ליאור פרדמן הוא יזם סדרתי, או אם תרצו: יזם מלידה. "היזמות תמיד הייתה חלק מהחיים שלי. כל מה שהשגתי בחיים, השגתי בעבודה קשה ובמלחמה", הוא מספר, "אני רגיל להילחם, שיורים עליי ושלא הולך, אבל יודע להגיע ליעד".
"חיים פעם אחת ואני מאמין שאני מספיק מוכשר כדי להפוך חלום למוצר. הפעם האחרונה שהייתי שכיר הייתה ב-2005, אחרי שהשתחררתי מהצבא", הוא נזכר, "למדתי את אחד המקצועות היותר קשים, חשבונאות ומערכות מידע. תמיד יש לי את האופציה לעבוד כשכיר במשכורת די יפה, אבל אני מתפרנס בעיקר כדי-ג'יי וסאונדמן. כך בימים אני פנוי ותמיד מתאמץ לעשות משהו מהפכני. כשהתחילה הקורונה והבנתי שדי-ג'יי לא הולך להיות בקרוב, תוך כמה ימים הקמתי אתר שמוכר מחיצות שקופות. הייתי בין הראשונים בארץ שעשו את זה".
גם אחרי ששני סטארט-אפים שהקים הצליחו פחות, פרדמן לא הרים ידיים וחשב מיד על הרעיון הגדול הבא: חברת EasyFloor. "הסטארט-אפ הזה לא הוקם בצורה רגילה, אלא בצורה הפוכה - כשמקימים צוות ומחפשים בעיה לפתור", הוא מסביר, "חיפשתי בעיות בענף הבנייה. נפגשתי עם מפקחי בנייה ושאלתי אותם עם אילו בעיות הם מתמודדים. הם אמרו לי שהם מפלסים רצפות כמו שהיו עושים בימי הביניים, רק שההבדל הוא שבימי הביניים היו מפלסים עם חוט ומים ועכשיו עושים את זה עם חוט ולייזר".
"אמרתי לעצמי - וואלה, עוד 50 שנה זה לא ייראה הגיוני שבן אדם ישים בלטה-בלטה. חקרתי את שוק ציפוי הרצפות, נפגשתי עם אחד הבכירים בארגון קבלני ישראל והוא אמר, 'הבלטה תיעלם מהמיינסטרים, בדיוק כמו שקרה לפסיפס'. תהיה אבולוציה ולא יעשו יותר בלטות אלא ציפויים, כמו בטון דקורטיבי או אפוקסי".
"את הרצפות עושים היום בצורה ידנית: בין אם השפיכה, הערבוב, הליטוש, הגריפה, היציקה והפילוס. חשבתי - אי אפשר לעשות את זה רובוטי? צירפתי יועץ שהוא מהנדס חומרים, יועץ רצפות ויועץ בתחום הרובוטיקה. צברתי יידע ייחודי שאין אותו לאף אחד, בניתי אנימציה, מתודקיה ואז ביקשתי על זה פטנט".
ה"איי-רובוט של עולם הריצוף", כינה פרדמן את EasyFloor כשהציג את המיזם בפני הכרישים. זה היה פיץ' קולח ומוצלח שבסיומו אמיר איל הציע להשקיע 700,000 שקלים במיזם תמורת 37.5% ממנו. ההשקעה נמצאת בתהליכים.
"החזון שלנו זה לפתח מערכת רובוטית אוטונומית ליציקת רצפות יעילה ואיכותית, תוך שימוש במגוון חומרי גלם חדשניים ויציאה של אין-ספור עיצובים מרהיבים", סיפר פרדמן לכרישים, "המערכת שלנו תקצר את זמני הביצוע בחצי, תצמצם את כמות כוח האדם הדרושה ב-75 אחוז ותבצע את העבודה באיכות שיד אדם אינה מסוגלת לעשות זאת. אנחנו הולכים לעשות מהפכה בשוק הריצוף בעולם, שמוערך ב-400 מיליארד דולר".
אל הפיץ' התכונן פרדמן היטב, כשהדפיס את תמונות חמשת הכרישים, תלה אותן על הקיר והתאמן מולן ימים ארוכים. "אני מכיר את זה עוד מהצבא - להגיע כמה שיותר מוכן. המטרה הייתה להיות על אוטומט, פחות לחשוב", אומר פרדמן, "אחת הסיבות שגמגמתי ונתקעתי זה בגלל שחצי שעה לפני שנכנסתי היו לי בעיות עם השלט. השלט התנתק מהרובוט לפעמים ופחדתי שכשאנסה להסיע אותו זה פשוט לא יעבוד".
