מסלול נינג'ה מוצלח לא משאיר מנוחה לאף שריר או עצב בגוף - מכפות הרגליים, דרך השרירים הכי קטנים בגב ועד לכתפיים והאוזן הפנימית. ברחבי העולם נפתחים עוד ועוד מכוני אימונים שמיועדים במיוחד לנינג'ה, אבל ההיסטוריה העשירה של הספורט והפעילות הפיזית יצרה כמה וכמה תחומים שהאלוף הבא יכול להגיע מהם. המקומות בחצי הגמר הולכים ואוזלים אז לקראת הפרק שישודר בשבת הקרובה (21:00, ערוץ 12) הנה תשובות לכמה שאלות חשובות. איזה ענף נוצר בהשראת מסלול מכשולים, איפה לומדים את הגבולות של הגוף ואיזו שיטה עתיקה תביא אתכם לשיא הריכוז? בדקנו.

טיפוס

לא במקרה כל כך הרבה מתחרי נינג'ה ואלופים בארץ ובעולם מגיעים מענף הטיפוס. עוד לפני התכונות הפיזיות המשותפות להצלחה בקיר הטיפוס ובמסלול, יש משהו דומה בעצם האתגר – האדם הבודד מול המכשול – שכנראה מכין את המטפסים מנטלית ומאפשר להם להתפקס ברגע הנכון, להבין שהם אחראים לגורלם ולהתנער מהלחץ. גם האתלטים החזקים והמוכשרים ביותר יכולים לקבל רגליים קרות מול המסלול המפלצתי, אבל מי שרגיל לכבוש חומות ולהסתכל על העולם מלמעלה על בסיס יומי, יודע לא להתרגש.

בפן הפיזי, אפשר לטעון שאין ענף טוב ומתאים יותר לייצור נינג'ות. הטיפוס מחשל את הגוף בעזרת משקל הגוף – כשזוויות בלתי אפשריות הן עניין של שגרה. הידיים מתחזקות, מהכתפיים ועד לאצבעות, הרגליים הופכות לגמישות ויציבות וכמובן שרירי הליבה והבטן עובדים ללא הרף. חלק ממקצי הטיפוס התחרותי מבוססים על זמן, קצת כמו תחרות ריצה לגובה במסלול מוכר, שבהחלט מכינים מתחרים להתמודדות עם השעון המתקתק. מקצים אחרים כוללים גם למידה של המסלול בזמן קצר או תוך כדי הטיפוס ומצריכים ריכוז מטורף, שליטה וכושר אלתור כדי למצוא את הצעד הבא. בפעם הבאה שתראו מטפסים מקצועיים במסלול (למשל, גמר גביע העולם ב"בולדרינג" מהשבוע שעבר), שימו לב להיכרות שלהם עם מגבלות גופם, לתושייה ולשיווי המשקל. כשהמחיר הוא נפילה - לומדים איך לא לעשות טעויות.

פארקור

גם למי שמגיע מעולם הפארקור עשוי להיות יתרון מנטלי על היריבים שלו. הרי, אם כל העולם הוא בלאו הכי מסלול מכשולים אחד גדול, למה לעשות עניין פתאום כשהאורות בוהקים והמצלמה רצה? עם מקורות בצבא הצרפתי ופילוסופיה של זרימה וריצה חופשית, יש אנשים שמתייחסים לפארקור כ"אמנות לחימה לא לוחמנית". אמנם בלי חלוקים וחגורות שחורות, אבל עם מושג ברור מאוד איך לשרוד ולהגיע לקו הסיום. אה כן, גם חוסר פחד מוחלט לא מזיק.

