"אני שמחה שיש לי את הזכות לספר את הסיפורים האלה": לצד הכאב על הזוועות שארגון הטרור חמאס ביצע ביישובי העוטף, ב-7 באוקטובר נולדו סיפורי גבורה שעולים על כל דמיון - אותם נסלי ברדה חושפת בתוכניתה "גיבורים". אותם גיבורים, מתיישבים בפני המצלמה ומספרים את סיפורם, את מה שעברו ואת מה שהותירו מאחור כדי להציל את הקרובים להם, השכנים מהבית ממול ואנשים זרים - מפני התופת.
הערב (ב') יחול ערב הפסח ומשפחות רבות יתכנסו סביב שולחן ליל הסדר. כולנו יודעים שפסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות במצרים לחירות - וזו מהות החג. היא הפכה לסמל תרבותי, אוניברסלי ודתי והמושג מופיע שוב ושוב בשיח הציבורי בדרך קבע, בכל רחבי העולם. הם האנשים שנלחמו למען החירות שלנו, למען האזרחים שמצאו את עצמם בבוקר שמחת תורה עומדים ככל הנראה בסיטואציה הקשה שעמדו בפניה בחייהם - וכעת, ברדה כותבת ל-mako על המשמעות של הצגת הסיפורים הללו בפני הצופים - וכולנו מייחלים באותה נשימה, שכל 133 החטופים ישובו לביתם, לישראל, שהמשפחות שלהם יזכו גם לציין את החג.
נסלי ברדה, "הם מלמדים אותנו שיש על מה להילחם פה, יש ממה להיבנות מחדש"
"חושך בעיניים, זה מה שקרה לי בשבעה באוקטובר, בעצם לכולנו. הימים הראשונים היו כמו גישוש בלב שבור בתוך אפילה סמיכה, אבל מהר מאוד שמתי לב שהסיפורים שמגיעים מאזורי האסון מגלים עוד משהו - בתוך החשכה הבזקים מפתיעים של אור. נשים, גברים, נערות, ילדים שאני שומעת מה הם עשו ברגעים הכי קשים שיכול אדם לחוות ובהתחלה פשוט קשה לי להאמין. התפרצות של אהבת אדם, עוז ואנושיות דווקא אל מול השחור שמסביב".
"זה נשמע אולי מוזר, אבל הרגשתי שזה כמעט קריטי להישרדות שלנו להביא אל המסך את הסיפורים האלה. שכל מי שיושב בבית מבוהל, בוכה וכואב גם יידע שיש לנו את אלחנן ומנחם, אחים מעותניאל שיצאו יחד עם האחיין שלהם איתיאל בשבת מבלי שאף אחד קרא להם. הם נכנסו אל התופת בבארי והוציאו ממנה יותר מ-100 איש בחיים. הם זכו בפרס ישראל לגבורה לאחד שחשפנו את סיפורם".
"רציתי שידעו שיש נערה בת 15 בשם גלי מכפר עזה; שיצאה ממתחת למיטה בממ"ד, למרות שהמחבלים כבר נכנסו אליה הביתה - ועזרה ללוחמי דובדבן להציל עשרות משפחות מהקיבוץ שלה. והלוחם הבדואי פואז שטס על 300 קמ"ש מרמת הגולן לחולית להציל אנשים - ואת אורטל הרופאה האמיצה שבסוף הצילה אותו, ועוד הבזקים של אור וטוב שהחזירו לי ולכל כך הרבה צופים שחיפשו קרן אור את הנשימה".
"במסע עם הגיבורות והגיבורים שלנו, אני והצוות לא ביקשנו לרגע לצייר מציאות מיופה או איזה ניצחון מלאכותי. הן כולן והם כולם שילמו מחיר כבד; אלחנן ז"ל נפל, גלי איבדה את אבא שלה טל ז"ל, פואז נפצע ואיבד לוחמים. אבל יחד עם הכאב וההרס, הם מלמדים אותנו שיש על מה להילחם פה, יש ממה להיבנות מחדש. אני שמחה שיחד עם הצוות המדהים של הפקת "גיבורים" יש לי את הזכות לספר את הסיפורים האלה".
