בשיטוט אקראי בפייסבוק הגעתי ללינק לתחרות שנקראת "תראו מי שמדבב" שהיא תחרות קליפים בסגנון ליפ–דאב של כוכב נולד. כוכב נולד ומאקו, אני מכירה, אבל מה זה ליפ-דאב? התעניינתי ופניתי לקבל תשובות באינטרנט. בויקפידה מצאתי פירוט וגם המון סרטונים.
אני מגלה שלליפ–דאב יש חוקים. הליפ–דאב לא נכנס תחת הז'אנר "שירה" או תחת הז'אנר "תיאטרון", אבל יש בו משניהם. השחקן/זמר, צריך לשכנע אותנו, קהל הצופים, שהמילים נובעות גרונו בעודו משתמש בשפתיו בלבד ומוסיף תנועות גוף מתאימות. חוק נוסף הוא שהקליפ חייב להצטלם בשוט צילום אחד ארוך, בלי קאטים, עצירות או עריכה. כלומר, מה שצולם זה מה שיש, וזה דורש עבודה מוקפדת וטובה הן מצד השחקן, הבמאי והצלם.
עוד חוקים הם, חוק ההשתתפות וחוק ההנאה. הראשון אומר שלא מדובר בסרטון של אדם אחד אלא בדיבוב קבוצתי. הדגש הוא על עבודת צוות, עבודה בקבוצה ולמען הקבוצה, והמטרה היא לא הצלחה מסחררת בין רגע אלא השתעשעות גרידא. השני, חוק ההנאה אומר שהאנשים בסרטון הליפ–דאב צריכים להקרין הנאה ולא לשקוע במשחק רציני יתר על המידה.
קליפים כאלה מאפשרים לנו, הצופים, להיות לרגע גם אנחנו פחות רציניים.
>>רוצים לעשות לייק לעוד סרטונים נוספים? היכנסו למתחם ותשפיעו
תרבות הליפ–דאב מאוד מפותחת בעיקר בארצות הברית ובאנגליה. היא ממשיכה להתפתח, ולכן אין סיבה שלא תתקיים גם במדינתנו. כיום ביו-טיוב קיימים מאות, אם לא יותר, קליפים מצחיקים תחת הכותרת "ליפ– דאב". בחלקם "שרים" מפורסמים ובאחרים לא, מה שבטוח שלכולם מכנה משותף אחד- הם מעלים חיוך.
באתר מאקו אני מוצאת קליפים נוספים שמשתתפים בתחרות. כל סרטון שאני רואה מוציא ממני חיוך ועוד אחד ועוד ועוד חיוכים.
הנה כמה שכדאי שתשימו אליהם לב:
קבוצת קרן שהיא קבוצת נערים ונערות שביימו עיבוד מוצלח משלהם לשיר "לו הייתי פיראט", במקור של השלושרים ונכתב ע"י ירון לונדון.
הקליפ המוביל שלי הוא הסרטון בו מופיעים "בית הספר למשחק ואומניות הבמה בנגב" בשיר "Fame" כיאה לבית ספר למשחק. שמחתי לשמוע על קיומו של "בית הספר למשחק ואומנויות הבמה בנגב", לגלות אותו, ואת הליפ–דאב מחדש.
עוד ליפ דאב ששווה לציין הוא של קבוצת נשים שחלו בסרטן השד וראו פוטנציאל חשיפה בתחרות ה"ליפ–דאב". הן מבקשות להעלות את מודעות הציבור ובעיקר את מודעות הנשים שתלכנה להיבדק, אולי בזכות הקליפ שעשו - אדפטציה למחזמר "שיער".
הן מבקשות להעלות חיוך על שפתיהן של חולי סרטן שיראו את הסרטון.
לא רק הן רוצות לגרום לנו לחייך, בימים טרופים ועצובים אלה, של אסונות טבע בעולם ופיגועים גם במדינתנו העייפה. נדמה שיש ביכולתם של הקליפים המהנים והמצחיקים שמשתתפים בתחרות, להעלות את מצב הרוח הכללי אצל כולנו, ותחרות הליפ-דאב הולכת והופכת תחרות החיוך. אנחנו אפילו לא מודעים לצורך שלנו לחייך, אבל שווה לתת לזה הזדמנות.
תחרות הליפ–דאב היא ארצית, ואת הקליפים ניתן להעלות לאתר של מאקו מכל מקום, לא משנה מי אתם, ומה המסר שאתם רוצים להעביר. כולם מוזמנים להעלות סרטוני ליפ-דאב לרשת לא הבדלי דת, גזע, מין, גיל או מיקום גיאוגרפי. אז יאללה, תגרמו לנו לחייך.
**הכותבת היא גולשת mako
