אביתר קורקוס חיכה לרגע שכולנו נכיר אותו. לפריצה הגדולה, להכרה, לתהילה. אבל עכשיו, כשהפך לאחד המתמודדים האהודים ב"כוכב הבא", הוא מתקשה להתמודד עם תשומת הלב: פחות מזו שמגיעה מכיוון המלצר בבית הקפה, ששואל אם הוא מכיר אותו מהטלוויזיה, אלא דווקא מהצפת הפייסבוק שלו בהודעות מגונות משלל בחורות צעירות. אחת מהן נוחתת עלינו בדיוק באמצע הריאיון, בניסוח שאי אפשר לפרסם בלי לוודא קודם שהקוראים עברו את גיל 18. בואו רק נגיד שההודעה שלה מגדירה מחדש את המושג סקסטינג. "די נו, מה הן רוצות ממני?", קורקוס דופק עם היד בתסכול על המצח. לא בדיוק רוקסטאר פינת מסיבות חשק.
נראה לי די ברור מה הן רוצות.
"אין מצב", הוא מוחה בהחלטיות, "אני לא רואה אף אחת ממטר. דניאלה היא החיים שלי. כל מה שיש לי זה בזכותה. אני לא מסתכל לא ימינה ולא שמאלה, לא הייתי מתקרב לאף אחת אחרת. מה אני צריך את השטויות האלה כשמצאתי כבר את האישה שאיתה אני הולך להקים משפחה?".
ואיך היא מגיבה לכל הבחורות שקופצות עליך?
"היא מה זה רגועה. אני אוהב את הקטע הזה, שהיא משחררת לי את החבל ואני ממשיך קדימה. אחת באה לי פה, באה לי שם, ואני מדלג, לא מעניין אותי. אני רוצה שנגיע ביחד לטופ: כסף, הופעות, ביגוד, להגשים את כל זה – ביחד. לכן אני גם דואג להזכיר מסביבי בכל הזדמנות שאני תפוס".
אייל גולן, סיפור אהבה
לא פלא שקורקוס דואג להוקיר תודה לבת זוגו. אחרי הכל, היא זו שרשמה אותו לאודישנים ששינו את חייו. "הייתי בקו בעזה, בדיוק עליתי לשמור, והיא מתקשרת. אומרת לי שאחרי החדשות דיברו על פורמט חדש של 'כוכב נולד' שנפתח, ושהיא רשמה אותי. הייתי צריך להגיע למרכז הירידים בתל אביב, אבל מה לעשות – אני בגבול עזה. ביקשתי מהמ"פ שלי לרדת, ובכלל לא היה בטוח שזה יקרה. ברגע האחרון אישרו לי לצאת, לקחתי את דניאלה ונסענו לאודישן. חיכינו, התייבשנו שם בתור העצום כל היום, ואז נכנסתי – ועברתי. כשפגשתי את השופטים הרגשתי שהכל מתחיל".
איך הרגשת מול הפאנל?
"חשבתי שאני אמות שם בכניסה. איך אני אעמוד מול צביקה, ריטה, ובעיקר אייל גולן? רגע לפני שפתחו את הדלת כמעט הפסקתי לנשום. אבל אז חיברו אותי למיקרופון, נכנסתי, וראיתי שלא קרה כלום. הם מולי, ואני עדיין עומד. הם שאלו קצת שאלות עליי, ואז שרתי את "ואת" של הראל סקעת. כולם אהבו חוץ מאייל. הם ביקשו עוד שיר, שרתי, וגם הפעם אייל היה מסויג יותר. בשלב הזה הוא אמר את מה שכולם זוכרים לו: 'אתה בא מבית של מזרחית ואתה צריך לשיר רק מזרחית, כי זה מי שאתה'".
זה לא קצת קומם אותך, שאתה היחיד שאומרים לו מה לשיר כי הוא מזרחי? אף אחד לא אמר לעומר דץ לשיר רק את "כאן נולדתי".
"באמת שלא. קודם כל אייל הוא מלך, הוא יודע מה הוא אומר, וזה היה בכוונה הכי טובה בעולם. והוא גם קלט משהו, אמרתי לו בכנות שהבנתי שמזרחית מתקבלת פחות טוב בתכניות מהסוג הזה, ואז הוא אמר: 'מה פתאום, בשביל זה אני פה, גם למזרחית יש מקום בתכנית'. בפעם הבאה שרתי את "לוחמת" של אייל, ומשם כבר התאהבנו".
