המודעות לספורט בשנים האחרונות נעשתה מאוד מאוד נוכחת בחיינו ולא מעט אנשים שנהגו להיות "בטטות כורסא" קמים ומתאמנים: כולם רצים, עושים פילאטיס או קרוס פיט. אז למה עדיין כשמישהי רזה מחליטה להתאמן, יהיו כאלה שיחליטו להעיר לה ולשאול אותה אם היא סובלת מהפרעת אכילה או פשוט להגיד לה: "מה את בכלל צריכה את זה?".
אסתי זוהר כרמל היא בחורה רזה והיא גם אוהבת לעשות ספורט, וקצת נמאס לה לשמוע הערות כאלו. "התגובות שקיבלתי הן בעיקר סביב הנראות", אומרת כרמל, "בחדר כושר שבו אני מתאמנת, ליד המאמנת כושר שלי, נעמדה קבוצה של חמש בנות, והן כולן מסתכלות עליי ואומרות: 'תראו אותה, מה היא צריכה את זה'. אני בחורה שאוהבת לפרגן ואני אשמח אם גם יפרגנו לי".
כרמל התחילה להתאמן לפני כחודשיים. "ישבתי אצל הספר שלי ודיברתי איתו על זה שאני מרגישה ממש חלשה אחרי שהייתי חולה בקורונה. הוא אמר לי שאני חייבת ללכת להתאמן והחלטתי לנסות את זה", היא אומרת. אחרי שהיא חוותה את התגובות לגבי המשקל שלה היא החליטה להעלות פוסט לפייסבוק שבו היא אומרת: תפסיקו לשאול אותי למה אני צריכה להתאמן. "אני אסתי, 1.55, שוקלת 42 קילו והגוף שלי חלש. מבינות?", היא כותבת, "אז פעם הבאה שבא לכן להגיד משהו תגידו 'איזה כיף איתך באימון', או שאני נראית נהדר. רק תצאו לי מהמשקל". לדברי כרמלי הרבה נשים הגיבו לה והזדהו. "נשים אמרו שכתבתי את מה שהן מרגישות ולא יכולות להגיד. יש גם דבר שנקרא רזופוביה - זה קיים".
גם לדברי ד"ר דנה אדלר, פיזיולוגית של המאמץ, אין שום קשר בין רזון לספורט. "פעילות גופנית לא קשורה רק להרזיה", היא אומרת. "ספורט הוא כלי למצב רוח טוב יותר וכמובן שאנשים רזים חולים כמו כולם – ופעילות גופנית היא כלי למניעה".
