הבחירות האחרונות של זהבה גלאון במרצ היו כנראה הקשות ביותר שהיום לה בכל הקריירה. אחרי שתמיד הייתה בכנסת מאז היוסדה ב-1992, מרצ בראשותה איבדה את הבוחרים שלה, לא עברה את אחוז החסימה ונשארה לגמרי מחוץ למשחק הפוליטי. בריאיון לנסלי ברדה ב"אנשים" היא סיפרה על ההחלטה להיכנס לפוליטיקה והרגע שהבינה שהכל נגמר.
אבל להבין מה הוביל אותה לאותם רגעים, צריך לחזור אחורה, עוד כשלא חשבה שהיא תהיה פוליטיקאית. "כשהייתי בת ארבע עליתי מווילנה למעברת פרדס רובין, נסענו באונייה מאיטליה לישראל והיטלטלנו באונייה הזאתי. אני זוכרת את הריח של הבצל, ויש לי סיוטים מזה. אני לא עולה על אונייה מאז אין סיכוי שאני אעשה קרוז או משהו כזה".
>>הפרק המלא של "אנשים" זמין ב+12
זהבה שהייתה פקידה בצנחנים ולמדה הוראה בחינוך מיוחד, לא חשבה שתהיה פוליטיקאית, אבל היסודות לכך הונחו בבית בצל הוריה ניצולי השואה. "כשאנשים איבדו את המשפחות שלהם בשואה, אז היו תוכניות רדיו של אנשים שמחפשים קרובים. מכיוון שאמא שלי ידעה הרבה שפות, היו באים אליה מכל הבניינים ופותחים חפ"ק אצלה ומספרים את הסיפורים שלהם. הייתי שומעת את כל הסיפורים וזה הפך אותי קצת לעובדת סוציאלית".
ואז הגיעה מלחמת יום כיפור שהייתה אצלה נקודת מפנה פוליטית. "יום כיפור היה אירוע טראומתי, כי הרבה מהחברה שלנו נהרגו, נפצעו או היו נעדרים. פתאום זה פתח את הראש אחרת, חברים שלנו חלקם חזרו קטועי רגליים או ידיים. חלק היו מצולקים בנפשם, לא הבנו מה זה ומה עובר עליהם. חברים שלי שהיו יפים חזרו כבויים. זה אנשים שגדלו איתי ושראיתי מה קרה להם בחיים, וזאת הייתה המלחמה ששינתה הכל והכי השפיעה עלי, גם על התודעה הפוליטית שלי, גם על ההבנה שלי שצריך לעשות משהו ושמלחמות הם מיותרות, וצריך להגן על עצמינו בדרכים אחרות".
זהבה נזכרת ברגעים לפני יום הבחירות כשהיא מבינה שזה כנראה נגמר: "אמרתי לצוות שלי: 'איך אני עושה את זה? אני עומדת בזה שוב פעם?', פשוט חשבתי שאני מתה. זה לא היה לי קל, הייתי מוכנה לעשות הכל כדי להציל את מרצ. זה היה הרבה יותר גדול ממני עם כל הכבוד".
כשהיא הבינה שהמפלגה לא עוברת את אחוז החסימה, היא פרסמה סרטון למתפקדים ומצביעים של המפלגה: "עמדתי כאן בבית והייתי צריכה להקליט איזשהו הודעה לבוחרים וכל פעם הקלטתי והתחלתי לבכות. אנשים התחילו לכתוב לי: 'איך לא הצבעתי איך עשיתי את זה' וזה הכי מעצבן. אנשים שעוצרים אותי בסופר ואומרים לי: "לא הצבעתי לך אני לא אסלח לעצמי. יאללה עכשיו אתה נזכר?".
מה לא עבד?
"לא הייתה לנו נציגות מהפריפרייה, לא הייתה נציגות מזרחית, הייתה בעיה בבייס שהלך למישהו שנראה לו יותר נאה יפה וקורץ. אני בטח לא באה טוב בעין להרבה מהאנשים, והרבה אנשים אמרו לי לעגל פינות, ולא להגיד כיבוש, אל תדברי על ערבים. לא באתי להיות פופולרית. אני לא מהאלה שמרטיבה את האצבע ובודקת לאן נושבת הרוח ואומרת מה שיש לי להגיד. אני מה שאני וזה מה שיש, יש אנשים שזה התאים להם ויש אנשים שלא. אני מקבלת את זה, זה לא שאני חושבת עכשיו שאני קמילה שגרמה לזה שיאהבו אותה אחרי שלא אהבו אותה, אני לא מחפשת את זה"