אבל אז אייל עזב.
"מוקי הגיע להחליף אותו – שזה, אגב, לא פחות טוב. גדלתי על מזרחית אבל שמעתי בתיכון גם שבק ס'. מוקי אחלה בנאדם. הוא הכי מפרגן לי. אני יודע שיש עניין עם זה שהוא מאוד קשה עם המתחרים, וזה לא סוד שאותי הוא מעביר בלי היסוס. לדעתי, וזה באמת בכל הצניעות, זה בגלל מה שאני משדר. גם אם היו מביאים לשם במקומו את צביקה פיק או את אהוד בנאי, אני רוצה להאמין שהם היו מסתכלים עליי טוב טוב, כמו שמוקי הסתכל, ורואים שבאתי הכי אמיתי שיש, בלי פוזה. בגלל זה גם כשיש ביקורת רעה, כשצביקה למשל לא העביר אותי – קיבלתי, ורציתי לשמוע את הביקורת. כשאתה לא מנסה למצוא חן, יותר קל לך".
ומה עם מתח מאחורי הקלעים מול המתחרים שמוקי דווקא קוטל?
"אני לא יודע שיש דבר כזה, וגם אם יש, שיסתדרו עם זה. ברור שיש לי את האנשים שאני יותר מסתדר איתם מאחורי הקלעים. עומר דץ, למשל, שהוא האבא של הנבחרת, תמיד יודע איך להרגיע את כולם. עומר, אליאס, דוד ואני, מן חבורה כזאת. בהתחלה היה מישהו אחד – אני לא רוצה להגיד שמות – שכשהוא עף אמרתי 'ברוך שפטרנו'. זה לא מישהו שרבתי איתו, בכלל לא דיברתי איתו, אבל משהו בי אמר לי שהוא לא לעניין, לא בשבילי. מהר מאוד הוא הלך ומאז אני ממש מבסוט על הנבחרת. אם אני לא אנצח בסוף, אני מקווה שעומר ייקח. אגב, אף פעם לא היה לי חבר כמו עומר, אנחנו מגיעים ממקומות שונים מאוד – הוא אשכנזי ואני מזרחי – ואני ממש שמח על החיבור הזה. אין לי ספק שהוא ימשיך גם אחרי התכנית".
"אם יקרה לי משהו – המשפחה תקרוס"
קורקס גדל בבית מוזיקלי, עם אבא שניגן ושר וחלם על קריירה כאיש במה. "החלום שלנו הוא אותו חלום", הוא אומר, "אני רוצה להצליח בשביל עצמי וגם בשבילו. אם החלום עובר מאב לבן זה כנראה בגנים, יש בזה משהו הרבה יותר חזק". הוא הגדול בבית, אח בכור טיפוסי לשלוש אחיות בנות 16, 11 ו-6. "מה יכול להיות יותר גרוע מבכור לשלוש אחיות?", הוא צוחק, "ברצינות, מאז שאני ילד, גדלתי עם הידיעה שיש לי אחריות גדולה מאוד בבית".
בגיל 9 ההורים רשמו אותו לתחרות כישרונות צעירים במתנ"ס השכונתי. הוא מעולם לא שר קודם, אבל לקח מיד את המקום הראשון. אחר כך התחיל להופיע בחתונות ובריתות משפחתיות. בגיל 15 הכיר מישהי בעירו, לוד, שלימדה פיתוח קול וארגנה תחרות שירה. "זה היה רק של בוכרים, אז היא עשתה קומבינה שאכנס – וזכיתי שוב באחד המקומות הראשונים".
אבל במקום להמשיך עם הקו הזה, בגיל 15 קורקס הזניח לגמרי את עולם המוזיקה וההופעות. "התקרבתי לצבא והראש כבר היה במקום אחר", הוא נזכר. "נורא רציתי את החוויה הצבאית. לא חשבתי לרגע ללכת ללהקה צבאית. רציתי את הצבא שמבגר, שהופך אותך לגבר. זה מבחינתי רק קרבי. חשבתי ללכת לאגוז, בסוף הגעתי לצנחנים, גדוד 890".
