ספק שהאדם ברחוב יאמין אם ישמע שכל האקשן בחודשים האחרונים קורה בוועדת הכספים של הכנסת אבל כך הדבר. ביום שגרתי אפשר למצוא שם הרבה אמוציות, צעקות, ונראה שחברת הכנסת שרן השכל התאימה את עצמה. בעבורה ובעבור חבריה, הדיון בהצעת החוק של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הוא הזדמנות טובה נוספת לריב עם הקואליציה.
חברת הכנסת ממפלגת תקווה חדשה וחברה במחנה הממלכתי לא נרתעת לעמוד מול אלו שיושבים במקום בו עד לא מזמן היא וחבריה ישבו. הערב, היא סיפרה לדני הכט ב"אנשים" על הדרך שעשתה לחיים הציבוריים, הלול לביתה בלשכה במשכן הכנסת וההתמודדות עם פוסט-טראומה משירותה הצבאי. בראש ובראשונה, נראה כי היא נחושה להחליף את הממשלה הנוכחית. "לעשות כאן את הלילות הלבנים, לעכב אותם בלילה וביום, הכל. זו הדרך היחידה שלנו להחליף אותם", היא אמרה.
אז לילות לבנים זה לא בדיוק הדבר שירתיע את חברת הכנסת השכל. היא ובן זוגה מגדלים יחד שלוש פעוטות והיא כבר מתורגלת. ככה זה כשבבוקר רבות עם שר האוצר ואחר הצהריים כבר רצות לראות את הילדות. "איך אומרים, מ-0 ל-100 בפחות משלוש שנים. להיות אמא זה קשה, לידה זה קשה, לגדל ילדים זה סופר קשה. אחרי כל כך הרבה טיפולים, זו פשוט המתנה הכי מדהימה בעולם".
"תוך כדי נאומים אני עם המשאבה, במליאה בהצבעות עם המשאבה ובוועדות עם משאבה. זו עבודה קשה, קשוחה ומסביב לשעון", היא סיפרה על האימהות שזולגת למשכן הכנסת. "זה מתיש אבל אין אושר יותר גדול מזה, לקחת אותן החוצה לטיול או להסתובב איתן ברחוב כמו טווס, זה הכל. זה הגאווה הכי גדולה בחיים שלי, וחיכינו הרבה שנים. אנחנו בתקופת תקציב, לילות לבנים, וברור לי שאצטרך לבלות כאן לא מעט אז יש כאן לול".
והיא תישן פה בלילות הלבנים?
"כן. אני אתזז את עצמי בין הוועדה לחדר, ויהיה פה חושך. אם יש משהו איתה יזעיקו אותי, אבוא, ארגיע ואחזור לוועדה. חייה של אמא עובדת".
"היה מאוד קשה שיתוף הפעולה מול רע"ם ומרצ"
השכל, 38, נולדה בטורונטו וכשהייתה בת שנה היא ומשפחתה עלו לכפר סבא, בה היא מתגוררת גם היום. בזמן האינתיפאדה השנייה שירתה כלוחמת במשמר הגבול, ולאחר הצבא התגוררה באוסטרליה כ-7 שנים בהן היא הייתה אחות וטרינרית. עם שובה היא החלה להשתלב בפוליטיקה המקומית בכפר סבא. ב-2015 נבחרה לכנסת ברשימת הליכוד. שנה לאחר מכן היא נישאה לאייל, וב-2020 נולדה ביתם הבכורה ובהמשך התאומות. ב-2020 היא גם פרשה מהליכוד ועברה לרשימה של גדעון סער - תקווה חדשה.
את מתגעגעת לממשלת השינוי?
"היה מאוד קשה שיתוף הפעולה מול רע"ם ומרצ. לצערי פעם אחר פעם היה מאבק פנימי וזה התיש אותנו".
>>הפרק המלא של "אנשים" עם חברת הכנסת שרן השכל זמין ב+12
זה משהו שלא יכול לחזור על עצמו?
"אני לא חושבת. לא באותה המתכונת".
יש לכם אחריות מסוימת שהקואליציה הזו קיימת.
"לא, הסיבה שהממשלה הזו קיימת היא כי אנחנו לא נאבקנו בתעמולה שהם הפיצו: 'ממשלת טרור', 'תומכי טרור' כל הדברים האלה".
את בעצמך אמרת שהקואליציה שהייתה לא ברת-קיימא.
"בקונסטלציה שבה היא הייתה, ואני חושבת שגם הציבור ראה את זה. לכן הוא שינה את הצבעתו".
אתם יכולתם להיכנס לממשלה הזו ולהוריד את החרם הזה.
"אם אנחנו מסירים את החרם ומקימים ממשלה אבל התנאי זה חוקי שחיתות והשתלטות על מערכת המשפט. זה דברים שאנחנו לא יכולים להסכים איתם".
אם הייתם חלק מהקואליציה אולי החקיקה הזו לא הייתה באה לעולם.
"אז היינו הולכים לבחירות. הרי ברור ומובן מאליו שגם בבחירות האחרונות הם הסתירו את כל הדברים האלה, והצליחו לעבוד על הציבור. הם הבטיחו משילות ומאחורי הקלעים הם תכננו איך להשתלט. אנחנו למודי ניסיון, בעיקר גדעון סער, אני ואלקין. אנחנו הגענו מהליכוד ויודעים איך זה עובד, אי אפשר לעבוד עלינו. ממש לפני כמעט שלוש שנים ביבי הצליח לעבוד על בני גנץ, הוא לא יעבוד עלינו פעם נוספת".
בהשקפת עולם, מה ההבדל ביניכם לבינם מלבד מהעובדה שאתם מחרימים אדם ספציפי?
"ההבדל העיקרי הוא שאנחנו שמים את טובתה של המדינה לפני טובתם של אנשים".
