אחרי יממה סוערת במלאגה וגיברלטר, הזוגות ב"המירוץ למיליון" (פרק הדחה הערב, רביעי, אחרי החדשות, ערוץ 12), מצאו עצמם מפליגים במעבורת אל מרוקו. כשהגיעו לטנג'יר גילו שאת הלילה רובם לא יעבירו במלונות פאר, אלא בהוסטל מפוקפק, בבתי מקומיים ואפילו בשקי שינה, תחת כיפת השמיים. מה קרה כשהגעגוע לילדים איים לשבור את איציק ואסתי ואיך הגיב יפתח רמון כשלראשונה במירוץ נשאל על אבא?

בין האישי ללאומי

כשהמתינו למעבורת לטנג'יר, לאיציק ואסתי וסהר ויפתח הייתה הזדמנות בפעם הראשונה לדבר מלב אל לב. "אתה יודע שאתה ממש דומה לאבא שלך?", שאלה אסתי את יפתח, שהודה כי "אומרים לי את זה הרבה". אסתי סיפרה כי "הבת שלי חולת היסטוריה. אבא שלך עשה היסטוריה". יפתח צחק: "היא קוראת לאבא שלי היסטוריה. זה לא כזה היסטוריה, עברו 20 שנה" ואסתי הסבירה: "הייתי בת 12, זה היסטוריה בשבילי".

בהמשך אמר יפתח: "הסיפור המשפחתי מורכב אצלי. זה מאוד שלי, כי זה אבא ואמא ואח, אבל זה גם מאוד לאומי. הרבה אנשים מחוברים לזה מאוד, מרגישים חלק. זוכרים איפה בדיוק היו כשזה קרה. זה מראה כמה משמעותי זה בשבילם. אני מאוד מתחבר לזה, זה מאוד יפה, אבל זה גם שלי. כשאנשים ניגשים אליי הרבה פעמים קשה לדבר על זה, או שאפילו לא יודעים מה להגיד. זה משהו שאני מתמודד איתו".

הרגע שאיציק ואסתי נשברו

איציק ואסתי תמיד שומרים על מורל גבוה ואנרגיות חיוביות, אלא שבלילה, בטנג'יר, בשקי השינה, הגעגוע העז לילדים הציף אותם. "אני שמחה שאני עושה את זה, אני לא מצטערת לרגע, כיף לי שאני עושה את המסע הזה איתך, אבל זה לא סותר את הגעגוע", תיארה אסתי, "אני מתגעגעת אליהם נורא".

איציק הסביר, "כשאתה רץ, אין לך זמן לחשוב. פתאום אתה עוצר ונזכר בילדים. זה קשה מאוד מצד אחד, כי אתה מרגיש את החוסר שלהם. אנחנו מתגעגעים אליהם בטירוף. מצד שני, זה גם נותן לך המון כוח. אנחנו עושים משהו כהורים, בשבילנו, שיעשה אותנו הורים טובים יותר. מרגש אותי שאנחנו פה ככה, ביחד. היינו הומלסים ללילה. לא יודע אם זו חוויה שהייתי בוחר בה מלכתחילה, אבל נוצרה חוויה רומנטית כי היינו לבד, מול כל העולם, בלי כלום. יכולנו להתבאס ולבכות מזה, אבל בחרנו ליהנות מזה".

תנאים לא תנאים

"יא רבי שמעון בר יוחאי, מה זה?", נדהמה ענבר כשנכנסה אל ההוסטל "אגאדיר" בטנג'יר בו תעביר את הלילה, "אמא. נכנסתי בדלת, הסתכלתי ואמרתי: אוקיי, מה זה? לא הבנתי מה קורה פה. אין דלתות, יש חרוזים. אלוהים שישמור אותי. לא הבנתי מה אני רואה לנגד עיניי. הרגשתי שנשמתי נעתקה. אני כל כך גמורה, כל מה שחיכיתי לו זה מקלחת, לישון שעתיים-שלוש ולקום רעננה. יא חליהא לאללה. אין מקלחת, אין שירותים".

כשעמית ורותם הגיעו אל ההוסטל זמן קצר לאחר מכן, ענבר שיתפה אותן מיד: "תקשיבו, אין איך להתקלח. זה לעשות פיפי בדלי". עמית, שציפתה לתנאים קצת יותר מכובדים, מחתה: "כל מה שחלמתי בחלומות, כל מה שדמיינו, זה מלונות הפאר של מרוקו. הולכות בנות באינסטגרם, מוצאות קיר פסיפס, מצטלמות. איזה שקר". רותם קבעה: "בתור עורכת דין לנדל"ן לשעבר, זה לא עונה על ההגדרות לחדר".