למרות מחאות של "הרחוב", פארקור הפך בתתחילת 2018 לענף רשמי תחת הפדרציה העולמית להתעמלות, מה שנותן חשיפה להרבה מתחרים, אבל גם קצת הורס את התמימות והחתרנות שבדבר. האלמנטים בפארקור הם פחות או יותר מה שדורש מסלול הנינג'ה: תלייה, העברת משקל, קפיצה, התגלגלות, טיפוס ובעיקר תכנון וביצוע ללא תקלות. יכול להיות שידיים של פארקוריסט לא יהיו מלחציים של פלדה כמו של מטפס על קירות, אבל כנראה שהניתור, שברחוב יכול להיות עניין של חיים או מוות, יהיה הכי טוב שאפשר. "פארקור", בצרפתית מסלול, או דרך, נוצר בהשראה ישירה של מסלול מכשולים צבאי והפך עם השנים לתרבות ודרך חיים. מזכיר לכם משהו?

>>עקבו אחרי עמוד הפייסבוק הרשמי של "נינג'ה ישראל" 2018 

אתלטיקה

"מלכת הספורט" היו קוראים לאתלטיקה הקלה פעם, ואולי הכינוי עדיין בשימוש, אבל אין ספק שיראת הכבוד קצת נשחקה עם הפופולריות הגוברת של ענפים כמו כדורגל וכדורסל. ועדיין, המסורת נשמרת בשדה ומסלול הריצה, שעדיין מקדשים מהירות וכוח בצורה הכי גולמית שלהם – הבסיס של הבסיס – בלי כדורים, חוקים מבלבלים וטקטיקות שמסיחות את הדעת.

באתלטיקה מדליות מוכרעות לפעמים על סנטימטרים בודדים ומאיות שניה ספורות, לכן הדיוק והמקצוענות חייבים להפוך לטבע שני. מרחק הרצה שגוי יכול לשבש קפיצה למרחק, גב טיפה כפוף יכול להרוס ספרינט והגברת קצב לא אופיינית במרתון יכולה להפיל מתחרה ממקום 1 למקום 101. אם יש לכם משימה ספציפית, מטלה פיזית שאפשר להתאמן לקראתה, תנו אותה לאתלט טהור.

מן הסתם, לא כל מקצוע באתלטיקה קלה יהפוך אתכם לפייבוריטים במסלול הנינג'ה, כי בשביל להדוף כדור ברזל או ליידות פטיש צריך מרכז כובד קצת אחר, כזה שלא עובר קיר של 4.25 מטר, אבל אם אתם קופצים, רצים וכמובן אנשי קרב 10 או קרב 7, יש לכם חתיכת יתרון. כדי לקפוץ במוט, למשל (כמו הנינג'ה האמריקאית ג'סי גראף), נדרשים מהירות הרצה, קואורדינציה בשתילת המוט בקרקע, שיווי משקל וכוח בלתי ייאמן בידיים, בבטן ובגב כדי לייצר את הדחיפה שתעביר את הגוף מעל הרף. גם אומץ וקצת טירוף לא מזיקים... זו אולי מלאכה שנראית פשוטה ומונוטונית, אבל ההפך הוא הנכון.

 יוגה

נכון, לא בדיוק ענף ספורט, אבל תתפלאו לראות מה מתרגלים ותיקים יכולים לעשות עם הגוף. היוגה, אולי יותר מכל תחום אחר ברשימה, היא מסע בודד להיכרות עם הגבולות הנפשיים והפיזיים ומתיחה איטית ועקבית שלהם – עד לרמה בלתי נתפסת לפעמים. אם אתם סקרנים לגבי תנוחות מסוימות, חפשו "עץ על יד אחת", "טווס" או "עקרב" (האחרונה היא עמידה על המרפקים, כאשר הרגליים מקופלות כלפי הראש), ותבינו.

הצטיינות בכל ענף דורשת אימון והתמדה, אין ספק, אבל היוגה נוצרה כך שתהפוך לדרך חיים ומצריכה תרגול יומיומי לאורך שנים. "כישרון", בשונה מרוב הענפים התחרותיים, הוא לא ממש עניין כאן, אלא היכולת לשכוח את עצמך בתוך התנוחה. בלי לשים לב, יוגים ותיקים מפתחים שיווי משקל שאין שני לו, מיקוד וחדות אבסולוטיים וכמובן כוח פיזי, שלא מדלג על אף חלק בגוף ולא בא על חשבון הגמישות והקלילות המפורסמים.