אבל טובתה של המדינה היא לא שאתם תוותרו על החרמת בן אדם ספציפי, בני גנץ עשה את זה פעם אחת.
"אם היינו יודעים שאנחנו מסוגלים לייצר קואליציה בה טובתה של המדינה הייתה מגיעה לפני טובתו של אדם אחד היינו עושים את זה. לצערי זו לא המציאות".
אם הייתם נכנסים איתו אז יכול להיות שכל הדבר הזה היה נחסך.
"האדם הזה שם את טובתו האישית לפני שהוא שם את טובת המדינה. הוא התרכז בדיוק במה שהוא רצה ב-100 הימים הראשונים: השתלטות על מערכת המשפט, חוקים מושחתים, אפס משילות, אפס כלכלה, אפס יוקר מחייה. בדיוק מה שהם תכננו לאורך כל הדרך. זה מה שבני גנץ ניסה לעצור עוד לפני מספר כנסות, הנה הצליח לו. אנחנו לא נהיה חלק מזה, אי אפשר לפתור את זה. אני חושבת שיש מנהיגים שידעו לזהות את הרגע הנכון לפרוש, לשים את טובת המדינה לפניהם".
כמי שגדלה בליכוד איך את רואה היום את המפלגה?
"כואב לי. אני שומעת את דודי אמסלם על בימת הכנסת, את צורת הביטוי, הדברים שנאמרים שם - זו בושה לכנסת. אני שומעת את גלית דיסטל: 'אתם אשמים, אתם האליטה', על מי היא מדברת? אני אליטה? עם כל הכבוד אמא שלי מרוקאית, תאמין לי שבעשירייה הראשונה של המחנה הממלכתי ובעשירייה הראשונה של יש עתיד יש יותר מזרחים מהעשירייה הראשונה של הליכוד. הרעל הזה והקרע הזה שהם פותחים, הוא רעיל ומכה בחברה הישראלית. הוא מפלג, יוצר קרע שייקח לנו שנים קדימה להתמודד איתו וזה חוסר אחריות, זה לא דרכו של הליכוד. 'אחים, אשכנזים, מזרחים' זה המוטו של הליכוד, אחים כולם אחים. הם מרסקים את הערכים, האידיאולוגיה ואת העממיות היפה הזו של הליכוד, של הליכודניקים".
"היה סכין לידי והקשבתי לחושך"
בין משכן הכנסת לטיול בפארק עם הבנות, חברת הכנסת השכל מוצאת זמן גם למטווחים. בכל זאת, מדובר בחברת הכנסת הראשונה שניתן למצוא ברזומה שלה שירות קרבי. וזה לא נעצר שם, בימים אלה היא מקדמת חוק שיקל על אלו שמבקשים להוציא רישיון לנשק להגנה עצמית. "כל לוחם קרבי יכול לקבל רישיון לנשק".
את מסתובבת עם הנשק ביומיום?
"כן, בתקופות מתוחות כן, בטח בתקופה האחרונה. אני שירתי בתקופה של 2002, הפיגועים. חרדה אמיתית שבכל פינה אתה חושד ומסתכל, היינו צריכים לזהות מחבלים כי כמעט בכל יום היה פיגוע. כל הזמן הראש מאחורי הכתף לראות מאיפה יגיע המפגע הבא".
את סוחבת איתך חוויות מהצבא עד היום?
"כן. אתה סוחב משם לא מעט".
יש קשר בין השירות לזה שהלכת לאוסטרליה?
"כן זה גם חלק מזה, יצאתי משם עם סוג של פוסט-טראומה. באוסטרליה מאוד אהבתי קמפינג ולטייל עם תרמיל על הגב, מסלולים והכל. בכל פעם שהייתי ישנה במקום נידח היה סכין לידי והקשבתי לחושך. הייתה תקופה שישנתי בבית ישן כזה שהכול היה חשוך, ממש בית באמצע חווה גדולה. בכל לילה הייתי מסיטה את הווילונות למקרה שיש איזה צלף או משהו. זה מצבים שנטמעים עמוק במוח ואתה חי בדריכות תמידית של 'מאיפה יגיע המפגע, מאיפה יגיע האויב'. אתה מאומן לשמור על האופציות האלה במוח ולקח המון זמן להשתחרר מזה. עברתי טיפול הומאופתי וזה עזר לי להתגבר על הפוסט-טראומה שלי. היום אני יודעת להגיד שזה היה זה".
מתוך הניסיון האישי שלה והקשר ללוחמים המתמודדים עם פוסט טראומה, השכל נשברה בכנסת כשהפילו לה את חוק הקנאביס הרפואי. "זו הפקרה של המטופלים האלה ואת הטיפול שלא מגיע להם. אנחנו כנבחרי ציבור התחייבנו לדאוג להם. אני מבינה את מה שהם חוו ויש לנו חובה עצומה כלפיהם. אנשים ששלחנו להגן עלינו, להילחם עם המדינה ולשמור עלינו. הם חזרו מתים-חיים. אני איפשהו הצלחתי לטפל אבל זה יכול היה להידרדר".
בחודשים האחרונים תלוייה מגילת העצמאות בלשכתה. "היא לא תמיד הייתה תלויה, החלטתי לתלות לפני מספר חודשים. הדבר הזה תלוי כדי להזכיר לנו מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. הפילוג והקרע האדיר שיש בעם ובמדינה, אנחנו צריכים לזכור שהאנשים שחתמו על המסמך הזה הגיעו מרקעים שונים והצליחו, תודה לאל, להסכים כדי לכונן מדינה ליהודים. אין לנו ברירה אחרת, ואם למדנו דבר אחד מההיסטוריה: בסוף אנחנו צריכים לעמוד ביחד".