גיבורים בני ימינו
האחים קלמנזון, גלי אילון, רון בן עזרא, רס"ן פאוז חוסיין, איתן טסלר, הפרמדיק שלום צ'יקושוילי - ולוחמי המילואים שהיו לצידם. אלו הם הגיבורים שסיפורם נחשף עד כה בתוכניתה של ברדה, הם התייצבו בפני מצלמות, בפני עם ישראל - וסיפרו מה עברו באותה שבת שנחקקה בנו לנצח. הם לחמו בעוז ובגבורה, השאירו מאחור את משפחותיהם מבלי לדעת אם ישובו הביתה בשלום - וזה סיפורם של הגיבורים שמסתובבים בינינו. ללא גלימה או כוח על - אלא עם חוזקה מעוררת הערכה, אהבת המולדת ואהבת האחר.
מנחם ואלחנן קלמנזון
אלחנון קלמנזון ז"ל, אחיו מנחם קלמזון ואחיינו איתיאל זוהר יצאו מביתם שבעתניאל במטרה להציל את חייהם של תושבי היישובים בעוטף עזה. הם הגיעו לקיבוץ בארי, ממנו נכנסו ויצאו במשך שעות - והצילו כמאה תושבים. לאחר לילה ארוך של חילוצים, הם הגיעו לבית האחרון, שם חיכה להם הנורא מכל. ארב להם מחבל שירה ורצח את אלחנן שנפל בקרב. הם שילמו מחיר כבד, כבד מכל על מנת להציל את חייהם של אחרים. "יש לנו המון כאב, אבל אין חרטה. אח שלי ידע טוב מאוד למה הוא נכנס, אף אחד לא הכריח אותנו לבוא לשם, רק הצו של הלב שלנו", סיכם מנחם את מותו ההרואי של אחיו.
כפי שברדה ציינה, הוענק פרס ישראל על גבורה אזרחית למנחם קלמנזון ולאיתיאל זוהר ("צוות אלחנן") על גבורתם ב-7 באוקטובר. זאת לאחר שהשר קיש החליט כי פרס ישראל יוענק השנה לאזרחים ישראלים שהפגינו אחווה ורעות הדדית מעוררת השראה. מי ש"הפגינו גבורת רוח יוצאת דופן, הפיחו תקווה עצומה בעם ישראל ותרמו תרומה משמעותית לתקומה מהשבר הנורא שפקד אותנו ב-7 באוקטובר 2023".
גלי אילון
כשהחלה המתקפה הקשה ביותר בתולדות ישראל, משפחת אילון הייתה מפוצלת בין שתי בתים בקיבוץ עוטף עזה; אבא טל מפקד כיתת הכוננות, אמא מזי ושני הבנים הצעירים בבית אחד וגלי בתם הבכורה בבית אחר יחד עם סבתה והדודים. את גלי בת ה-15, תפסו האזעקות בבוקר בשילוב עם הודעות בקבוצת הוואטסאפ של בני גילה, כשאחד מהם אף צילם את מחבלי החמאס שצנחו אל תוך הקיבוץ. באותו זמן בבית השני, קיבל אביה טל הודעת הקפצה מכיתת הכוננות שמבשרת על חדירת מחבלים.
סיפורי הגבורה מתפצלים לשני מאורעות שונים: האב טל יצא להילחם עם כיתת הכוננות וגלי בתו התחבאה מתחת למיטה בממ"ד עם בת דודתה ולא ידעה כי היא עומדת להפוך לקלף משמעותי מאוד בחילוצן של משפחות רבות בקיבוץ. לאחר שהכוח הראשון שהגיע אל הקיבוץ, לוחמי יחידת דובדבן, אשר נתקלו בכאוס מוחלט ומצאו מחסה בבית הקרוב אליהם לאחר לחימה קשה - בבית של סבתה של גלי.
>> לצפייה ישירה בכל הפרקים של "גיבורים" ב+12
באותו זמן הנערה בת ה-15 שהסתתרה מתחת למיטה, התחילה לשמוע בין קולות הירי והערבית קולות מוכרים בעברית. על הדלת דפקו החיילים שהזדהו וניסו להרגיע את המשפחה. גלי הבינה כי יש להם צורך בידע על המתרחש בקיבוץ. "הם היו צריכים לדעת על עוד פצועים ועל מיקומים של מחבלים ואז הבנתי שלא יעזור להיות מתחת למיטה. למה לא להיות בחוץ, לנסות להילחם ולעזור גם לאנשים אחרים? אמרתי להם שיש קבוצה של הקיבוץ וכל מי שהיו אצלו מחבלים שולח מיקום ושאני ארכז איפה יש פצועים ומחבלים או לאן צריך להגיע", שחזרה בפני ברדה. לוחמי הדובדבן לקחו את ההצעה של גלי בשתי ידיים - והיא, עזרה להם להגיע למוקדים חמים, סימנה על המפה היכן מתקיימות התקלויות והיכן אנשים זקוקים לעזרה.
