מהם הטוקבקים? מאיפה הכול התחיל?
מדור ה"מכתבים למערכת" בעיתונות נתפש מזה שנים על ידי חוקרים וע"י הקהל הרחב ככלי חשוב בידי אזרחים להבעת דעותיהם בנושאים המרכזיים שעל סדר היום הציבורי בחברה דמוקרטית. עידן האינטרנט באופן כללי, והעיתונות המקוונת באופן ספציפי, הולידו סוג חדש של מכתבים למערכת ("תגובות") שנראה, על פניו, כ"שדרוג" של הערוץ המסורתי.
לאילו שינויים גרמו הטוקבקים?
הנגישות הגדולה של הקוראים למדיום, וירידת מרכזיותו של העורך עד כדי היעלמותן המוחלטת כמעט של הצנזורה והסלקציה, הובילו לתפישה של פונקצית ה"תגובות" באתרי חדשות ככלי האולטימטיבי לעידוד השיח הציבורי ולקידום עקרונות דמוקרטיים כמו מעורבות וחופש ביטוי.
מהם הגורמים לשינוי ?
כמעט כל תגובה לכתבות באתרים אלה זוכה לפרסום, והקוראים מתייחסים בתגובותיהם לא רק לכותב הכתבה, אלא גם למגיבים אחרים, תוך מעורבות מינימאלית של "שומר הסף" שמונע פרסום תגובה רק במקרים של "דברי הסתה, נאצות, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב".
בחינה שיטתית של הכמות, האופי, המבנה, התדירות והשפה של התגובות, מגלה הבדלים תהומיים בין ה"מכתבים למערכת" של העיתונות הכתובה לבין ה"תגובות" בעיתונות האלקטרונית.
מי יצר את ההבדל הזה? ולמה?
הדור החדש והטכנולוגי של "מכתבים למערכת" הוא פן נוסף בתרבות הרייטינג - בכך שהוא מספק אשליה של השתתפות והשפעה, בעוד שבפועל הוא ערוץ להוצאת קיטור (במקרה הטוב) ובמקרה הפחות טוב, מרכיב האחראי להידרדרות השיח הציבורי והדמוקרטיה בישראל.
רייטינג של כותבי התגובות בלבד?
בעבר, אם התארחת בטלוויזיה או אפילו סתם עברת ליד מצלמה – האמונה הייתה "שודרתי משמע אני קיים". היום, אם אני מופיע ברשת - משמע אני קיים. ב- ynet לדוגמא יש אפשרות לצבוע באדום תגובות טובות, ואז מתקבל סוג של מדד רייטינג- אוהבים אותי. התגובות בסגנון "כנסו כנסו!!!" משקפות תחרות סמויה על המקום שלי ברשימת התגובות. לכתבות עצמן יש גם עדכונים כמו - "לכתבה זו נכנסו 80 פעמים" או " לכתבה זו נרשמו 17 תגובות", הכל לפי מדד - רייטינג.
מיהם האנשים מאחורי הטוקבקים?
קרוב לודאי מס' לא גבוה של אנשים, שמגיבים בהרבה מקומות שונים. חלקם הם גם "מטקבקים" בתשלום - לכן לא ניתן להגיד שהטוקבקים מייצגים את הלך הרוח הלאומי.
כיוון שאין כמעט סינון על הטוקבקים המגיבים יכולים להעלות כמעט כל נושא ולהשתמש בשפתם ואפילו בקללות. לכן, ככל שהזמן עובר המגיבים הבינו את פוטנציאל הביטוי והפכו לאינטרסנטיים, מאנשים אובייקטיביים לאנשים בעלי מטרה. לדוגמא, אדם יכול לכתוב 600 הודעות תמורת תשלום כי הוא עובד במפלגה כלשהי שרוצה לקדם את עצמה, המגיב "יפוצץ" את הכתבה בתגובות, כל פעם בדמות אחרת. הוא ינסה להציג "חתך" אוכלוסיה רחב, לכן לעיתים יכתוב בדמות הטיפש ולעיתים בדמות האקדמאי. הכלי הדמוקרטי הפך להיות שיווקי- אישי.