לרוב האנשים ששומעים את השם גיא הוכמן, ישר קופצת לראש התמונה של הבחור המטורלל עם המקל סלפי, שדוחף את עצמו למקומות נפיצים מאוד - ומנסה להפוך אותם לנפיצים יותר. והאמת שהתיאור הזה לא כל כך רחוק מהמציאות. אבל כמו בכל סיפור על אדם מצחיק מאוד, מאחורי הדמות השנויה במחלוקת שלו, מסתתר עבר עם לא מעט כאב. הערב ב"אנשים", הוא שיתף על הצלקות שהוא סוחב מהשירות הצבאי, התקופה בה הרגיש שהוא משתגע, והמקום היחיד שהצליח להציל אותו.
יותר מחמש שנים עברו מאז הפעם הראשונה בה הוכמן שלף לראשונה את מוט הסלפי המפורסם שלו ויצא להטריל אנשים עצבניים ברחובות. היום, עוקבים אחריו כבר יותר ממיליון אנשים והסרטונים שלו מונים יותר ממאה מיליון צפיות ברשתות. ולמרות זאת עד עכשיו, לחלק גדול מהאנשים לא כל כך ברור עדיין מה הוא עושה. "אני מגיע למקומות שהם גם ככה על הקצה, וזורק את הגפרור הזה שגורם לאנשים להתעצבן או לצחוק, אבל כן להגיד את האמת", הוא מסביר. "במדינה הזאת לא חסרים אירועים, ויש מקום לתעד אותם. לתת איזושהי תמונה של המציאות ברוח קומית".
כשהוכמן נשאל איך הוא מגדיר את עצמו, הוא ענה בקצרה ופשטות: "מצחיקן". קצת קשה להאמין אבל מסתבר שבעידן של היום להטריל אנשים ולחכות לראות אם הם מתעצבנים, מתעלמים או צוחקים, זה מקצוע של ממש. הוכמן, 34, יליד רמת גן ובן לאמא עובדת בנק ואבא מהנדס, לא בדיוק גדל אל תוך העולם של מקצועות הבמה. הוא התגייס כלוחם לגדוד הנח''ל, ולאחר השחרור החל לעבוד בכפר הנופש אשקלון כחלק מצוות ההווי והבידור של המקום, שם הוא גם בחר להתחיל את הריאיון שלו.
"אני חוזר לבית של ההורים ורועד. כל מה שאני רוצה, המטרה היחידה שלי, זה להצליח ללכת לישון"
לפני שהגיע אל הכפר, כך מתברר, הוא עבר את אחת התקופות הקשות ביותר בחייו. "הצבא מתכנת אותך לחשוב מאוד ישר. אתה לא מנתח יותר מידי, כי כל יום יש פתיחת ציר והיתקלות קטנה, אתה לא מתעכב על הדברים. אבל הפצע הוא בלב. יותר מאוחר כשאתה משתחרר מהמסגרת, הפלסטר הזה לאט לאט מתחיל להתפרק. ומספיק לתת לו טריגר בצורה של טיפה או שכטה והוא נפתח".
זה מה שקרה לך?
"עשרה ימים אחרי השחרור הייתי עם ג'וינט בקופנגן. הרגשתי מלך העולם. שירתי עכשיו שלוש שנים בתור קרבי, אני מלח הארץ. הייתי יוצא למסיבות קיבוץ, בנות היו עפות עליי, הגדוד היה עף עליי. אני הוכמן. היה לי מעמד. מי יכול עליי? אחרי הצבא אין לך מגבלות. ואז בשלב מסוים אני מתחיל לקבל זצים כאלה כמו ניתוקים מהמציאות, הרגשה של שיגעון. 24 שעות שאני לא מאחל לשונאים הכי גדולים שלי. אתה מרגיש שאתה משתגע, אתה לא יודע מה קורה לך. החברים שלי שהיו איתי שם שמכירים את זה, הם עכשיו צוחקים על זה ומחקים אותי. הייתי ממש נתקע, ומנסה לחזור למציאות. הם מתארים את זה שדפקתי את הראש בעץ. הקדימו לי את הטיסה. אני חוזר לבית של ההורים ורועד. כל מה שאני רוצה, המטרה היחידה שלי, זה להצליח ללכת לישון".
התקופה הקשה, כפר הנופש שריפא אותו ותחילת הקריירה
כשחזר מהטיול אחרי הצבא לבית הוריו, הוכמן כבר הרגיש שבור לחלוטין. רק אחרי חודשים ארוכים וטיפול תרופתי שעליו לא סיפר לאיש, ההורים שלו שכנעו אותו למצוא עבודה. הדבר שהיה נראה הכי מתאים לאותו ילד שובב עם הפרעות קשב וריכוז, היא עבודה בצוות הווי ובידור בכפר הנופש באשקלון, עבודה מועדפת של אחרי השחרור. "הגעתי לשם רועד, חסר כל ביטחון. ההורים שלי ליוו אותי לחניה ואמרו: 'אתה גיא. אל תשכח את זה. הופעת בצופים, הופעת בטקס סיום, עשית סתלבט על המפקדים בצבא, אתה דמות חברתית יש לך את זה'. ישנתי פה עם עוד בנאדם, על מיטת חדר וחצי והרגשתי בבית".
