הייתכן שבשנת 2007 נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים?
למרבה הצער זה בהחלט נכון. וזאת משום שאנחנו עדיין מתמודדים עם הגדרת הגבריות של הגבר המפרנס הראשי והלוחם והאישה היא האימא ומפרנסת שנייה והחלוקה עודנה ברורה ויציבה מאוד.
שוק העבודה אשר מודע לחלוקה הזו, מנצל זאת, וכך מעסיקים בונים את הדרישות שלהם- לפי ה"עובדה" שנשים מפרנסות שניות וכך המשכורת שלהם נמוכה יותר. עפ"י המודל הקלאסי, יש מי שפנוי לעבודה ויש מי שפנוי לטיפול הבית. זה שהאישה באה לעבודה זה עדיין אינו טבעי - היא שם במקרה, ולא משנה מה רמת ההשכלה שלה או כמה המוטיבציה שלה גבוהה. החשיבה הבסיסית היא שאישה עובדת לא עושה זאת על מנת להתפרנס. ואת הדימויים הללו מנצלים להורדת השכר לאישה וכך היא הופכת למפרנסת שנייה.
ניקח לדוגמה את תחום ההוראה: ברגע שנשים נכנסו לתחום החינוך השכר ירד והמקצוע הפך למשהו שלא ניתן להתפרנס ממנו בכבוד בתור מפרנס ראשי, בתור גבר.
מה הבדל השכר בין גברים לנשים?
הבדל השכר בשעת עבודה ממוצעת הוא 20%.
באילו תחומים הפער הנמוך ביותר והגבוה ביותר?
מקצועות בפער גבוה מאוד: עריכת דין, היי- טק, ייצור, מפעלים. דוגמאות לסדר גודל של שכר במקומות האלה קשה למצוא, כיוון שכמובן שהחברות מתכחשות להבדלים. נתונים שכן ניתן לדעת על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: בממוצע אישה מרוויחה לשעה 38.3 ₪ לשעה לעומת גבר המרוויח 45.8 ₪ לשעת עבודה. גלובלית, יוצא שהאישה מרוויחה ב- 40% פחות מגבר באותה משרה. עלפי נתונים של משלח יד ומין גבר מרוויח חודשית גלובלית בסביבות ה- 8,300 ₪ לעומת אישה המרוויחה 5,100 ₪ בחודש.
אחת הסיבות לפערים האלה היא כי בשוק הפרטי מלכתחילה מעדיפים להעסיק גברים - שם מרוויחים יותר מאשר נשים בשוק הממלכתי.
* הפערים הקטנים יותר הם בחינוך והוראה - בתחומים המוגדרים "נשיים", בהם אפשרויות הקידום כמעט אפסיות והשכר נמוך. נציין כי גם בתחומים האלה ברים מרוויחים יותר, אך הפער קטן יותר.
מה הסיבות להבדלים?
1. אישה שעובדת באותו מקום כמו הגבר מקבלת פחות באופן אוטומטי מהמחשבה שאולי היא לא מסוגלת כמו הגבר, אולי תשבר, היא לא טובה כמו הגבר, אולי תכנס להריון ותעזוב, היא פחות יציבה וזה תירוץ להוריד שכר ותנאי העסקה. מראש היא לא מקבלת את אותן הכשרות שגבר מקבל וגם השתלמויות.
2. גבר מקבל תוספת מאמץ, הכשרה, אחזקת רכב, שעות נוספות... כך שהבסיס הוא אותו שכר, וההבדל המשמעותי הוא בתוספות (תופעה שמתחילה בצבא). נשים מקבלות אותן תוספות אך בפער משמעותי.
3. הצבא מהווה מסגרת של קשרים וקידום בשוק העבודה, במובן שגברים עוברים הכשרות ולומדים מקצועות שנשנים לא לומדות. עוד בעיה היא כי היציאה לשוק העבודה לגברים שנת וותק יותר מלנשים.
בישראל, רמת ההשכלה הנשית היא בין הגבוהות בעולם וזה אינו מתורגם בשינוי חברתי, כלכלי ופוליטי. נושא המפרנס הראשי הינה חלק מהתרבות בעולם. הבעיה היא שנשים מפנימות את זה כי זו המציאות מבחינתן.
בישראל הילודה גבוהה מאוד- 3 ילדים בממוצע למשפחה יהודית ואין מי שיטפל בילד אם ביה"ס נגמר מוקדם. החשיבה בהרבה מיקרים עדיף לי להישאר בבית כי אני מרוויחה פחות.
אולם האישה הישראלית מנסה לעבוד בכל מחיר והמדינה שרואה כי האישה הישראלית מנסה למרות הקשיים מסירה מעצמה אחריות ולא עוזרת לה להגיע לשוויון אלא נותנת לה להתמודד עם המצב כמו שהוא.
החוק שיצא ב- 2005 שוויון הזדמנויות בעובדה- נגד הפליה וחוסר שוויון מוכר, אך המנגנונים ליישום לא מתממשים. אין מי שיאכוף אותו. אין גוף ממלכתי אליו תוכל אשה שהופלתה לגשת ולהתלונן.
בסקנדינביה וצרפת (מדינות מפותחות), מדינות שמעוניינות שנשים יעבדו המדינה משגיחה עליהן נגד הפלייה. זה כמו השגחת כשרות אם המעביד מתנהג לא כראוי מחייבים אותו לשלם. בישראל אין את זה. היא יכולה לפנות לבית דין לעבודה אך היא יודעת שעלולה לאבד מקום עבודתה.
מה יכול להיות הפתרון?
החברה הישראלית מאוד מסורתית בתפיסותיה לגבי משפחה ופרנסה, ולכן יש לערוך שינוי בשיח החברתי הישראלי. יש לנקוט במדיניות עידוד יציאת נשים לשוק העבודה, ואחד המנגנונים בהם ניתן להשתמש (ואכן כבר התחילו בכך) היא הארכת יום הלימודים לבתי הספר - כך שגם האמהות יוכלו לצאת לעבוד עד מאוחר.