אוקטובר 2014, רועי פתאל, רואה חשבון אז בן 32, החליט רגע לפני החגים לעלות על טיסה לנפאל ולצאת לטיול חייו. הוא נחת בקטמנדו שם התחבר לישראלים ויצא איתם לטרק בן 10 ימים - טרק סובב אנאפורנה אשר מגיע בשיאו לפסגות ההימלאיה. בין הישראלים איתם הוא מטייל הוא פוגש במור ספיר, קצין משוחרר, אשר החיבור ביניהם היה מיידי.
"בשעה שלוש וחצי בבוקר אנחנו פותחים את הדלת ויש כמה סנטימטרים של שלג. הנאפלים אמרו שזה לא ימשיך יותר מזה ואין מה לחשוש", סיפר רועי לנסלי ברדה ב"אחד למיליון". בארבע וחצי בבוקר הם מחליטים לצאת לדרך עם פנסים כשברקע הכל מושלג. "אנחנו מתחילים לעלות בשביל וככל שאנחנו עולים הרוחות מתגברות והשלג יורד יותר בעוצמה, הסופה מתגברת ואתה יודע שאתה צריך לעלות". בשלב הזה הם הבינו שהם נקלעו לסופה, ומור מספר מדוע לא חזרו לתחילת המסלול: "לא היה אפשר ללכת נגד הרוח, רק לכיוון אחד היה אפשר להתקדם".
רועי ומור, יחד עם הקבוצה הישראלית, נתקלו בדרך בבקתת עץ והחליטו להיכנס אליה עד שהמצב ירגע. בבקתה נמצאים עשרות אנשים וביניהם נאפלים, ויחד הם מחליטים שהדרך היחידה לשרוד היא ללכת לכיוון הכפר הבא. זמן קצר אחרי שיצאו לדרך, רועי מצא את עצמו מאבד קשר עין עם הקבוצה שהתקדמה מהר ממנו. הפורטר, כלומר שומר הסף של רועי אמר לו שהוא מתקדם לעבר הקבוצה כדי שלא יאבדו איתם את הקשר, וכך הפורטר מגיע לקבוצה הגדולה. מור, מספר מה קרה ברגע שהפורטר הגיע אליהם: "ראיתי את הפורטר של רועי ושאלתי אותו איפה הוא והוא אמר לי שרועי חזר לבקתה". אך זו הייתה צפירת הרגעה מזויפת, הפורטר הנאפלי אולי קיווה שרועי ינסה לשוב לאחור, אך המציאות נראתה אחרת לגמרי.
בשלב הזה רועי היה לגמרי לבדו, מנותק מהקבוצה. הוא החליט לצעוד לעבר סימון השבילים במסלול, אך תוך דקה או שתיים מצא את עצמו נופל לבור שלג. "ניסיתי לצאת ולא הצלחתי. בזבזתי את הכוחות האחרונים שלי בניסיון לצאת משם. נרדמתי שם בתוך השלג. מצאתי את עצמי כולי קבור מתחת לשלג". רועי נותר מעולף בשלג במשך שעות ארוכות, והגוף שלו שרף כמעט כל טיפת אנרגיה אפשרית כדי לשרוד. הוא כלוא כבר 16 שעות מתחת לשלג, בקור אימם וסופה שמתגברת. "פעם הבאה שאני מתעורר זה בערך ב- 7:00 בבוקר. אני שומע צעקות של אנשים, מוציא שתי ידיים מהשלג וצועק להם 'Help' ואז קופצים עליי שני ישראלים, קובי מגרלי ורון עברון. במאמצים רבים הם מצליחים להוציא אותי מהשלג".
המחלצים מבינים שהוא לא מסוגל ללכת, הם עוטפים אותו בשקי שינה ומניחים אותו ליד סלע חשוף. לפני שהם עוזבים אותו כדי להזעיק עזרה, רועי מוסר להם בקול רועד את פרטיו. מסוק חילוץ מגיע להציל את רועי, אבל רגע לפני הנחיתה הוא חוזר לאוויר ונעלם באופק. רועי שראה את חלום החילוץ מתנפץ מולו נותר מרוסק. מה שהוא לא ידע זה שתנאי השטח לא מאפשרים למסוקי החילוץ לנחות. "בזמן שאני ישן חגים מעליי עוד מסוקים ורואים אותי כגופה. מדווחים עליי כגופה, הודיעו לבית חבד בנפאל שאני מת, ברישומים הייתי מת". הטעות הזאת ביזהוי גורמת למסוקים לדלג מעל רועי ופשוט להשאיר אותו שם על פסגת ההר הקפוא.
בינתיים צבא נפאל מאתר ומחלץ את מור ושאר המטיילים שהצליחו בקושי רב לשרוד את הלילה על ההר. אך רועי נשאר על ההר יממה שלמה נוספת בתנאים בלתי אפשריים. רועי שורד לילה נוסף לבדו, ובבוקר צוות חילוץ נפאלי מוצא אותו. הפעם מסוק מגיע להוציא אותו מהשלג והוא מועבר לבית החולים בקטמנדו שם פוגש את חבריו הישראלים. "רזיתי 7 קילו ב-16 שעות, כוויות קור בכל הגוף. עד כמה שאני יודע אני האדם היחיד שהיה קבור ככה בתוך השלג ונשאר בחיים".
כשרועי חוזר לארץ הוא כבר יודע שארבעה מחבריו לטיול נספו בסופה: נדב שהם, אגם לוריא, תמר אריאל ומיכל צ'רקסקי.