What is your diet like? (Part 2 of 4) . Now to talk about me and my diet and lifestyle. As I said, this is a very common question for me, but I've never answered it quite like this. My diet in my earlier years was never that healthy. I grew up in the microwave dinner era, so most meals that I ate as a child were nuked in the silver box. But on the other hand, physical fitness had been something that I was passionate about at a very early age. I started lifting weights and working out at 5-years-old. By the time I was 8 I had a six-pack. I am now 37, and I still have six-pack abs, though my body has changed quite a bit from my 5-year-old self. . Between the ages of 12 and 22, I was in the gym every day, running, swimming, cycling, wrestling, martial arts and extreme sports. At 20 I started doing yoga alongside my martial arts practice, though I took a break for a few years from it before I became serious in my yoga practice at 29. At 16 years old, I started to eat very clean and healthy mostly because of my focus on wrestling. I became even more serious about my diet when I turned 30. I was obsessed with nutrition, where my food came from, and what I ate. I followed a lot of what Dr. Mercola said when it came to eating and nutrition. I ate only organic food; I cut all grain out of my diet, there was a period where I was a raw vegan, I tried different diets like this to see how they’d effect me. Then at 33, I lost my well-paying job as a firefighter/paramedic, and I became a full time, very poor, yoga teacher. Eating healthy is expensive, and I couldn't even afford cheap food at that time, plus I was teaching so much, that I didn't have time to cook. So 3 or 4 nights a week it was cheap pizza from across the street or pre-made pasta from Trader Joes. I still didn't eat fast food (unless you count pizza as fast food), but it wasn't very healthy either. . continued tomorrow... Wearing @aloyoga

A post shared by Dylan Werner (@dylanwerneryoga) on

התעמלות קרקע ומכשירים

זו לא קלישאה, אף אחד לא מתאמן חזק יותר ממתעמלי קרקע ומכשירים. אתם אולי פוגשים אותם על המסך פעם ב-4 שנים באולימפיאדה, אבל זה לא אומר שהם נחים בשאר הזמן. בהתעמלות, למי שלא סגור על החוקים, לא סופרים זמן, מרחק, גובה או סלים. הניקוד מגיע משופטים, שבוחנים את הביצוע ומעניקים לו ציון. המשמעות היא, שכדי לנצח צריך להיות פשוט מדהים. צריך לעשות את מה שגם ככה נראה בלתי אפשרי, בצורה הכי קרובה לשלמות. שימו את עצמכם על מסלול ריצה מול מקצוענים ותסיימו אחרונים, שימו עצמכם במגרש כדורסל וכנראה שיחטפו לכם את הכדור, אבל שימו את עצמכם על מקבילים מדורגים (תראו רגע את סימון ביילס) או על סוס סמוכות וכנראה שלא יהיה לכם מושג מה לעשות.

דמיינו לרגע כמה כוח צריך כדי להיתלות מהטבעות כשהגוף מקביל לקרקע והידיים פרושות לצדדים - זה כמעט לא אנושי - הדרך לשם מנקודת הפתיחה, באיטיות ובשליטה, היא אולי אחד האתגרים הגדולים בספורט, שמצריך ריכוז, שליטה וכוח בלתי נתפס מכף רגל ועד צוואר. שימו את מכשירי הגברים והנשים בשורה והנה לכם מסלול נינג'ה שלא מבייש אף הפקה. רק תזכרו, את הקורה צריך לעבור בפליק-פלאק לאחור ולנחות על שתי רגליים יציבות, אחרת תאבדו ניקוד.

Today relax and recovery. A new week is coming �� #gymnastics #calisthenics

A post shared by yuri van gelder (@yurivangelder) on

>>לוח שידורים ערוץ 12

 "נינג'ה ישראל 2018": הערב (שבת) ב-21:15. קשת, ערוץ 12