קורקוס ביקש להתבגר – אבל עוד לא ידע מה הולך ליפול עליו ועד כמה זה ישנה לו את החיים. שבוע לפני הגיוס הנחיתו עליו הוריו בשורה טראומטית. "הייתי במשמרת, ממלצר. היה יום ראשון, וביום חמישי הייתי אמור להתגייס. פתאום טלפון מאבא: 'יצאנו מהעורך-דין, אמא קיבלה גט, התגרשנו'", הוא נזכר. "ככה, בלי לחכות שאני אבוא הביתה או אפילו לשאול אם אני יושב. הרגשתי כאילו מעיפים אותי מצוק עם סלע קשור לצוואר. נפלתי בצניחה חופשית. מבחוץ הכל היה כאילו כרגיל, הם עזרו לנו, דיברו איתו, דאגו לנו – אבל זאת הייתה כזאת מכה ששום דבר שהם אמרו לא יכול היה לעזור. זה לא שזה לגמרי בא לי משום מקום. ההורים שלי היו נשואים 20 שנה ותמיד היה מתח בבית. רק שבהתחלה זה היה כמו בכל הבתים, משהו שנתון לעליות ומורדות. אבל אז הגיעה ירידה אחת גדולה שלא הפסיקה".
אז לא הייתה לך בכל זאת קצת הקלה שהם מתגרשים?
"לא, כי הבנתי מה זה אומר מבחינתי. שיש לי אפילו יותר אחריות. ועוד באיזה תזמון, שנייה לפני שאני מתגייס. היו לי לילות מאוד מייסרים בטירונות, ומצד שני גם לא יכולתי להיות שם בשביל האחיות שלי ולראות מה קורה איתן ולדאוג להן. תמיד הייתי נוכח בבית ועזרתי. מגיל 14 עבדתי והבאתי הביתה כסף – ועכשיו, כשהכי צריכים אותי, אני לא יכול להיות שם".
ביחד עם כל זה פרץ מבצע עמוד ענן. "הפלוגה שלי הייתה בסוף מסלול, ממש בדרך לקבל את האישור להיכנס, ואני אומר לעצמי: איך אני יכול? כל המשפחה עכשיו תלויה בי. אבא לא בבית, הכל על הגב שלי, אם חס ושלום יקרה לי משהו – המשפחה הייתה קורסת לגמרי. המשפחה גם ככה בהתפרקות, כל הזמן קוראים לי לבוא, ואני מסביר שצריך סבלנות, שאני לא יכול, אבל נקרע מבפנים".
בסופו של דבר הפלוגה של קורקוס לא נכנסה לעזה, "אבל אני הרגשתי שאני כבר לא יכול, שאני צריך לשחרר כדי להיבנות מחדש", הוא מוסיף. כשהיה בשבוע שטח בסוף האימון הוא הבין שהרומן הקרבי נגמר. "נשארתי ער לשמור על כולם, נשענתי על הקיטבג והתחלתי לשאול את עצמי שאלות: כמה זמן זה יכול להימשך ככה? ומה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות?", הוא נזכר. "הסתכלתי על הזריחה, נרדמתי לרגע, וכשהתעוררתי הרגשתי כאילו משהו עמוק בי השתנה, שנפלה לי החלטה אמיתית על התחלה חדשה. מאותו רגע היה לי ברור שאני לא מרחם על עצמי יותר ומתחיל לעבוד כדי לצאת מזה. הרגשתי מפורק לגמרי, לא היה לי בית יציב, יכולתי להישען רק על דניאלה, והיא באמת החזיקה אותי. חודש וחצי אחרי זה ירדתי לג'וב. נשארתי בפלוגה, אבל כטבח".
קורקוס מרגיש שההחלטה הייתה נכונה מבחינתו – וגם הפכה את ההגעה לתכנית לקלה יותר. "ההחלטה הזאת להאמין בעצמי הייתה גם מה שנתן לי את האפשרות באמת להיכנס למסע הזה של הכוכב הבא", הוא מסביר. "בלעדיה לא הייתי יכול לשיר עם ביטחון עצמי, לרגש ולהאמין בעצמי שאני יכול עוד, שאני שווה את זה, שיש לי משהו מיוחד להציע".
