"הכרישים" חוזרת הערב (שני) בעונה חדשה ומבטיחה עם המצאות פורצות דרך והשקעות גדולות יותר. מי שיישב בפאנל, זו השנה הרביעית, יהיה היזם והמשקיע המוערך זהר לבקוביץ, שמכהן גם כנשיא וספונסר קבוצת הכדורסל "הפועל גליל עליון".
לבקוביץ ידוע ככריש שלא יהסס להגיד ליזמים את האמת שאולי לפעמים פחות נעים לשמוע, אבל מתוך אמונה שלמה שזה נועד לסייע להם ולקדם אותם. "מעולם לא הייתה לי כוונה להעליב אף אחד, אבל אני כן צריך לתת פידבק שאני באמת מאמין בו", הוא מסביר בשיחה עם mako, "להגיד לבן אדם שהוא הכי נחמד בעולם, הכי חכם בעולם ושהרעיון יצליח, אבל שלא אהיה חלק מזה - זה לדעתי קצת לרמות אותו".
"הדבר היחיד בעולם שבחוסר, שאין לו פתרון, זה הזמן. אם אני יושב מול יזם שאני מרגיש בתוכי שוואלה, זה לא יצליח, אני באמת חושב שיש לי את החובה להגיד לו את זה, תחת הדיסקליימר שאני לא באמת יודע, שזו תחושה שלי. הוא יעשה מה שהוא רוצה כמובן, אבל אם אני מרגיש שבאמת, עזוב אותך, זה לא יקרה - חובתי להגיד לו את זה".
מרגיש שהיזמים בעונה הזו באו מוכנים ומשופשפים יותר?
"היזמים מעונה לעונה מגיעים יותר מוכנים עם חברות יותר מבושלות ומוצרים יותר מבושלים. ראינו פה דברים סופר מעניינים ויש השקעות בסכומים יותר גבוהים".
איך אתה יודע לזהות איזה מיזם יהפוך להצלחה גדולה ומה נועד להתרסקות?
"אני לא יודע. משקיעים לא יודעים מה יצליח ומה לא יצליח, הם מנסים. בסוף, זה גם עניין של סטטיסטיקה. אתה משקיע יותר - אתה מצליח יותר, או מפסיד יותר בחלק מהמקרים. זה מתאזן. היו השקעות נפלאות שיכולתי להיכנס אליהן בעבר, לאו דווקא בתוכנית, ולא נכנסתי. היו השקעות מחורבנות שכן נכנסתי אליהן, והתגלו כמחורבנות. אף אחד לא באמת יודע איזו השקעה תצליח ואיזו לא".
ומבחינת היזמים עצמם?
"אנחנו יודעים לזהות מי עומד מולנו: האם זה יזם אמיתי שיש לו רוח לחימה וילחם על החברה שלו, או רק מישהו שבא לעשות סיבוב מהיר ולרוב לא יצליח. אנחנו מחפשים רעיונות שיש בהם היגיון כלשהו. רוב היזמים ישנו את הרעיון שלהם במהלך הדרך, אפילו כמה פעמים, אבל זה צריך להתחיל במקום הגיוני. עדיין זה לא אומר כלום, זה הגיוני או לא הגיוני לפי איך שנראה לנו, אין לנו באמת שכל שאין לאחרים".
"הכרישים" יצרה שינוי אמיתי בקרב צופים שעולם היזמות והעסקים היה זר להם לחלוטין, שחשבו שזה לא אפשרי לקחת רעיון ולעוף איתו - או שלא היו להם הכלים המתאימים לעשות זאת. "בישראל כולם רוצים להיות יזמים. זה יכול להיות נהג המונית בדרך לכאן, המלצר במסעדה, בכל מקום. כולם רוצים להיות יזמים, כי אין הרבה אלטרנטיבות לזה אם אתה רוצה להצליח בגדול. יותר ויותר קהלים נחשפים לתוכנית הזאת".
"לפני שהסכמתי להשתתף בעונה הראשונה, דיברתי עם אחד הכרישים האמריקאיים. הוא סיפר לי שבשנים שבהן התוכנית משודרת בארצות הברית נעשו המון מחקרים שהראו שיש קשר בין עלייה של 18% ביזמות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית לבין 'הכרישים'. אמרתי: בוא נעשה את זה גם כאן. בישראל רואים את אותה התופעה".
בקרב איזה מגזרים אתה שם לב לזה?
"חרדים שאין להם טלוויזיה בבית רודפים אחרינו ברחוב, כי הם לומדים בעל פה את התוכנית. אין להם גישה אחרת ללמוד מה זו יזמות. גם ערבים וקהילות בפריפריה מכורים לתוכנית הזאת, כי אין להם דרך אחרת. מי שיצא מ-81 והמפקד שלו יושב עכשיו באיזו קרן הון סיכון, יודע מה לעשות. מי שאין לו אף אחד במשפחה שהיה יזם, שאין לו חברים יזמים או שגדל בפריפריה, מוצא בתוכנית הזו הרבה יותר ערך. עבורי זה נפלא, כי זה מה שמיוחד בתוכנית הזאת. אנחנו עושים משהו לטובת החברה הישראלית בכללותה".
אתה מרגיש את זה גם ברחוב, בכמות הפניות שיש אליך?
"יש המון פניות. לצערי, לא לכולם אני מצליח לחזור. בשבוע ממוצע יש כמה עשרות שפונים אליי ורוצים להציע לי את הרעיון שלהם. חלקם לחלוטין לא רלוונטים עבורי. בחיים האמיתיים שמחוץ לתוכנית אני משקיע רק בטכנולוגיה. אם פונה אליי מישהו עם סטארטאפ לא טכנולוגי, אין לי איך לעזור לו. אני גם לא מבין בדברים האלה".
כשאתה לא בורר הצעות, איך נראה סדר היום שלך?
"אני גרוש, אז בימים שהילדים אצלי, שזה חצי שבוע, קמים מוקדם בבוקר, מארגנים אותם, לוקחים אותם לבית הספר ואוספים אותם מבית הספר אחר כך. אלה ימים שאני מרשה לעצמי לעשות אותם סביב הילדים, להיות מסור לתפקיד שלי כאבא, לפני כל דבר אחר. בימים שאני לבד אני מנסה קצת יותר זמן משרד וקצת יותר לעשות דברים אחרים. בסופו של דבר אני מנסה להיות די בטלן, לא בא לי לעבוד קשה".