ולכל השואלים, מאז הצילומים יפרח הספיק להשיל מעצמו את מה שהעלה.
חדר החקירות זאת אמנות. השוטרים שנכנסים לחקירה בונים אסטרטגיה מיוחדת מראש, כדי לנסות ולהוציא כמה שיותר פרטי מידע מועילים. בסצנה שבה הלוי ואלי פיניש חוקרים את הוכנברג, אפשר לראות את משחק השוטר הטוב והשוטר הרע, ובמיוחד כשדני שטג נכנס לתמונה בתור ראובן פרץ, הבלש הוותיק. הוא מאבד את העשתונות ומתחיל להכות את ניסן (הוכנברג), מה שנראה כסצנה אמיתית לכל דבר. מסתבר, שגם במציאות הוכנברג ושטג נכנסו לדמויות באופן טוטאלי, והראשון סיפר שחטף לא מעט משטג, אבל עם חיוך כמובן ובנימה טובה.
אחד הדברים שלמדנו מהררי הוא לפחד מהשקט. השיגעון בעיניים מדבר בעד עצמו, וזאת הייתה המטרה שלו כשנכנס לנעליו של באומן. גם יפרח, בדמותו של עזרא, למד שהעבריינים הגדולים בסצנת הפשע הישראלי הם דווקא השקטים, שמזיזים את העיניים שמאלה וימינה ובהחלטה של רגע פועלים. בהתחלה, יפרח הביא את עזרא כפי שהכיר מהשכונה באשדוד - עם מניירות, תנועות ידיים והרבה דיבורים, אבל לאט לאט ניקה את הכל והתוצאה לנגד עינינו.
עיריית נהריה, בראשות רונן מרלי, שיתפה פעולה באופן מלא עם הפקת הסדרה. הם דאגו לפתוח בפניהם את מחסני העירייה, כדי שגם בלוקיישנים שצולמו מחוץ לנהריה האביזרים המיוחדים ששמורים לעיר יהיו בנמצא. כך למשל הצוות העמיד את מנורות הרחוב האמיתיות של העיר וגם את הספסלים הלבנים, כדי ליצור אותנטיות בכל פריים. אגב, הסצנות שצולמו במבנה העירייה נערכו בלוקיישן האמיתי, וזאת בזכות ההיענות מצד הגורמים בעיר.
את דמות ראש העיר הכרנו בפרק השלישי של הדרמה, אבל את פניו של השחקן פולי רשף ראינו כבר בסצנת הפתיחה של העונה. לאורך הפרקים, הוא מתנוסס על שלטי חוצות ברחבי העיר, יחד עם המשפט "אוהבים את נהריה". זהו רפרנס לסלוגן המקורי של העיר - "נהריה - לאוהבים את החיים", ואפשר לזהות אותו בסיטואציות נוספות במהלך הסדרה. למשל בסצנה שאלון שנהב מגיע מבושם לבית של המנהלת סיגל אלפסי, והיא אומרת לו שהיא אוהבת את החיים. הסיבה מאחורי המשפט נוגעת במשמעות של הדמות שלה, שמייצגת את ערכי השורשיות ששנהב מנסה להשאיר מאחוריו ועכשיו מתעמת איתם בדרך הקשה.
יפרח כבש את לבבות הצופים כבר מהסצנה הראשונה בה דרש מהירקן - "תברך". זה התפקיד הראשון שלו בדרמה בסדר גודל שכזה, ולמרות חוסר הניסיון, הפתיע את כולם עם דמות העבריין שגנבה את ההצגה. התוצאה על המסך ברורה לחלוטין, אבל למעשה מאחורי הקלעים יפרח התקשה לעתים באינטראקציה מול המצלמה. הוא סיפר שאת הטייק בו הגניב חיוך קטן לשוטרים אחרי שיחה עם פולג, מפקד התחנה, צילם כמה וכמה פעמים, עד שקיבל טיפ קטן מדניאל גד שסידר את הכל. אם זאת לא סולידריות חברתית אנחנו לא יודעים מה כן.
ואם בדניאל גד עסקינן, שמתם לב שהדמות שלו כל הזמן אוכלת? יש לזה הסבר. עוד בתחילת הדרך, גד החליט שהוא רוצה להכניס הומור ליואב קשתי, ובכך החליט שבכל פעם שהוא יהיה לחוץ הוא יאכל. היוצרים נתנו לו יד חופשית בדבר, וכך במצבי הדילמה והלחץ הגדולים שעמד בהם, יכולנו לתפוס אותו עם סנדוויץ' טוב ביד שפתח את התאבון לכולם.
אי אפשר להתעלם מראובן פרץ, הבלש הקשוח. שטג נכנס לנעליים שלו באופן טוטאלי, ומצא לא מעט נקודות דמיון עם הדמות שלו. המרכזית ביניהן היא הדת, אליה התקרב בשנים האחרונות, כך שברגע שקרא את התסריט הסתכל לשמיים ואמר "אהלן ראובן". אם אתם זוכרים את התפילות שלו בתחילת הדרך, יכולתם לשמוע שאחד מקטעי התפילה לקוח מתפילת 18, שמשקף את רצונו להפיל את מאור עזרא. הנה, בסוף זה הצליח, לא?
יש הרבה משמעויות מאחורי הדמויות בסדרה. כאמור, הצלע הנשית נועדה להעמיק את הדרמה בסיפור, אבל לא רק. גם הדמויות של השוטרים מייצגות כל אחת בגזרתה משהו אחר בהתלבטות של אלון שנהב. לדברי רותם שמיר, ראובן הוא הסמן הקיצוני של החבורה שאוהב לעשות דברים עד הסוף, קובי הוא מי שנולד לו תינוק ומסמל את הפחדים מההשלכות של המעשים, ויואב הוא המצפון הבלשי, כך שברגע האמת בו אלון צריך לבחור האם ללחוץ על ההדק ולקחת את חייו של ראש ארגון הפשע, מציב מראה שאומרת לו - עד כאן. לכו תדעו, אם יואב לא היה באותו רגע, אולי הדברים היו נגמרים אחרת לגמרי.
16