סמים במועדונים ובקריוקי
הוא מגיע מלוד ולא חושש לדבר על הסטיגמה הגרועה של העיר, של הזמר המזרחי ואפילו של המשפחה שלו – שילוב שגרם לאייל גולן להזהיר אותו מהאפשרות שיפול לסמים. "באנו מאותו אזור פחות או יותר, אייל ואני", הוא מסביר. "המשפחה של אבא שלי יש לה נגיעה לעולם התחתון, והוא קלט עליי, ונתן לי אזהרה. לא הייתי צריך אותה, הרי אם הייתי רוצה זה היה קורה מזמן. היום אני יודע שגם לא אהיה שם בחיים. אז אייל דיבר בטלוויזיה לגבי הסביבה והמשפחה שלי, כי כנראה זה עד כדי כך מפורסם מי במשפחה שלי נמצא בעולם הזה.
"אני לא בא לעשות חוסר כבוד, חס ושלום, אני אוהב אותו ואת כל המשפחה", הוא ממשיך, "אין לי כוונה להתפרסם על סיפור של 'המשפחה שלי כזאת ואני לא, איזה מיוחד אני'. אני יודע מאיפה אני בא ולא שוכח, אבל גם חשוב לי לשמור על עצמי, כמו למשל בקטע של הסמים. הרבה מגדולי הזמר המזרחי היו בסמים, ורובם יצאו מזה. האמת היא שזה באמת מסתובב יותר בקרב הזמר המזרחי: במועדונים, בקריוקי – ואני לא נוגע. אני רוצה להיות אחד החלוצים של הגל החדש של הזמר המזרחי, כמו משה פרץ ודודו אהרון, שלא נוגעים בסמים – וכל הסטיגמה השלילית של הזמר המזרחי בכלל לא קשורה לתדמית שלהם".
ומה עם התדמית של העיר לוד?
"קודם בואי נהיה כנים: זאת לא סתם סטיגמה, זה מקום אלים מאוד. עוד אין שום דבר טוב שאפשר להגיד שיצא מלוד. זה יהיה אחלה אם כשיגידו לוד לא תעלה מיד המחשבה של 'יורים שם כל שני וחמישי' אלא 'זה המקום שממנו הגיע אביתר'".
הוא מתייחס, בין היתר, למתח בין ערבים ויהודים בעיר. "אחת הסיבות שבגללן זה אזור קשה היא גם בגלל הסכסוך בין היהודים לערבים, והגיע הזמן להפסיק עם זה. צריך שלום. לדעתי יש לנו פתח במוזיקה. אני אישית מת על הז'אנר הערבי במוזיקה. יש לי גם חבר ערבי שגר שנייה ממני, אנחנו יושבים ביחד על פינג'אן ונרגילה והוא רואה אותי בטלוויזיה ועושה לי כחול. גדלתי עם העם הזה וצריך לדעת לאהוב אותם ממקום מסוים ולכבד אותם ממקום אחר".
בעוד שבועיים וחצי תסתיים העונה של "הכוכב הבא", ואיך שזה לא ייגמר עבור קורקוס, הוא יודע שכבר לא יחזור לגדוד, אלא ככל הנראה יועבר ללהקה צבאית. נותרה לו כמעט שנה לשירות, ועכשיו ש"זה נפתח", כמו שהוא מגדיר את זה, הוא מעדיף ללכת קדימה עם המומנטום.
ואיפה נראה אותו בעוד עשור? "אני רוצה לגור באיזה מושב, אולי ליד הים. אני צריך את הרוגע, לא חי טוב עם רעש. ובכל מקרה אני אהיה עם דניאלה, נשוי, כבר עם שניים אולי שלושה ילדים. חורש את הארץ בהופעות. אולי תראי אותי במקרה בדרך חזרה מקיסריה ותגידי: 'היי, זוכר שראיינתי אותך?'"
ואתה תסתכל עליי ותגיד: "לא, מי את?"
"לא לא", הוא צוחק. "טוב, יכול להיות שאני לא אזכור, אבל אני מבטיח לך שגם אם לא, אני אגיד לך וואלה, בואי רגע תזכירי לי. נשב על קפה".