תקופת החגים היא תקופת חופש כיפית, נפגשים עם החברים ועם קרובי משפחה שלא ראינו כבר הרבה זמן... אבל, ישנו מגזר שהתקופה הזו גורמת לו לחרדה: הרווקים והרווקות.
כל מה שהם מנסים כל השנה להימנע מלחשוב או לדבר עליו, פתאום בא ונעמד להם ממש מול הפרצוף. המשפחה גם היא לא מסייעת למצב, וכמעט כל רווק יודע שהולכים לעשות לו ניתוח לב פתוח על גבי שולחן החג. יש רווקים שבורחים לחו"ל בתקופת החגים כדי להימנע מהמתקפה המשפחתית, אך גם אלו לרוב נאלצים להתמודד עם מפגש משפחתי כזה או אחר...
אוף, למה זה תמיד קורה?
העובדה שאתה – ילד מוצלח שכמוך – עדיין רווק, היא בעיני רוב המשפחה הבוגרת שלך עוול הראוי לתיקון מיידי; וכל דודה מאמינה שטיפ קטן שלה ואת מוצאת לך בן זוג נהדר לכל החיים. מעבר לכך, הסיטואציה של המפגש המשפחתי באופן אוטומטי מעלה מיד השוואות. יש את ההשוואות המסוכנות של ההורים, שטורחים לעדכן אותך בהתפתחות של בני גילך ש"נורא הצליחו" - כשהקריטריון האמיתי להצלחה הוא החתונה והילדים, וכך במחי יד כל הצלחותייך המקצועיות, יהיו אשר יהיו, נמחקות. אם המשפחה משופעת בבני דודים שכולם נישאו והקימו צאצאים – המצב גרוע עוד יותר. והנורא ביותר כמובן קורה כשאתה מתחיל לערוך השוואות בינך לבין אחרים (ואף אחד לא יצליח להוציא אותך יותר רע מעצמך..).
מצחיק שהמצב משתפר גם אם את או אתה לבד, אבל מחזיק בתואר הנוצץ "גרוש/ה". ההיגיון המעוות אומר כי אם אתה, לדוגמא, בן 34 ומעולם לא התחתנת - כנראה משהו דפוק אצלך, אבל אם התגרשת, מישהו מספיק רצה אותך בשביל להתחתן איתך...
אז איך יתמודדו הרווקות והרווקים שבינינו עם השאלות החקרניות?
הדרך הנבונה היא להגיע מוכנים: לדעת שהנושא הולך לעלות, לא להיות מופתעים. הכי חשוב קודם כל להגיד לעצמכם: שום דבר לא דפוק בי! כי הרי הבעיה עם השאלות האלו היא שכל ההתעסקות הזאת מעלה את תחושת הדפיקות והפקפוק העצמי... לחייך לכל מי ששואל אותך: 'מה חדש, מה העניינים', לענות: 'הרבה דברים חדשים'.. לשאלה: 'אז מה, יש מישהו?' לענות: 'יש הרבה, אני צריכה לבחור..' לשאלה -"איך זה שבחורה יפה כמוך לבד?" אפשר לענות בכל מיני צורות. לא חייבים לענות לכל האיברים של השאלה, אפשר להתעלם ממה שלא רלוונטי, ופשוט להגיד תודה! הרי הייתה כאן מחמאה אחרי הכול.. אפשר גם להגיד "זו לא השאלה - השאלה היא איך כל המכוערות נשואות!" למרות שמומלץ לא להגזים עם תגובות סרקסטיות..
לא לתת תשובות שמאפשרות חיטוט נוסף, כי הרבה פעמים אנו נותנים לאנשים להתנהג אלינו בצורה שהיא חודרנית מדי. לא לשדר למישהו שאני לא מרגישה בסדר עם עצמי, כי אז היחס והחטטנות מחריפים.
עוד פיתרון מומלץ: ברגע שמישהו שואל: 'יש לך מישהו?' לומר לו: 'לא, יש לך מישהו להכיר לי?' ברגע שאת מטילה עליהם אחריות הם לרוב פשוט סותמים..
חשוב מאוד לזכור שהאנשים שמרשים לעצמם לשאול שאלות ומעצבנים אותנו לא עושים זאת דווקא מרוע. עדיף תמיד להאמין שלאנשים יש כוונות חיוביות, אבל הם פשוט לא מודעים לאיך שהדברים יוצאים להם. סיבה נוספת היא שמבוגרים רבים מאמינים שהיום הנוער "מחפש את עצמו", ולכן ייתכן שהם מאמינים באמת ובתמים שאת לבד כי בא לך, ולא כי את לא מוצאת מענה אמיתי לצרכייך, או להיפך –מאחר ובתקופתם אף אחד לא שאל שאלות בבואו להינשא, שלב ה"חיפוש" נראה להם מיותר - וזו הדרך שלהם לדאוג לך.
מצד שני, חשוב מאוד גם לשמור על איזון והקשבה: לפעמים, מרוב שאנחנו מגיעים מוכנים לשאלות מסוג מסויים, אנחנו מפרשים כל שאלה או מפשט באופן מוגזם, וסתם מרגישים מותקפים ומתקיפים.