יחסי הציבור של זוגיות זקוקים נואשות לפוש רציני. בפרק האחרון של "רמזור", העיסוק המרכזי היה סביב ההשמנה של אדיר מילר מאז השתקע בתוך ספת הזוגיות. ככה זה באהבה – "אתה מקבל תנועות של שמן", אומרים שם. וזה מצחיק. וזה גם נכון, וזה אפילו לא נגמר שם: מה לגבי סקס של פעם בשבועיים במקרה הטוב, וגם זה נעשה רק בימי ביוץ. שלא לדבר על תנוחה אחת קבועה וידועה, כי למה לנו כבר להתאמץ?
את פסח 2037 עושים אצל ההורים שלי, אתה יודע
והנה עוד כמה דברים שקורים לנו בשגרת זוגיות מוכרת: בניגוד למספר המועט של סקס, אנחנו דווקא מוצאים את עצמנו הרבה יותר בארוחות משפחתיות אצל החמות. שם אנחנו עסוקות בלהחליף מתכונים. ולקחת קופסאות הביתה. הרבה קופסאות. ובבית? הגבר לא מוריד את מושב האסלה, אנחנו לא סוגרות את דלת השירותים, ואף אחד כבר לא מתפדח מריחות גוף ספונטניים ולא נעימים. את כבר לא מקפידה על מלאכת הסרת שיער, הוא כבר לא מקפיד על להוריד את השערה הארורה מהאף שתקועה שם מ-2001, הבילוי הכי גדול הוא על הרחבה בעונת החתונות, או במקרה הטוב: בסרט vip בסינמה סיטי. השופינג היחידי הוא של קרמיקה, ופעם בשבועיים - קופצים לבנק לבקש עוד ההלוואה. ישנים בשתי שמיכות נפרדות, ובלי כל מגע גופני. כפיות? מצחיק. וכן, כל זוג יודע בדיוק היכן הוא יחגוג את פסח 2037. כי ככה כשיש תורות.
נשמע מוכר? ברור! כי זה מה שמאכילים אותנו כל הזמן. אבל זוגות ותיקים יודעים שזה לא רק זה. נכון שזה גם, לא נכחיש לרגע – אבל לכל מי שנמצאת בתחילתו של קשר – הנה כמה מילים שיגרמו לך שלא להתנדף מהקשר עוד לפני שהתחיל.
את כבר יודעת טוב מאוד מי החמות שלך ולמה היא מסוגלת
נתחיל בבשורות הטובות: הסקס רק משתבח ומשתכלל. נשבעות לך. התנוחה אולי נשארת זהה, אבל זה רק כי אנחנו כבר יודעות טוב טוב מה עושה לנו כל כך טוב, אז למה לנו לשחק אותה נערת גומי תלויה ממאוורר התקרה. רק כדי להוכיח שאנחנו זורמות? תשכחו מזה. ועם כל הכבוד לכפיות, את ישנה הרבה יותר בלי שמישהו נכרך סביב צווארך ונוחר היישר אל תנוך אוזנך.
גם הצורך להיות כבולה לסכין הגילוח שלך חולף – כי אנחנו כבר חכמות מספיק לדעת שכמה שערות סוררות סביב לברך – זה לא מה שיגרום לגבר שלנו שלא לגמור – הזמן שנחסך מאיתנו מלהתעסק בזה נותן לנו פנאי להתעסק בהרבה מאוד דברים אחרים.
אחד הדברים החיובים במיוחד שבולטים כל כך בזוגיות ותיקה הוא ההקלה הגדולה. התחושה שאת לא צריכה כבר להעמיד פנים שהכל טוב, את כבר לא צריכה להכניס את הבטן, "לפדר את האף" מדי שעה, לחשוב חמש פעמים על מה את רוצה להגיד, ועוד עשר פעמים על מה הוא התכוון כשהוא אמר: "נדבר".
פרפרים זה טוב, אבל זה לא הכל
כל אלה מביאים אותך להיות הכי את שיש. ואותו הכי הוא שיש. ואת המשפחה שלך ואת המשפחה שלו – הכי אותנטיים. אז נכון שאמא שלו מציקה, ואמא שלך מתערבת, אבל זה מה יש. ואת כבר יודעת טוב טוב. ואין הפתעות. וגם לדעת מה טוב ומה פחות טוב בחיים שלך ועד לדעת איפה תעשי את ראש השנה – נותן לך שקט. 
והנה עוד משהו ממש ממש טוב: את אף פעם לא לבד. לא בחגים. לא בימי הולדת. לא בחתונות. את יכולה להיות סמוכה ובטוחה שגם אם לא יפתיעו אותך בכרטיס טיסה לפריז ביום הולדת, זה לא משנה: יש לך עם מי לכבות את הנר. וגם אם לא כל כך בא לך על חגיגות, את תמיד תקבלי חיבוק דב בבוקר ושלט אוהב על הדלת.
אז נכון שאין ממש פרפרים. והם חסרים. אלוהים יודע שהם נחוצים אחת לכמה זמן. אבל תמיד תזכרי – שפרפרים מטבעם עפים. הם באים בכל הכוח, והולכים כשנמאס. ואז את מוצאת את עצמך על הספה, עם הגבר שלך שפיתח כרס בירה (או שלא. זה גם ממש לא פריט חובה בחוברת ההפעלה של זוגיות), ואת מניחה את הראש על מפתח צווארו, ואת מסניפה את הריח המוכר, ואת פתאום מבינה שפרפרים זה לא הכל בחיים.