יש דברים שלמדנו שלא מדברים עליהם. זה יכול להיות אירוע לא נעים במשפחה, כישלון בעבודה או זוגיות שהסתיימה. בעבור גברים, נראה שלמדנו שלא מדברים על רגשות. אז נכון, הזמנים משתנים והמודעות עולה אבל עדיין קיים פער בתפיסה שלנו בנוגע למקום של גבריות בהורות ועל היכולת שלנו להיות רגישים ופגיעים.
"מבחן ההורים הגדול" (הגמר הגדול במוצ"ש, מיד אחרי החדשות, קשת 12) הביאה לקדמת הבמה את הנושאים האלו שנראה כי נותרו מאחור. בשיחה עם mako הפסיכולוג דני פרידלנדר, שליווה את המשפחות לאורך התחרות, מגיע ועושה סדר בקשר שבין גבריות והורות, ההבדל בין אבא להורה ומבקש מאיתנו כחברה לקדם שיח רגשי בקרב גברים. "התוכנית לא הייתה צריכה להתעסק באבהות ספציפית, אבל באופן אישי זה נושא שמרתק אותי כילד, כאבא וגם בעבודה בקליניקה".
אחד הרגעים הבולטים בתחרות, אליו גם התייחסו המומחים ברשתות החברתיות היה כאשר המשפחות דנו בענישה פיזית. אז, שניים מההורים חשפו באומץ את הסיפור שלהם, ואוהד עירון סיפר בעוצמה כמה החוויה הזאת הייתה קשה. "זה היה רגע מיוחד, כי לא באתי לעבוד במיוחד עם הגברים", אומר פרידלנדר, "התחלנו לדבר על ענישה פיזית ואוהד ואורטל הרימו את היד וחשפו באומץ את הסיפור שלהם. אוהד סיפר בגבורה שהמעשה שלו לא היה קשור לילד. דיברנו על כמה חשוב היה לו להגיד לילד שהוא טעה, וזה לא אומר שהוא יצא מושפל או פחות גבר", הסביר דני את הגבורה במעשיו של עירון לטעות, להחרט ולבקש סליחה.
"הדבר הכי מדהים שהבנים שלנו יכולים ללמוד מאיתנו זה לשמוע אותנו אומרים: 'אני מצטער, טעיתי'"
"צריך שהגברים יבינו כמה חשוב לדבר עם הילדים על כעס ותוקפנות", מבהיר פרידלנדר, "כגברים, גדלנו לחוסר תקשורת, מחנכים אותנו מגיל צעיר להיות חזקים וגיבורים. כשילד נופל אומרים לו 'לא נורא, לא קרה כלום', כי בנים צריכים להיות חזקים. כדי שבן יהפוך לגבר אחרי שהוא גדל בשנים הראשונות לחייו עם מודל של אמא הוא צריך לצאת לעולם ולהיות בדיוק ההיפך ממנה".
למעשה נראה שעלינו בתור גברים לקחת את המודל שהשפיע עלינו בצורה המשמעותית ביותר ולעשות בדיוק הפוך וזה יכול להיות הרסני. "המסר הוא אל תדבר על רגשות, זה של בנות. זה לא נאמר במילים אבל הדרמה ההתפתחותית של בנים זה שאנחנו צריכים להיפרד מאמא ולהיות לא אמא, וזו משימה מאוד מסובכת".
התפקיד הפסיכולוגי של אבא ואמא
בכלל נראה כי פרידלנדר עוסק רבות בשאלת האבהות ונותן לנו זווית ראייה מורכבת ורחבה יותר המראה כי כולנו יכולים להחזיק בשני התפקידים: אבא ואמא. "קרה משהו בפסיכולוגיה בכל הקשר להורות. בהדרגה השיח עבר לעסוק ביחסים של הבן עם האמא, והאבא נדחק מהשטח. לפני 200 שנים האבות לא התעסקו עם הילדים, והאבא הפך לנעלם", הוא מסביר. "היום מה שקורה זה שנשמע דברים כמו 'כל הכבוד שאתה עוזר לאישה עם הילד', וזה עדיין נחשב חריג לראות אבא שמעורב, למרות שבדור הצעיר יש הרבה יותר שיתוף פעולה. גברים מסתובבים בעולם וכמעט לא מדברים על המקום הזה בגבריות של להיות אבא".
הרבה פעמים אנחנו נוטים לחשוב שפיצחנו את הרעיון: יש אבא וזה התפקיד המסורתי שלו, ויש את אמא ולה תפקידים אחרים לחלוטין. פרידלנדר, שהפך לאבא בגיל צעיר ומגדל לבד את ילדיו, מסביר כי המציאות לא כל כך דיכוטומית. "הפסיכולוגיה תופסת אחרת את התפקידים הפסיכולוגיים של אבא ואמא. אני יכול לגדל את הילדים לבד ועדיין להיות בתפקיד אבא פסיכולוגי וגם בתפקיד אמא פסיכולוגי".