אביה, טל, נלחם יחד עם כיתת הכוננות במחבלים והוגדר בנקודת זמן מסוימת כנעדר. אלא שאז זיהו את גופתו בין ההרוגים שחולצו מכפר עזה. קיבוץ כפר עזה איבד בשבת השחורה למעלה מ60 חברים שנרצחו, 19 נחטפו ועוד פצועים רבים. רק מכיתת הכוננות נפלו 7 חברים, ביניהם טל אילון מפקד הכיתה ואביה של גלי.
רון בן עזרא
את ערב שמחת תורה רון בן עזרא בילתה במרחק שלושה קילומטרים מעזה - בסיס זיקים. היא נשארה בבסיס יחד עם פלוגתה, פלוגת תבור, ומשפחת אלון הגיעה במטרה לשמח את החיילים לכבוד החג. בבוקר למחרת, הם התעוררו למציאות בלתי נתפסת - ורון בתור מ"כית הייתה צריכה לוודא את שלומם של הטירונים. ברקע, נשמעו קולות ירי מסיבי - אשר הגיע ממחבלי הקומנדו הימי של חמאס, אשר חדרו דרך חוף זיקים וניסו להשתלט על הבסיס.
בעת הזו הוצבו בעמדות השמירה טירונים חסרי ניסיון. מפקד הפלוגה אדיר עבודי ז"ל הורה לסגל לרוץ להחליף אותם לפני שיהיה מאוחר מדי. "רצתי לכיוון העמדה, קיבלנו עדכון בקבוצת וואטסאפ שלנו שתשעה מחבלים רצים לעבר הגדר", סיפרה רון לברדה בתוכניתה.
התנהל קרב קשה, במהלכו רון קיבלה כדור בראשה. היא נלחמה להישאר בהכרה, רצה תחת אש מסוחררת ומדממת ופעלה לפינוי הסמלת שלה, נועה זאבי, יחד עם מספר טירונים. היא הרגישה שהיא עומדת להישבר לאורך הדרך, אבל היא לא ויתרה ומיהרה להגיע למיגונית הבנות על מנת לטפל בטירוניות. איום המחבלים המשיך, רון המשיכה לפקד בעוצמה בלתי נלאית ואף נלחמה לצד אביה, לוחם בעצמו, רס"ר בגדוד 101 של הצנחנים שהיה באותה בעת בבית המשפחה באשקלון. אבל כשהוא שמע את בתו הוא זינק מיד - ונסע לכיוונה.
לקח לרון שלושה שבועות להחלים מהפציעה בראשה, בזמן הזה היא נאלצה להיפרד משישה חברי סגל וטירון אחד שנפלו בקרב בזיקים – אדיר עבודי, אור מוזס, ינאי קמינקא, אדר בן סימון, עדן אלון לוי, עמרי ניב פיירשטין ונריה אהרון נגארי. יחד עם הכאב היא גם יודעת שהמלחמה על חייהם של הפצועים, ביניהם חברתה הסמלת נועה זאבי, נשאה פרי.
רס"ן פאוז חוסיין
רס"ן פאוז חוסיין עזב את הכל בבוקר שבעה באוקטובר ודהר מביתו שבצפון הארץ לעבר היישובים והקיבוצים בדרום. כבר כמעט 20 שנה שפאוז גשש בגזרה הדרומית וארבעה חודשים לפני כן, הוא איתר וחיסל מחבל שחדר מגבול מצרים והרג שלושה חיילים - אבל אירוע כזה, אפילו גשש ותיק כמוהו לא דמיין שאפשרי.
פאוז לקח שני גששים עימו, ולאחר קרב עם מספר מחבלים - הבין שיכול ללכת ועלה על כביש 232, כביש הגישה לכל היישובים באזור. האזור הפך לאזור קרב, ולאחר שחיסל חוליית מחבלים - הוא נפצע. עם זאת, הוא המשיך בלחימה - והגיע עד לחולית, שם מחבלים שעברו מבית לבית רצחו 13 תושבים ואלו שפשטו על השדות והרפת רצחו שני עובדים זרים - חטפו באלימות ארבעה בדואים ממשפחת אלזיאדנה שעבדו בחליבה.