הרגישו שבאת מוכן מאוד.
"הייתי מאוד מוכן, בעיקר לשאלות. עשיתי הדמיית מצבים וחשבתי איך אענה אם ישאלו אותי שאלה כזאת או אחרת. הפיץ' זה דקה, מה שחשוב ומעניין זה השאלות והתשובות. התאמנתי על זה הרבה בבית ולא חושב שהפתיעו אותי אפילו עם שאלה אחת".
תוך כדי המשא ומתן עם אמיר שלפת מחשבון. יכול להסביר?
"ראיתי שאני מגיע למספרים שלא חשבתי שאגיע אליהם, ובגלל שאי אפשר להתייעץ טלפונית עם חברים בדקתי במחשבון. הבנתי שבשווי חברה של מיליון שקלים לא משתלם לי כלכלית לסגור את העסקה הזאת ב-50%. בשווי של שני מיליון לחלק ל-700,000 יצא 35 בדיוק, על הנקודה. אמרתי להם ש-35% זה המקסימום שאתן ואת ה-2.5% הנוספים יקבלו בתור דירקטור. כשדובי צעק 'קח את הכסף, לעזאזל', הבנתי שזה צריך לקרות".
היה משא ומתן אינטנסיבי.
"עשיתי קורס דיבייט, אומנות השכנוע, כמו ביבי נתניהו והרבה מנהיגים בעולם. בדייביט כשאתה נותן טענה, אתה צריך להביא הסבר טוב לטענה הזאת. במשא ומתן עם אמיר ידעתי שאני צריך לשמור עוד שפנים בכובע, ושאם לא אתן מידע חדש כשאני בא בטענה חדשה אז זה לא יהיה מעניין ויפעל לרעתי".
התלבטת אם לסגור את העסקה?
"כשדובי אמר לקחת את הכסף וזהר אמר שבתי הקברות מלאים בסטארט-אפים שלא לקחו כאלה הצעות, הבנתי שעדיף לקחת את העסקה הזאת. כשאמרתי כן הסברתי להם שהחלום שלי זה יום אחד לשבת על הכיסאות שלהם. אז אולי בסטארט-אפ הזה ארוויח קצת פחות ממה שציפיתי, אבל המטרה זה לשבת פה על הכיסא".
אפשר לומר שסגרת מעגל עם אמיר.
"ב-2011 השתתפתי בתחרות ביזטק בטכניון. אני ועוד שבעה מיזמים הצגנו בפני הכרישים רעיון בשלוש דקות, והם היו צריכים לבחור מי היזם המבטיח. אמיר איל בחר בי ועשו עלינו כתבה בדה מרקר. הדפסתי את הכתבה ואני צוחק על זה שחוץ מאשתו של אמיר, כנראה שרק אני החזקתי תמונה שלו על הקיר המון שנים".
בשבוע שעבר פרדמן השיק קמפיין לגיוס המונים, כשהמטרה זה לסיים את הסבב הזה ולבצע הוכחת היתכנות למוצר. בנוסף, רשם לעצמו הישג גדול כשנכלל ברשימת 50 החברות המבטיחות בעולם לפתרונות רובוטיים בענף הבנייה, לצד חברות כמו בוסטון דיינמיקס וחברות ענק שהפכו ליוניקורנס. פרדמן מספר כי חברות רבות בענף הקונסטרקשן-טק מביעות עניין ב-EasyFloor, כולל הונדה רובוטיקס. "הם אמרו שאם אגיע לשלב הוכחת היתכנות, הם יירצו להיכנס לתחום הבנייה. כולם מבינים שהשוק הזה ענק". השלב הבא אחרי ה-POC: גיוס של שלושה-חמישה מיליון דולרים שבעזרתם יופק המוצר המוגמר.
"החזון שלי זה להקים מפעל בצפון", מסכם פרדמן, "כמו שיש את מפעל הרובוטיקה שעושה רובוטים לבריכות בעמק יזרעאל, החברה שעושה רובוטים למחסנים בבנימינה והחברה שעושה רובוטים למכסחות דשא בפרדסיה. זה החלום".