"הפסיכולוגיה מדברת על 'זמן אבא' ו'זמן אמא'. 'זמן אבא' זה כל מה שעוזר להחזיר את ילד למציאות: חוקים, הרגלים, כל מה שמחבר אותנו בחזרה להיבט הרציונלי ולדרישות המציאות. 'זמן אמא' זה הזמן שהוא לא בהכרח קשור למציאות, הוא הצד המחבק. אבא מייצג את החוקים ואמא מייצגת את הדבר שאין לו סוף. אבל אסור לנו להתבלבל, כמובן שאמא יכולה לעשות 'זמן אבא', וגם נשים ממלאות תפקידים שמחברים למציאות".
כמה חשוב שהילדים ישמעו אותנו הגברים אומרים: "טעיתי, אני מתנצל"
אנחנו יכולים לנסות לדבר ולהסביר לילדים בצורה תיאורטית אבל בסופו של דבר הם לומדים הכי טוב מצפייה בנו. פרידלנדר התייחס לנושא: "ילדים לומדים את עצמם כשהם פוגשים את האנושיות שבהורים שלהם. ילד לומד להיות אדם רק אם הוא מגודל על ידי בני אדם. אם הוא רואה את ההורים טועים ונופלים אבל בהמשך מתנצלים וקמים הוא לומד על ההתנהגות - מודלינג. אחת הדרכים, כחלק מהמסע להשיב את האבא למשפחה, היא לשמוע את אבא אומר 'אני מצטער, טעיתי".
"הדבר הכי מדהים שהבנים שלנו יכולים ללמוד מאיתנו, וזה גם עלה מהשיחה שלי עם הגברים בתוכנית, זה לשמוע אותנו אומרים 'אני מצטער, טעיתי'. אנחנו רוצים להחזיר את הרגש והיכולת להתנצל לשיח. אנחנו רוצים שיהיו פה גברים שיגידו לילדים שלהם שמותר להתמודד עם קושי, ליפול, וכן גם לבכות. התפיסה היא לפעמים שאנחנו לא רוצים לצאת פראיירים ו'לא גברים'. הגברים בחברה הפכו לכאלו שלא רוצים לצאת חלשים אז אנחנו עושים הכל כדי לא לצאת פראיירים", הוא הסביר.
"הכי הגיוני בעולם שנדבר עם אבא שלנו על חוויות ורגשות שלנו. בתחרות התברר כמה זה חשוב אבא נוכח"
"גברים למדו שעדיף להם לא להגיד שהם מצטערים כי זה מחליש אותם. השיח שאוהד ואני הבאנו לקבוצה עסק בצורך להבין שזה בסדר לטעות וזה לא עושה אותנו פחות גברים. זה מדהים אם היינו גדלים בתפיסה שזה בסדר לטעות, ליפול, לבכות. שמותר לי להיות חלש, וגם לאבא מותר", פרידלנדר ממשיך, "כשהתחלתי לעבוד עם המשפחות שמתי לב כמה האבות מעורבים וכמה אג'נדות יש להם. בגלל שהבאנו הורים שההורות זה בנפשם אז גם האבות מאוד מעורבים בשיטת החינוך ובאידיאולוגיה. הם גברים מאוד מעורבים ויותר רגישים שמדברים. הם אמיצים וחשפו דברים מאוד לא אופייניים לגברים. היו רגעים מאוד חזקים".
עוד הוא מוסיף כי הגברים של "מבחן ההורים הגדול" הציעו לנו, לחברה, תבנית אחרת להורות. "פגשנו גברים שמציעים מודל רגשי אחר לילדים שלהם, מודל שיותר מחובר לעצמו. האבות מחוברים, מעורבים ובגלל זה יכלו להילחם על מה שחשוב בעיניהם".
לאן הולכים מכאן?
השיח והמודעות קודמו בתוכנית ובעבודתו של פרידלנדר, אבל גם הפסיכולוג יודע שאנחנו עדיין לא במקום שבו אנחנו רוצים להיות. "לנו כגברים יש הרבה עבודה על היכולת להרגיש. לרובנו לא היה אבא שיכולנו לדבר איתו על רגש. כן דיברנו איתם על צבא וכדורגל אבל אף פעם לא דיברנו על דברים רגשיים, וזה מאוד מוזר. הרי זה הכי הגיוני בעולם שנדבר עם אבא שלנו על חוויות ותחושות שלנו. אחד הדברים החשובים שראינו בתחרות זה כמה חשוב שיהיה אבא נוכח".
אם עד עכשיו עוד לא השתכנעתם, ואתם יותר אנשים של מספרים אז תדעו שמחקרים בנושא גם מצביעים על העובדה שילדים שגדלו בסביבה של אבא מעורב היו בריאים יותר נפשית ובעלי הישגים גבוהים יותר. "המסקנה היא שככל שהאבא לוקח יותר תפקידים ומעורבות אז הילדים בריאים יותר נפשית וגם מגיעים להישגים גבוהים יותר. אנחנו רוצים שהילדים יהיו בני אדם וידברו על רגשות בלי חשש".
דני סיכם את הדברים במטאפורה שיכולה בפשטות שלה לספר את הכל הסיפור. "יש את השיר 'לאבא שלי יש סולם' אבל מתי יהיה השיר שיספר כמה קשה לאבא לטפס על הסולם, כמה קשה לסחוב את הסולם. לפעמים הוא מפחד לטפס על הסולם, אבל אסור לו לפחד".