לא היה רגע של נחת, הוא המשיך בלחימה מתמדת - ואף לקח מפצועים תחמושת. לרגע, זה היה נראה כמעט אבוד, אבל אז בעזרת שני טנקים ולוחמים נוספים, פאוז הצליח להגיע לכניסה לחולית. חוליות המחבלים שהסתתרו בפרדס שנושק לבתי הקיבוץ איימו לנוע בכוח פנימה - ולכבוש תחת אש כבדה את חולית. פאוז הזהיר את המח"ט והנחה אותו להתחבא, אלא שאז החלו לירות לעברו.
פאוז חטף צרור של ארבעה כדורים לרגליים ונפל על האדמה. בין עצי הפרדס נעו סביבו לפחות 15 מחבלים שהלכו והקיפו אותו. אך בחסות אש כבדה של הלוחמות והלוחמים ובסיוע טנק, הכוחות הישראליים חילצו את פאוז - ופינו אותו במצב קשה מאוד אל קו הבתים הראשון של הקיבוץ. סרן אורטל נלחמה להשאיר אותו בחיים, עד שהצליחה לחבור לאמבולנס של מד"א ולמסור לפרמדיקים את פאוז.
במשך 44 ימים לאחר מכן, הקרב של פאוז עוד לא נגמר. " הייתי מרותק למיטה, לא יכולתי לזוז. משם הגעתי לתרגולים, פיזיותרפיה, כל מה שאפשר כדי לעמוד על הרגליים", סיפר לברדה. את השבועות שלאחר מכן פאוז העביר עם משפחתו בעילבון במטרה להחלים מהפציעה הקשה. למעשה, מאז שהתגייס זו אולי התקופה הארוכה ביותר שהוא נמצא בביתו, עם משפחתו, אבל גם הם יודעים כמה הוא משתוקק לחזור להילחם לצד הלוחמים והלוחמות שהצילו את חייו.
לוחמי המילואים שעשו הכל כדי להציל את איתן טסלר
יממה לפני שבעה באוקטובר, שלום צ'יקושוילי עבד במשך 24 שעות רצופות. עם סיום המשמרת - הפרמדיק גויס למערך המילואים. ללא שעות שינה, צ'יקושוילי עלה על מדים ויצא לעבר דרום הארץ. במקביל, איתן טסלר ששוחרר ביוני האחרון משירות המילואים – גילה במוצאי השבת השחורה מה מתרחש בארץ ושלח הודעה למ"פ במטרה להילחם על הבית.
הם זוכרים את רגע הכניסה לעזה היטב, וכשהבוקר עלה - קיבלו הוראה לפרוץ את הדרך. היו לא מעט היתקלויות שגברו עליהן - עד הרגע בו הכל השתנה. אז, הלוחמים חטפו אר-פי-ג'י וטסלר נפצע. באותה נקודה, הצוות של צ'יקושוילי החל להתקדם לכיוון קו הבתים - והוא הגיע אליו בריצה. במבט ראשון צ'יקושוילי היה בטוח כי טסלר אינו בין החיים, אבל אמר כי כל עוד יש את הסיכוי הקטן כי הוא כן בחיים - הם יעשו הכל על מנת להציל אותו.
הוא הציל את הריאה שלו ברגע האחרון, ואסף לוחמי מילואים של גבעתי שייכנסו מתחת לאלונקה תחת אש. הלוחמים רצו מאות מטרים עם טסלר על הכתפיים, זאת בזמן שהמחבלים מסביב רק הגבירו את האש. לאחר ריצה שהתרחשה על פני שטח מלא מהמורות, הם הגיעו אל נקודת החילוץ ושם חיכתה להם פרמדיקית יחד עם התאג"ד וצ'יקושוילי וצוות האלונקה מיהרו פנימה, לכיוון בית חאנון, על מנת לסייע לחבריהם שנלחמים בנקודה בה הותקפו במארב.
למרות הסיכויים הקלושים - טסלר התעורר ועבר סדרת ניתוחים במהלכם הוציאו את הרסיסים מגופו והצילו ריאה וחצי מריאותיו. כשמצבו התייצב, החלו לספר לו את מה שעשו הלוחמים כדי להציל אותו למרות שחשבו שהוא כבר אבוד.