רוצים את האופניים החשמליות של גרינבאום? בכיף
אחרי הפרק הראשון, ורגע לפני שכולם מכירים אותם מקרוב, יצאנו לפגוש את גבוה וגרינבאום, סטודנטים לקולנוע בעברם שהגשימו את החלום והקימו את "וידאו לייף", סטודיו מקומי לסרטי אירועים.
גרינבאום: הכרנו בחוג לקולנוע באוניברסיטה-
גבוה: בקפיטריה, לא?
גרינבאום: לא. במבחן על היסטוריה של הקולנוע הפיני. ניסית להעתיק ממני ותפסתי אותך.
גבוה: וואלה, נכון. אבל בסוף קיבלתי ציון מצטיין.
גרינבאום: הוא שכב עם המרצה.
גבוה: ואו! זו היתה פצצה רצינית. הייתי מאוהב-
גרינבאום: לארבע וחצי דקות בערך.
למה דווקא סרטים לאירועים?
גבוה: סיימנו את החוג לקולנוע והיינו חייבים להתפרנס. בהתחלה עשינו סרט לאיזה קרוב משפחה רחוק ואז הבנו שיש ביקוש עצום לסרטי מתנה. אני בניתי תוכנית עסקית וגרינבאום... גרינבאום יצר את הקונספציה של הסרטים שלנו.
מה חלוקת התפקידים ביניכם בעסק?
גבוה: אני מביא קליינטים... סוגר לכם דיל מהחלומות-
גרינבאום: ואני העבד השחור שעושה את שאר העבודה-
גבוה: גבר, למה לדבר ככה?! אה?! תאמינו לי, האיש הזה פה הוא מוכשר בטירוף. קליינטים מתים עליו, למרות שהוא כזה ממורמר. אבל ככה זה יוצרים... אם אין להם איזו שריטה עדיף שיחפשו מקצוע אחר.
גבוה: ללא ספק אחד מהסרטים הכי טובים שלנו זה: גדי פוטר ובר-מיצוות החכמים. איזו הפקה מטורפת זו היתה. עבדנו עם איזה בן של אוליגראך, שפכו עלינו ים בכסף ותאמין לי - עשינו בית ספר להוליווד על איך עושים סרטים טובים.
גרינבאום: מה זה בית ספר... החוג לקולנוע במתנ"ס של ירוחם - ככה זה נראה.
גבוה: גבר, אל תדבר ככה על ירוחם, יש לי שם קרובי משפחה.
גרינבאום: תנחומי.
גבוה: הוא צוחק. הוא צוחק.... אנחנו מתים על ירוחם.
גרינבאום: בעיקר על הכור שליד. תגידו לי, מה הקטע של כור בישראל? עם כל החלטוריזם פה איך אף אחד לא מפחד שיום אחד זה יתפוצץ לנו בפרצוף ובאמת ניפול לים.
גבוה: גבר, עזוב אותי מהנבואות זעם בשני שנקל שלך. בזכות הכור הזה המדינה שלנו קיימת-
גרינבאום: לא להרבה זמן, שמעת על קורוזיה?
כמה שעות ביום אתם מקדישים לעסק?
גבוה: כמה שצריך. עסק זה כמו ילדים אתה נותן להם את הנשמה שלך.
גרינבאום: עד שהם מגיעים לגיל ההתבגרות, מתחילים לקלל, משתינים לך על הראש ואתה מת שהם כבר יעופו מהבית.
גבוה: איזה קוטר. גאון. אבל קוטר.
ואיך הנשים שלכם חיות עם זה?
גבוה: תענוג מטורף. לאשתי המדהימה, הילית, יש בוטיק מהמם בצפון רמת-גן. היא מעצבת בתים והיא מוכרת שם כל מיני חפצים שהיא אספה מכל העולם. קח, קח כרטיס ביקור, לא תתחרט. היא עושה נאו-זן אקלקטי. זה הדבר הכי חם שיש
גרינבאום: בזכות העבודה שלי לזוהרה, אשתי, יש זמן לשבת ולעבוד על הדוקטורט שלה על הולדת הפמיניזם בחברה הישראלית והפלסטינית. אז אני לא שומע טענות.
גבוה: בטח. איך תשמע? אתה לא מפסיק להתלונן בעצמך. מת על האיש הזה. מת.
גבוה: אנחנו טובים יותר מכל החברות בשוק. תסתכל על העבודות שלנו ועל העבודות של החברות האחרות, אף אחד לא מתקרב אלינו. אף אחד.
גרינבאום: ככה זה... כל אחד אוהב את הזבל שהוא מייצר...
גבוה: גרינבאום, אני מזכיר לך שאנחנו מתראיינים לעיתון מיוחד.
גרינבאום: קול ר"ג?!
גבוה: זו פעם אחרונה שאתה בא איתי לראיון. פעם אחרונה!!!
מה עושים כשהלקוחות שלכם לא מגלים שום כישרון משחק?
גרינבאום: יורים בהם בחצר האחורית.
גבוה: אה-אה, הוא סתם צוחק. האיש הזה מוציא מכל אחד משחק כאילו הוא היה מריל סטריפ והזה, נו, משתיקת הכבשים, אנטוני פרקינס-
גבוה: הופקינס.
גבוה: חביבי, אנחנו שוארמה שמש של סרטי המתנה של רמת גן. כולם יודעים את זה. כולם. יש תור אצלנו לא פחות משיש אצל שמש.
גרינבאום: בשר זה רצח.
גבוה: די, די, רד ממני הקדושה גרינבאום.
אם לא הייתם הבעלים של וידאו לייף, איפה הייתם היום?
גרינבאום: אחד הבמאים המובילים בקולנוע העולמי.
גבוה: ממש... הייתי חולם להיות כזה ואז היית מתעורר שיכור בקופסת קרטון בפינת אבא הילל. עשה לי טובה, גבר. אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים לעשות ואת מה שחלמנו לעשות ו... החיים לא יכולים להיות טובים יותר. נכון, גרינבאום? נכון? לאן הוא הלך? אדיוט. אבל גאון. אבל אדיוט.
גבוה וגרינבאום. שבת, אחרי רמזור
>>את הפרק הראשון ראיתם? זה הזמן
>>עשה לכם חשק להכיר הצוות של וידאו לייף?