"אני מעדיף להתמודד עם הדברים שבחוץ ולא עם הדברים שבפנים. עד היום אני מפחד להיות לבד. בגלל זה התחתנתי"
תפקידו בכפר הנופש, לא היה רחוק ממה שהוא עושה עכשיו בחיים הבוגרים. מהבוקר עד הערב, הוא וחברי הצוות שלו היו מעלים מופעים, מצחיקים ומבדרים את החיילים שהיו מגיעים לשם לחופשה. הלו''ז העמוס, כך הוא מספר, עזר לו בכך שלא ממש אפשר לו זמן עם עצמו לבד ועם המחשבות. "אנשים היום עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי: 'הוכמן אין לך פחד. אתה נוסע לקטאר, איזה ביצים מה זה?'. אני מעדיף להתמודד עם הדברים שבחוץ ולא עם הדברים שבפנים. עד היום אני מפחד להיות לבד. בגלל זה התחתנתי. אני אוהב אותה, אבל בגלל זה. וכשבאתי לפה לבמה, ועמדתי מול החיילים וניסיתי להצחיק אותם, זה היה מטורף. הביטחון עולה, אני סוף סוף מישהו. אז הבנתי שזה מקצוע".
את דרכו המקצועית הוא התחיל בערוץ יוטיוב בשם נייס גיא. לשם היה מעלה כל מיני סרטונים על רווק תל אביבי מיוסר וכך הוא הבין שהוא טוב בייצור תוכן והחל לעבוד עם גופי תקשורת ממוסדים. הפריצה האמיתית שלו, קרתה ממש במקרה. "עבדתי בעבודה שסבלתי מכל רגע. נסעתי לרוסיה למונדיאל, כדי לצלם תוכן שיווקי לאגיסטן. הגעתי לשם עם 400 דולר ומצלמה. כשירדתי מהמונית לא הייתה מצלמה ולא כסף, ואני שם לבד. אז קניתי מקל סלפי, אמרתי שאם אני כבר פה אני הולך להוציא חומרים ועושה מה שבא לי. עושה צחוקים, כמו שאני עם החבר'ה שלי. אז אני מסתלבט והולך לאנשים, רוסים ומרוקאים וארגנטינאים, ותמיד יש את העניין הזה של הם יצחקו או יתעצבנו? וזה לדעתי גם מה שתופס את הצופה. כשחזרתי לארץ זה התפוצץ. התגובות אמרו 'הוא מטורף'".
מאיה הוכמן: "אני רואה מה הולך בהפגנה, אנשים עולים באש. והוא פשוט הלך והשאיר אותי עם עצמי באמצע פריז"
הדרמה בקטאר והנטישה הגדולה בפריז
מתוך כל המקומות המסוכנים אליהם הגיע הוכמן, החל מהפגנות אלימות, למשחקי כדורגל נפיצים, למדינות כמו טורקיה, קטאר ואוקראינה. וכל האנשים אותם הצליח לעצבן, הייתה רק תקרית אחת שממש עשתה כותרות. במהלך המונדיאל בקטאר, הופצו תמונות שלו ברשת תחת התיאור של טרוריסט ישראלי שרצח אלפי פלסטינים. מאותו רגע הוא הפך מבוקש וחיפש את הדרך המהירה ביותר לחזור אל הארץ. ועדיין, מסתבר שגם זה, לא מלחיץ אותו כל כך, כמו הרגע שבו הוא שוכח לשטוף כלים ומחכה לתגובה מאשתו.
לפני יותר משנתיים הוא נישא לאביה, ואיתה הביא לעולם את רום בנם הראשון. למרות שעכשיו הוא איש משפחה במשרה מלאה, לא נראה שזה עוצר אותו מלהמשיך לנסוע למקומות מסוכנים ונפיצים במיוחד. "התגובה שאני מקבלת הכי הרבה זה: 'את צריכה להדליק משואה, מה את עושה איתו?'", משתפת אשתו.
מה היה הרגע הכי הזוי שהוא אמר לך שהוא צריך ללכת למקום מסוים?
"הסיפור הקלאסי זה פריז. היינו ביחד פחות מחצי שנה ועוד לא הכרתי את ההורים שלו אפילו. פשוט טיילנו והייתה שם הפגנה של האפודים הצהובים. אז הוא קולט את הסיטואציה ואומר לי: 'שומעת אני שם אותך פה רגע בבר, תשבי תשתי קפה, יין, מה שאת רוצה. אני הולך רגע'. ואני רואה מה הולך בהפגנה, אנשים עולים באש, והוא פשוט הלך והשאיר אותי שם עם עצמי באמצע פריז".
מתי מגיע הרגע שאת כבת זוג אומרת לו 'את זה אתה לא עושה'?
"לא קרה. אני לא רוצה להישמע כמו מישהי שלא אוהבת אותו או שלא אכפת לה מה קורה איתו, כי זה נשמע כשאתה מציג את זה ככה. בסוף גיא מביא דברים שאתה לא רואה במקומות אחרים בזכות זה שהוא עושה את זה הומוריסטי. אותי מאוד מצחיק שרואים בטלוויזיה פרומואים ענקיים על צוותי תקשורת ששולחים אותם למקומות כל כך מסוכנים, עם מלחמות או פשע, ורק מאדירים את זה. אף אחד לא מדבר על זה שזה מסוכן, ולא מראיינים את הנשים או הבני זוג שלהם או שואלים את השאלות ששואלים אותי".